בננות - בלוגים / ענת לויט / בדרך אל החתולים (3)
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

בדרך אל החתולים (3)

החתול שלי

 

הֶחָתוּל שֶׁלִּי לֹא יוֹדֵעַ דְּבַר מוֹתוֹ.

אֲנִי מְקַנְּאָה בּוֹ עַל שֶׁלֹּא יֵדַע

אֶת מוֹתוֹ אַף לֹא רֶגַע

לִפְנֵי בּוֹאוֹ

וּמְיַחֶלֶת לִהְיוֹת

כְּמוֹתוֹ בִּשְׁלֵמוּתוֹ

חַי כַּהֲוָיָתוֹ.

 

 

7 תגובות

  1. שיר יפה מקורי ומהודק
    ובכל זאת מותר האדם מן החתול

    • אתמול באה אלי לראשונה הביתה מורה בשיטת פלדנקרייז. סביבנו היו … חתולי. לה עצמה אין חתול, כך שהיא לא משוחדת באהבת חתולים. אבל כשאמרתי לה – "את רואה איך הם לא מפריעים לנו בכלל?" היא ענתה: "אני מקווה שאת יודעת שהם שיעור נפלא". בקיצור חנה, מותר האדם ולו בעיני זו עוד אמירה-פרה קדושה. אולי בעיקר בהמצאות כמו חללית ופייסבוק אבל לא בחוכמת על – האינטואיציה הדוממת.

  2. הי ענת, לפעמים גם בני אדם לא יודעים שמותם קרב, הלא כן?

    • לרגע חשבתי שמה שתיארתי בשיר מוטעה ושהצדק איתך, אבל אז קראתי שוב את השיר ונרגעתי – ולו באשר לאבחנה שלי. הוא פותח באמירה שהחתול לא יודע שימות בעוד שאנחנו יודעים זאת מגיל רך מאוד. וזה בעיני הבדל עצום באיכות החיים – לטובת החתול כמובן. ואשרי בני האדם שמתים בחטף. הרי זה מה שמגדיר "מוות בנשיקה".

  3. ענת, הרי לחיות כאילו אף פעם לא נמות הוא חכמה גדולה. ועם זאת, יש אומרים כי טוב למות כאילו לא חיינו, ובזה החתול מתעלה עלינו…

    • עלי להתוודות שאת הריישא הבנתי מיד. הסייפא לא כל כך. אולי כדאי שאיוועץ באחד מחתולי או… בצדוק אלון. או שאת תסבירי (בושה ונכלמת אני)

      • הכוונה היא לא להצטער להיפרד ממה שהיה, ולא להתייסר על סוף החיים.זה לא אומר להתעלם מהחיים המשמעותיים שחיינו אלא לשים אותם מאחור ולא לכאוב את סיומם…
        קל לומר וקשה (ולא בטוח שנכון..) ליישם…
        נורית

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לענת לויט