הנה אנו עומדים שוב בפתחו של חג הספר העברי. אני מאחלת לכל עמיתי במטע ולקוראינו חג מוצלח במיוחד – ושהנסיעה של כולנו מעל הדפים, ובכלל, תארך ככל שנוכל.
חֶרֶף תְּרִיסֵי הַלֵּב הַמּוּגָפִים,
לְמַלֵּא אֶת בֵּית הֶחָזֶה בַּאֲוִיר
וּלְנַפֵּחַ אֶת צְמִיגֵי הַצְּחוֹק, כְּשֶׁאֶרְכַּב
עִם אוֹ בְּלִי יָדַיִם, רַגְלַיִם עַל הַכִּידוֹן
בְּלִי לַחְשֹׁש שֶׁאֵחָבֵל.
גַּם אִם אֶפֹּל, שֶׁלֹּא אַרְגִּישׁ דָּבָר
לְבַד מִתְּחִנַּת הָרְכִיבָה,
שֶׁדָּבָר לֹא יַעְצְרָהּ עוֹד
עַד הַנְּסִיעָה הָאַחֲרוֹנָה, הַדְּמוּמָה, הַחוּצָה
מתוך "עירומה על גב סוס במונגוליה", הקיבוץ המאוחד, 2010
גם אם אפול לא ארגיש דבר לבד מתחינת הרכיבה
ומה יש ליוצר לאחר כל הסחר מכר הזה של הספר לבד מחדוות הרכיבה אין אושר גדול ליוצר כמו רגעי כתיבת יצירתו ולידה
ואתמול חוויתי בממש ממש בלידה של בתי נכד קטן ויפה נולד לי
מזל טוב ענקי לכל בני משפחתך! ציפורים לא מעטות לחשו לי שלהיות סבתא זה תיקון אדיר – שעיקרו הנאה ושחרור…
מקסים מקסים מקסים יש לי יצירה בשביל השיר הזה
אולי אעלה אותה לפייסבוק….
אין כמו שילוב כוחות יצירה של יוצרים. למה רק לפייסבוק? תתעלי גם וגם… אני סקרנית.
ענת יותר נוח שם. הנה הקישור לדף שלי שם.
https://www.facebook.com/miri.fleisher
התאמה בול קליעה. וגם האופן הכה משוכלל שביצעת את שיתופנו. כה לחי!
על התערוכה ועבודות דומות כאן
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=248
וסדרת הרישומים על גבי התמונות
כאן
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=300
שני פוסטים עוקבים
לא יודע אם התגובה שלי בבננות נקלטה. בזמן האחרון על כל שלוש תגובות שאני כותב אחת נקלטת. אז אני משתתק. אבל השיר הזה יפה במיוחד אז חשוב לי לחזור על מה שכתבתי –
למה להסתפק ב"עד הנסיעה […] האחרונה"? מהרגע שהאופניים מזדקפים, אז שהתאוצה, מעיין היצירתיות שלך ענת, תישאר חלק אורגני ממך, כמו היכולת לנהוג באופניים שלא נשכחת. את כותבת מאוד יפה כי את מרגישה לעומק וכי יש לך יכולת יצירתית. שום דבר, לא כסף ומחסורו, לא כאב וריבויו, לא ייקחו את זה ממך. אהבתי את השיר ואת דימוי האופניים
כוונת המשוררת בשיר היתה – אודה ללא הסתרה – לנסיעה האחרונה מכאן ללמעלה. נוכח מילותיך אתחזק ברצוני שהאופניים ואני נישאר כאן למטה עוד הרבה שנים.