ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה
אני מרגישה וחושבת שהגיבורה האמיתית בימים אלה היא בתי דנה האיכותית לא פחות אך במסלול האקדמי הרחוק מעין המצלמות. זה שהיא מפרגנת לאחותה ולי את החשיפה-חגיגה הזאת בלי לקנא… בהחלט ראוי לכל שבח.
ענתי אהובה. אמש ב"קפה קפה" ברחוב בן יהודה בתל אביב נחו עיני על הכתבה, קראתי בשמחה ובשקיקה ושמחתי כל כך. בתך יפה חכמה, והעיקר יודעת מי זאת אמא שלה. התכוננתי לשלוח לך מייל והנה הכתבה כאן. הגדולה שלך לא נמצאת בין השורות היא פורחת בשורות. כשספרת לי על התפקיד החלטתי ללכת לצפות בהצגה. אני מחבקת אותך מאוד יקרה. . נשיקות חיה אסתר
ענתי אהובה. קבעתי פגישה בגלריה פריסקופ הסמוכה, שם מוצגת תערוכה של איתמר שגיא בן של חברים ואמן נפלא. ואחר כך הוזמנתי לסינימטק לצפות בסרט דוקומונטרי שיצר זאן פייר בן זוגה של זיוה פוסטק חברתי, היה צפוף לי ולכן לא יידעתי אותך שאני בתל אביב. אבל משמים כוונו את עיני לכתבה, ודאגו שאשלח אליך את מחשבותי ואהבתי. נשיקות ושבת שלום חיה אסתר
אכן יש רגע מסוים שכל הקווים מתלכדים העקובים מתיישרים ויש כבוד! וכפי ששמת לב בכתבה בתי כמוני יודעת שבשביל כבוד צריך לעבוד. בטוח שתהנה לרענן את זיכרון צדוק בן ה-13
ענת יקרה,
קראתי בהנאה רבה. אני מבין ומרגיש מתוך הקישקעס את התשוקה האדירה של בתך למשחק ואני חושב שגם את אופי היחסים ביניכן כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתבה. המון המון הצלחה לבנותייך גם לזו שרחוקה מאור הזרקורים, והרבה רגעים כאלה של נחת וקורת רוח. לאמץ אותם חזק לנפש ולגוף.
שבת שלום
מוישלה
אכן מוישלה עלית על שתי ההצלחות הכי חיוניות בעיני לשתי בנותי לי ולכל אדם: ההצלחה האחת היא בעצם הידיעה שנתיב העשייה נובע מהקרביים שם התשוקה. ואם כך הדרך סלולה על שלל חומריה. ההצלחה השנייה היא לדעת לשמר את רגעי הנחת וקורת הרוח. שבת שלום יומיום
שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
קודם כול, תודה לקזה הפרטי שלי, יוסי וקסמן על הביצוע המושלם של הפוסט הזה, שנועד לשתף ביום של נחת מאה אחוז.
ענתקלה שמחה בשמחתך!
ילדה איכותית כל הכבוד!
אני מרגישה וחושבת שהגיבורה האמיתית בימים אלה היא בתי דנה האיכותית לא פחות אך במסלול האקדמי הרחוק מעין המצלמות. זה שהיא מפרגנת לאחותה ולי את החשיפה-חגיגה הזאת בלי לקנא… בהחלט ראוי לכל שבח.
מקסימה ,יפהפיה ואיכותית בהצלחה רבה
הרבה נחת ענת, מגיע לך.
רות
תודה!
ענתי אהובה. אמש ב"קפה קפה" ברחוב בן יהודה בתל אביב נחו עיני על הכתבה, קראתי בשמחה ובשקיקה ושמחתי כל כך. בתך יפה חכמה, והעיקר יודעת מי זאת אמא שלה. התכוננתי לשלוח לך מייל והנה הכתבה כאן. הגדולה שלך לא נמצאת בין השורות היא פורחת בשורות. כשספרת לי על התפקיד החלטתי ללכת לצפות בהצגה. אני מחבקת אותך מאוד יקרה. . נשיקות חיה אסתר
קפה קפה בבן יהודה ולא באת אלי???????? כדאי לך לצפות. מחזמר מענג בכל פרמטר מעליית המסך ועד ירידתו בסיום המערכה השנייה.
מקסימה. איזה כיף! 100 גאווה.
אני זוכרת את מילותייך המנבאות בלי שתדעי שכבר אז ידעתי שאת חוזה עתידות שיוכחו כנכונות חיש מהר.
ענת הי,
איה יופי ואיזה כיף. קראתי ונהניתי וכמובן שארוץ לראות את ההצגה (אותה ראיתי בגיל 13!).
תענוג להתרווח במספר מישורי האמנות.
ד"ש — צדוק
ענתי אהובה. קבעתי פגישה בגלריה פריסקופ הסמוכה, שם מוצגת תערוכה של איתמר שגיא בן של חברים ואמן נפלא. ואחר כך הוזמנתי לסינימטק לצפות בסרט דוקומונטרי שיצר זאן פייר בן זוגה של זיוה פוסטק חברתי, היה צפוף לי ולכן לא יידעתי אותך שאני בתל אביב. אבל משמים כוונו את עיני לכתבה, ודאגו שאשלח אליך את מחשבותי ואהבתי. נשיקות ושבת שלום חיה אסתר
סתם צחקתי, אם כי את יודעת שאת בביתי גם מהבירה. אל תפחדי להגיע לתל אביב בלי לפקוד את מעוני הקט. יש לנו קו אנרגטי פתוח..
אכן יש רגע מסוים שכל הקווים מתלכדים העקובים מתיישרים ויש כבוד! וכפי ששמת לב בכתבה בתי כמוני יודעת שבשביל כבוד צריך לעבוד. בטוח שתהנה לרענן את זיכרון צדוק בן ה-13
ענת יקרה,
קראתי בהנאה רבה. אני מבין ומרגיש מתוך הקישקעס את התשוקה האדירה של בתך למשחק ואני חושב שגם את אופי היחסים ביניכן כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתבה. המון המון הצלחה לבנותייך גם לזו שרחוקה מאור הזרקורים, והרבה רגעים כאלה של נחת וקורת רוח. לאמץ אותם חזק לנפש ולגוף.
שבת שלום
מוישלה
אכן מוישלה עלית על שתי ההצלחות הכי חיוניות בעיני לשתי בנותי לי ולכל אדם: ההצלחה האחת היא בעצם הידיעה שנתיב העשייה נובע מהקרביים שם התשוקה. ואם כך הדרך סלולה על שלל חומריה. ההצלחה השנייה היא לדעת לשמר את רגעי הנחת וקורת הרוח. שבת שלום יומיום