בננות - בלוגים / / דור לדור לא יביע אומר
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

דור לדור לא יביע אומר

אתמול, בדרכי לבית אמי לביקור שבועי, תכננתי לשמחה בשמחתי – כי כך זה לתחושתי, שמחת הילד/ה היא שמחת אמו תמיד. ביקשתי לשתפה בכך שבתה הבכורה – קרי אני – גילתה את… השמש! שכן, זה ימים אחדים אני יוצאת אל גגי הפורח לפחות פעמיים ביום ומרגישה איך עצמותי קמות לתחייה נוכח הקרניים הלוהטות. ובדיעבד, אני מזועזעת להבין/לגלות איך שנים אני ממעטת עד מאוד לראות אור יום במלואו בגלל עבודתי כנגד מחשבי בחדרי הדי אפלולי (יחסית לכדור האש השמיימי).

ואז, נוכח פני אמי ומעל המנה הראשונה, סיפרתי בחיוך זרחני את תגלית בריאותי המתחדשת הודות לחמה. "זה בכלל לא כל כך בריא," אמרה אמי. משפט פשוט, אולי לגיטימי, אולי אולי אפילו נכון בחלקו (אם מדובר על ישיבה של שעות על שעות בעור חשוף מול קרני הפז). אגב, אמי העבירה את מרבית ימי ילדותי בחוף שרתון…

לא כי אני ג'ינג'ית, כמעט טרפתי את אמי במקום את מזוני בעבור משפטה היחיד, משבית שמחתי.

לא אחת ולא שתיים קורה שמשפט שנאמר מפיה של אמי – אילו נאמר מפי כל אחד אחר לא היה מעולל ומיד לקרבי את אשר מילותיה מחוללות בי.

אינני חושבת שאני חריגה בכך. גם בנותי שלי – כל אחת בתורה –  רגישות עד מאוד לדברי באשר אליהן (ולפעמים בכל נושא נדון), ואינן חוסכות ממני את שבט לשונן.
מכאן הסקתי זה מכבר שאותו טבור שממנו ינקנו מהורינו ושממנו ינקו מאיתנו ילדינו – לעולם לא באמת נחתך. וכשנאמרים דברים בין הורים לילדיהם – כמעט מיד הם יוצאים/נכנסים אל כל מה ששוכן מאחורי האזור הטבורי אשר אין רגיש/מרגיש ממנו.

ההבדל העצום בין אמי לביני – לתחושתי –  הבדל שבין הירח לשמש, שכאשר אני תוקפת את אמי מתוך מצוקתי על פליטות פיה, תוך שניות אני נמצאת "ילדה רעה/תוקפנית" – או במילה חלופית אחת: "אשמה".

כנגד בנותי בעת תקיפתן אותי – גם מולן אני חשה "אשמה". אולם בהבדל מוחלט מאמי כלפי –  אני, כאֵם, יודעת כמעט תמיד ותוך זמן קצר כי הצדק עם כל טענותיהן – קלה כחמורה – ואף מודה ומתוודה "אשמתי אשמתי אשמתי" ומבטיחה להשתפר בהקדם.

כיבוד עולמו הפנימי של הילד חשוב יותר מכל כיבוד אב ואם.
חוסך שבטו מהוריו עלול למצוא את עצמו בסופו של דבר ולא אחת שונאם (גם אם ליום אחד מיותר).

 


ועוד דבר שהוא נר לרגלי חינוכי/התחנכותי בחסות בנותי: מפי עוללים ויונקים ייסדנו וחיזקנו את עולמנו הפנימי הבלתי תלוי באיש – ואין זה משנה בני כמה עוללינו ובני כמה אנחנו כשהם פותחים פה...

 

אִשָּׁה עִבְרִיָּה מִי יֵדַע חַיָּיִךְ?

                                               בַּחֹשֶׁךְ בָּאת וּבַחֹשֶׁךְ תֵּלֵכִי;

                     

תַּהְרִי, תֵּלְדִי, תֵּינִיקִי, תִּגְמוֹלִי,

תֹּאפִי וּתְבַשְּׁלִי וּבְלֹא עֵת תִּבּוֹלִי.

                          

י.ל. גורדון, "קוצו של יוּד"

רעולה

 

ימי בלילותיהן התהפכו עם לידתן.

לא התכוננתי לַמעמסה שלא הוסרה

לְיילֵד אשמה אסורה בכמיהתי

להיניק –

נותרתי רעוּלה.

*

אלמד עוֹל אֵם בהינתני לבנותי

מאי נתינתי לי, חצויה תמיד,

לא מאוּחֲה.

שברי חרס לנס לבלובן

מתוכי, ללא ידיעתן

אותי –

אישה עברייה.


מתוך "תפילת יחידה, שיראה אור ב-2014

 

שבוע נפלא

 

2 תגובות

  1. ענת, אחד התפקידים של ההורה הוא שיהיה לילדיו את מי להאשים… 🙂

    אהבתי את תיאור הדברים החוזרים אל מאחורי הטבור.לפעמים אפילו מרגישים פיזית את הכאב…

    • בינגו בעברית פשוטה קוראים לזה פח זבל או שק אגרוף. אחת מבנותי מכנה זאת באסתטיות מילולית – להיות אמא מכילה:)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט