שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

סליחה


לא אותךָ אני לומדת לשחרר,

להניח לך, לסלוח, לשכוך

ולהשכיח, כי אם את עצמי

מלמדת לשחרר ממי שהייתי

איתך ולהניח אותי

היכן שאוכל לשכוח,

לסלוח ולשכך

את צער חטאַי

לעצמי

על לא עוול.

 

 

 

4 תגובות

  1. הוי ענת ,

    נגעת בנקודה רגישה שאני לא מעיזה לדבר עליה בשיריי. אף על פי שהיום אני מאורסת לאיש הנפלא שלי עדיין אינני מסוגלת באופן שלם ומלא להשתחרר מאזיקי העבר המזכירים לי את עוונותיי הרבים.

    כל הכבוד על האומץ
    יום נפלא ופורה,
    גלית

    • מזל טוב כבר איחלתי לך בשדה הווירטואלי המקביל, אז הנה גם כאן. ואם זכית באיש נפלא לצדך אז אין לי ספק שייקל עלייך להשתחרר מאזיקי העבר, הם פשוט יימסו מעליהם.

  2. ארז פודולי

    רק פרץ חודש אלול וכבר את אומרת סליחות. יפה לך. ואני אוהב את שיכוך (כאבי) הזיכרון: אני למד עם השנים שהיכולת לשכוח עולה על היכולת לזכור.

    • מבחינתי, כל יום הוא יום מועד וחג ושבתון בפוטנציה ובין האדם לבין עצמו וכרצונו. הקולקטיביות נועדה להבטיח שכולנו נמצא מקום לכך מתישהו. באשר לזיכרון ולשיכחה. א. אכן בורכנו בשיכחה. ב. אם כי הכול נזכר עמוק בפנים כשיעור. ג. בעיסוקך הלא רגשי/משוררי אני משוכנעת שזכרונך חד כסכין. ככה נבראנו – משוכללים לעילא ולדעת להבחין בין טוב לרע ומה מותר ואסור לשכוח בזיכרון הפעיל/המודע.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט