הַמִּלָּה אָהֲבָה טוֹבָה לְאוֹמְרָהּ
כְּמִין הַשְׁבָּעָה אוֹ הַשְׂבָּעַת
רָעָב מְמֻשָּׁךְ וּכְמִיהָה עֲמֻקָּה
לַאֲרוּחָה דְּשֵׁנָה שֶׁתַּחְלִיק
מֵהַחֵךְ אֶל הַגָּרוֹן וְאֶל הַבֶּטֶן
הָרַכָּה שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת מַהִי
הַמִּלָּה אָהֲבָה כְּשֶׁאֵין עוֹד טַעַם
וְצֹרֶךְ לְאוֹמְרָהּ.
אהבה כשאין עוד טעם וצרך לאומרה – היא גם אהבת אמת השיר פועל אפוא בשתי רמות – האירונית בתחילה והכאילו המשך – האמיתית בשתי השורות האחרונות.
בוקר טוב
רות
בדיוק רות. בוקר טוב. זאת ועוד, אין המחשה טובה מזו לביטוי "מעט המחזיק את המרובה". וכל כך אנחנו אוהבים להצטמצם במילה הזאת ולהרבות בשימוש בה – עד שאבדנו בה. מוטב בלעדיה.
ענתי יקרה. וגם ובמובן הגופני: הריטוטים הפנימיים יורדים לי, מאזור הגרון אל הסרעפת ומשם אל הבטן ושם מתחוללת אהבה החוברת לאהבה הקוסמית שהיא אהבת אמת אהבה שלא תלויה בדבר, אהבת אלהים."ואהבת את אדוני אלוהיך".ואם חשים אותה בקרבת אדם אהוב זה לעילא ולעילא. תודה על השיר היפיפה. חיה אסתר
כרגיל, את מדייקת את חומרי מעבדתי הפנימית. אהבה שאינה תלויה בדבר, או אהבת חינם במובנה העליון או בלשוני אהבה שהיא מעבר לטוב ולרע – היא אכן אהבת אלוהים וממנו לשליחיו הנבחרים על ידינו. ואגב, חלק נכבד בשיעור הזה אני זוקפת לחתולי. הם ואני אף פעם לא משתמשים בינינו במילה אהבה.
הפואנטה בסוף מרחיבה את משמעות האהבה.יופי
עפרה
אחת הקלקלות הכי מעצבנות בבננות שגורמת לתחושה אנטי חברותית בעליל זה שהתגובות היקרות רובן לא מגיעות לתיבת המייל האישי של בעל הפוסט. בקיצור, עופרה האהובה, רק עכשיו ראיתי את מילותייך הטובות והאוהבות את שירי אהבה מלפני שבוע…