בננות - בלוגים / / בדרך אל החתולים (2)
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

בדרך אל החתולים (2)

 

מנוחת החתול

 

כְּשֶׁהֶחָתוּל שֶׁלִּי נָח, אֲנִי מְנִיחָה

לְעַצְמִי לָנוּחַ בְּעֵינָיו הַפְּקוּחוֹת

לַיְּדִיעָה כִּי דַּי בְּמָזוֹן, מַיִם,

מִסְתּוֹר מֵחֹם וּמִקֹּר, יָד

לוֹטֶפֶת מֵעֵת לְעֵת וּבְרִיאוּת

רְאוּיָה לַהֲנָאָה מִכָּל אֵלֶּה

כְּדֵי לַחְווֹת עוֹלָם כְּמילוּאוֹ.

 

 

 

 

 

 

4 תגובות

  1. לפעמים חתול יכול להיות רק חתול
    גם אם פרויד יגיד אחרת.

    החיוך שלו לא נשאר באוויר אחרי שהוא הולך
    יש לו קופסה. עם חול. והיא לא של שרדינגר.
    הוא לא נופל על הרגליים, לא שומר על השמנת,

    לא משחק בחתול ועכבר.
    הוא שונא אנימציה: הוא לא בצמרת,
    לא גארפילד, לא חתול תעלול ואין לו מגפיים.

    אין לו תשע נשמות, הוא שחור והוא יורק
    בחזרה אם מישהו יורק לידו. לא מאמין במזל רע, בעצם כבר מזמן הפסיק להאמין.

    לפעמים הוא חתול רחוב. לפעמים סמטה.
    כשמתחשק לו הוא אפילו שכונה שלמה.
    לפעמים הוא ג'ינג'י, אבל אין לו נמשים.

    לפעמים הוא מחמד. תמיד הוא למסירה.
    רק על גג פח לוהט זה קצת פחות נורא.

    • ארז, פעם ראשונה ששיר שלך (אכן שלך?) גלגל אותי מצחוק! אולי לחתול אין תשע נשמות אבל יש לו מיליון תפקידים בחיינו. והכי הכי זה ההיא על הגג פח הלוהט. אין לי ספק שבסתר לבו גם לו נמאס מאיתנו.

  2. איזה יופי של התכתבות שירית… אולי לחתול אין תשע נשמות אבל תשע נפשות- אולי כן. ולכן הוא יכול להיות גם כזה וגם כזה… 🙂

    • עכשיו צריך להזמין לדיון את חנה טואג המומחית בענייני אבחנה בין נפש לנשמה. ואם נוריד מתשע לשש נזמין איזה מחזאי שיחבר מחזה בגגרסה חדשה ל"שש נפשות מחפשות מחבר". וכן, לארז ולי יש מין דיאלוג הזוי רב לבבי שכזה.

השאר תגובה ל נורית פרי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט