בננות - בלוגים / ענת לויט / אהבה במשורה
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

אהבה במשורה

לא ידעתי להתמסר

בִּמְשוֹרה.

לבוא וללכת ממךָ

בִּמשוֹרה.

להיפתח וּלהסתגֵר

מִפּניךָ בִּמשורה.

לקבל ולתת

במשורה

לעצמי

מִמךָ ידעתי

לְנסֵר ארון

קבורת אתוֹן

שלא ידעה

מְשוֹרה מהי  

לְאהבת אישה.

 

9 תגובות

  1. יפה המשחק בין משורה ללנסר
    עם זאת המילים "קבורת חמור" צורמות לי בטקסט השירי היפה שלך

    • סליחה "קבורת אתון"
      מי שאינויודע את המידה הנכונה בנתינה וקבלה זה יהיה מן הסתם סוף אהבתו- נסורת במקום משורה

      • כיוון שאני מאוד אוהבת משחקי מילים ומצלולים מעשירי משמעות הן בפרוזה וכמובן בשירה, אז אל תתפלאי חנה למצוא בבוא היום את תוספת הנסורת שלך בגרסת השיר בספר. איך לא חשבתי על זה?! ובאשר לאתון, למה ההסתייגות? האם בגלל המרחק בינה לבין בת מלך פנימה? כי אם כן, אזי כיוון שהיוצרת במומה פוסלת, אני חייבת להסגיר במעין וידוי שאתון זו מילה מחמיאה יחסית למה שיכולתי לכתוב. מילת הנחה משמעותית שכמובן אנחה קולנית בצדה.

  2. נורית פרי

    ענת, השיר מבטא יפה את הצורך לצמצם ולהצטמצם, שמי שעושה בגדול ואוהב בגדול – מתקשה בכך.
    אני מסכימה עם חנה מהסיבה שהשיר מעביר כל כך יפה דווקא בצמצום שבו והמילה אתון חורגת מכך בזעקה שבה…
    נורית

    • הנסורת של חנה כבר נקלטה ויושמה בגרסה חדשה. מהאתון כרגע עדיין קשה לי להיפרד, אבל בהחלט אשמור את העצה בפריזר של המעבדה… תודה נורית ותמיד שמחה על מילותייך/קריאתך.

  3. צדוק עלון

    ענת הי,
    יפה ופותח צוהר לתובנה בדבר ההתמסרות הנשית (שאולי היא מטאפיזית בעיקרה בכדי לאפשר את המשך הקיום).
    אני מסכים עם חנה ועם נורית (בעניין האתון), והעניין הזה מזכיר לי את הדיונים שלי עם גיורא (שבמהותם הם — צריך להיות רע במובן הטוב של המילה…).
    ד"ש — צדוק

    • עליתי על לא מעט עלי תאנה שכל עיקרם לאפשר המשך הקיום. ראש וראשון להם הוא אולי עצם ההתאהבות. האם אין בפעילות הזאת הרבה אחיזת עיני לב שבלעדיה לא היה שום סיכוי כמעט להמשך המין האנושי?! יש הרבה משחקים בין בני אדם, אבל כידוע אלוהים בוראנו משחק בכולם עוד מאז השליכנו מגן העדן. ובאשר לאתון האהובה עלי. יש לה תפקיד קריטי בשיר. אם כי על פניו על פי שתי עדות יקום דבר ועתה אפילו יש שלושה עדים פוסלים – הכוללים גבר-גבר. מה אעשה?

  4. ארז פודולי

    יִקּוֹב הַדִּין אֶת הָהָר
    אֵין דִין מוֹסֵרֶת כְּדִין מוּסַר
    הַשְׂכֵּל, תַּם וְנִשְׁלַם:
    הרי את מוֹסֵרֶת לכל אדם

    • תגובתך היא מעשה שיר לעצמו, מה שמוכיח לי ולא בפעם הראשונה שאנחנו צוות לעניין על אף האוקיינוס המפריד בינינו. קטן עלינו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לענת לויט