האומנם ספרות היא עניין של טעם אישי? מוקדש ליעל ישראל

ערב טוב חברים יקרים. בין יעל ישראל חברתי הווירטואלית האמיצה לביני נפל מעין ויכוח. הוויכוח הזה או חילוקי הדעות הם בעניין מהותי ביותר. הבה נגדיר את נושאו: האם התייחסות ליצירה ספרותית היא תלוית טעם אישי? או שמא בכל זאת ישנם קריטריונים מובנים שעל פיהם ניתן לקבוע את ערכה של יצירה ספרותית, וזאת גם כאשר אין היא לטעמנו. את דעתי חשבתי לבטא תחילה כתגובה לפוסט של יעל, אך לפתע חשבתי שמן הראוי להעלות את הנושא לעצמו וללא קשר ליצירה כזאת או אחרת ואפילו לא בזמן מן הזמנים.

את דעתי אביע כאן. אני חושבת שאולי זו אחת הפעמים המעטות שבהן אני אסירת תודה על כל שהשקעתי ושהשקיעו בי מרצי בחוגים לספרות עברית ולתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב. בלא מעט קורסים מצאתי את עצמי פשוט מאזינה לדיונים מנתחים יצירות נבחרות. נכון, היצירות נבחרו על ידי אותם מרצים. אך לא על פי טעמם האישי. והדיונים? כן, הם בהחלט הקנו בעיקרם כלים לניתוח יצירות באשר הן. יש חומרים מהם בנויה עיסה תופחת הקרויה יצירה ספרותית. ויש בהחלט כלים באמצעותם ניתן בחושים ובשכל לבחון את איכותן של יצירות ספרותיות – קרי התבשיל שיצא מתנורו של יוצר. ואני, בבואי לכל יצירה ספרותית, מיומנת אוטומטית להפעיל את אותם כלים. עד כדי כך השתכללתי שאני בפירוש מסוגלת לומר קודם כול לעצמי – היצירה הזאת בנויה נפלא, ויחד עם זאת היא אינה לטעמי. היא כתובה היטב, אך אינה מושכת את לבי. לא אחת גם קורה שיצירה ששיעממה אותי בזמן מן הזמנים, כבשה את לבי בעת אחרת כשהייתי בשלה או פנויה יותר. אך כבר במפגש הראשון יכולתי לזהות מיידית כי מדובר ביצירת ספרות איכותית לעצמה!

 ועוד דבר, וזאת אני מפנה אישית אלייך, יעלה, כעורכת ספרות – האם לא כך אנו פועלות בבואנו לערוך כתב יד? האם העיסוק במקצוע הרוחני הכה קשה הזה אינו "משועבד" למשהו בתוכנו, מעין מצפן רב ידע פנימי באשר למהי או איך צריכה להיבנות יצירת ספרות?!

 ואחרון אחרון מצדי ולאחר מכן תורכם לחוות דעה – אם תרצו כמובן.

 יצירת ספרות כמוה כיצירה מוזיקלית כמוה כציור. בקיצור, מדובר באמנות. ואני שאלתי את עצמי קודם כול, האם בבואנו להאזין ליצירה מוזיקלית וכשאנו מצוידים בשעות האזנה רבות למוזיקה בכלל, וגם אם מעולם לא למדנו מוזיקה באופן מושכל – האם לא נוכל מיד לזהות מוזיקה "טובה" גם אם לא ממש נאהב אותה? וכך בדיוק לגבי ציור. ולגבי ספרות? אומר מה שאני אומרת לכל נערכי – תפקידנו ליצור יצירת ספרות שהקוראים יזהו אותה מהבטן ככזאת גם אם לא ידעו להסביר אפילו לעצמם איך קסם המילה פעל עליהם.

יצירת ספרות היא קסם. קסם המילה הכתובה. ובהחלט יש בה מקום כמו במעשה קסמים למקצוענות ולמיומנות של היוצר וכנגד זאת של המבקר לזהותה – גם אם התבשיל אינו לטעמו.