בננות - בלוגים / / הנסיעה האחרונה
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

הנסיעה האחרונה

 

הנה אנו עומדים שוב בפתחו של חג הספר העברי. אני מאחלת לכל עמיתי במטע ולקוראינו חג מוצלח במיוחד – ושהנסיעה של כולנו מעל הדפים, ובכלל, תארך ככל שנוכל.

 

 

חֶרֶף תְּרִיסֵי הַלֵּב הַמּוּגָפִים,

לְמַלֵּא אֶת בֵּית הֶחָזֶה בַּאֲוִיר

וּלְנַפֵּחַ אֶת צְמִיגֵי הַצְּחוֹק, כְּשֶׁאֶרְכַּב

עִם אוֹ בְּלִי יָדַיִם, רַגְלַיִם עַל הַכִּידוֹן

בְּלִי לַחְשֹׁש שֶׁאֵחָבֵל.

גַּם אִם אֶפֹּל, שֶׁלֹּא אַרְגִּישׁ דָּבָר

לְבַד מִתְּחִנַּת הָרְכִיבָה,

שֶׁדָּבָר לֹא יַעְצְרָהּ עוֹד

עַד הַנְּסִיעָה הָאַחֲרוֹנָה, הַדְּמוּמָה, הַחוּצָה

 

מתוך "עירומה על גב סוס במונגוליה", הקיבוץ המאוחד, 2010

 

 

 

9 תגובות

  1. גם אם אפול לא ארגיש דבר לבד מתחינת הרכיבה
    ומה יש ליוצר לאחר כל הסחר מכר הזה של הספר לבד מחדוות הרכיבה אין אושר גדול ליוצר כמו רגעי כתיבת יצירתו ולידה
    ואתמול חוויתי בממש ממש בלידה של בתי נכד קטן ויפה נולד לי

    • מזל טוב ענקי לכל בני משפחתך! ציפורים לא מעטות לחשו לי שלהיות סבתא זה תיקון אדיר – שעיקרו הנאה ושחרור…

  2. מירי פליישר

    מקסים מקסים מקסים יש לי יצירה בשביל השיר הזה
    אולי אעלה אותה לפייסבוק….

  3. לא יודע אם התגובה שלי בבננות נקלטה. בזמן האחרון על כל שלוש תגובות שאני כותב אחת נקלטת. אז אני משתתק. אבל השיר הזה יפה במיוחד אז חשוב לי לחזור על מה שכתבתי –
    למה להסתפק ב"עד הנסיעה […] האחרונה"? מהרגע שהאופניים מזדקפים, אז שהתאוצה, מעיין היצירתיות שלך ענת, תישאר חלק אורגני ממך, כמו היכולת לנהוג באופניים שלא נשכחת. את כותבת מאוד יפה כי את מרגישה לעומק וכי יש לך יכולת יצירתית. שום דבר, לא כסף ומחסורו, לא כאב וריבויו, לא ייקחו את זה ממך. אהבתי את השיר ואת דימוי האופניים

    • כוונת המשוררת בשיר היתה – אודה ללא הסתרה – לנסיעה האחרונה מכאן ללמעלה. נוכח מילותיך אתחזק ברצוני שהאופניים ואני נישאר כאן למטה עוד הרבה שנים.

השאר תגובה ל ענת לויט ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט