א
אֶת שְׁאֵרִי, כְּסוּתִי וְעוֹנָתִי הִבְטַחְתָּ לְסַפֵּק לִי
בְּסַגְרִיר וּבְחַמְסִין. תִּהְיִי לִי מְקֻדֶּשֶׁת, אָמַרְתָּ,
וְגַם אֲנִי אָמַרְתִּי, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ
תִּהְיֶה לִי בְּקֹדֶשׁ קָדְשֵׁי הַחֻלִּין,
כְּשֶׁאַתָּה תַּעֲבֹד לְפַרְנָסָתִי וַאֲנִי אֶכְתֹּב
שִׁירָה עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ,
שֶׁיִּהְיֶה לְאָן לִבְרֹחַ
אִם וְכַאֲשֶׁר יִתַּמּוּ בֵּינֵינוּ עוֹנוֹת הַשָּׁנָה.
ב
בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה, הַחוּצָה אָמַרְתִּי לָךְ,
הַחוּצָה. אַתְּ לֹא בַּת וְלֹא מוֹלֶכֶת
עַל אַף אֶחָד. אַתְּ אִשְׁתִּי, לִפְעָמִים
בַּחֲלוֹמִי, אַל תִּבְכִּי. אַתְּ גּוֹלָה
לֹא בִּגְלָלִי, לֹא בְּאַשְׁמָתִי. אֲנִי עַבְדֵּךְ
הָרוֹצֵעַ אוֹתָךְ בֹּקֶר וָעֶרֶב. יַחַד
נִבְנֶה מַמְלָכָה בָּהּ תִּהְיִי שׁוּב בַּת
מֶלֶךְ, בִּתִּי. הַחוּצָה אָמַרְתִּי לָךְ, הַחוּצָה
מתוך "עירומה על גב סוס במונגוליה", הקיבוץ המאוחד, 2010
ווממיאה!!!
כמו שקוראים בעממית
יפה ענת באמת יפה ומרגש כתבת
אני אוהב את סגנון הכתיבה הזה האישי המדבר חזק
ולא מעניין אותי "כיודעי דבר" אומרים שזה יותר מידיי ברור
הידד ענת!
א. ברור שמילותיך החזקות גם שימחו וגם חיזקו אותי. ב. דיבור שירי חזק כנראה יש לו "מחיר" – כמו צעקה. היא ברורה! ג. מיהם "יודעי הדבר" הללו שאתה מתנצל בפניהם? אני יכולה להביא שלל שירים מובנים לכל נפש שאיכותם אינה סותרת את זאת שאין צורך לשאול את המשורר למה הוא התכוון.
כשהוא גם בעל גם אב וגם אל אין לו הרבה סיכוי להצליח איתנו. מורדות עם רשיון!
תגובתך גם שימחה וגם הצחיקה אותי, ואין טוב מזה. אכן לשילוש הבלתי קדוש – אב, בעל ואלוהים בנשמה/נשימה אחת אין סיכוי להתקיים בשלום. כשכתבתי את מחזור שירי "עובדת אלילים" שהשירים הללו נכללו בו, הייתי אישה נשואה. כשהספר "עובדת אלילים" יצא לאור הייתי כמעט גרושה. הניתוח הצליח והחולה חיה. ובדרך הברירה הטבעית והבריאה נותר רק האל! כי שתי הצלעות הבשר ודמיות במשולש לא קיבלו בקלות, בלשון המעטה, את העובדה שכדי למרוד לא צריך רישיון מאיש.
נפלא ענת איזה שימוש מקורי במקורותינו הקדושים
ציני צורב
אכן מקורותינו או מקורנו, נהר לגמרי לא אכזב ולא מאכזב.