בננות - בלוגים / / שיר המסע שלי
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

שיר המסע שלי

יש שירים – לא רבים – שהם בעיני מפתחות לחיים (לחיי שלי קודם כול). גם את השיר המובא כאן היום כתבתי בהיותי עולת ימים (יחסית להיום). הוא נכתב מתוכי – כמו שירים לא מעטים – כמין חיזיון ל"אחרית הימים", מגדלור שלאורו מתנהל מסע חיי כולו.

 הייתי די המומה, עלי להודות, כשבראיון הראשון שנערך איתי לפני חודשים ספורים, עם צאתו לאור של הרומן "יומנה של אישה מודרנית", ענת דולב הנפלאה "תפסה אותי על חם", כשציטטה באוזני את שירי מטה בצירוף שאלתה שנשמעה באוזני כרטורית – איך תוכלי, ענת לויט, להסביר את החיבור בין "יומנה של אישה מודרנית" לבין שירך זה? תשובתי, כאז כן היום – אני עדיין במסע להגשמת הנבואה המייחלת להגשמה, ומי ייתן ותתגשם במהרה בימינו מחוץ לדפי היצירה. המשיח לפעמים בא מבפנים ובלי שום חמור, כי אם כנישא על רוחה של נשימה חדשה.

 

לֹא צָרִיךְ לְהִלָּחֵם עַל מִישֶׁהוּ שֶׁיֹּאהַב

כְּמוֹ עַל אֲוִיר לִנְשִׁימָה.

מִתְבּוֹסֵס יְחִידִי בַּחֲרָדָה

הוּא יִוָּתֵר מְיֻתָּם

מִמִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הַמַּחֲנָק,

שֶׁאֵינוֹ מֻכְנָע בְּהַנְשָׁמָה

מִפֶּה לְפֶה.

 

מתוך "עירומה על גב סוס במונגוליה", הקיבוץ המאוחד, 2010

 

7 תגובות

  1. יפה! מי שאינו יודע את המחנק…לא מבין כלום

    • ויסוצקי המשורר כתב: "אם לא אהבת, לא חיית ולא נשמת". אילו היה עדיין חי הייתי שמחה לשאול אותו למה בדיוק הוא התכוון ואיך זה מסתדר עם כל כך הרבה חומרי אהבה שגורמים למחנק שהוא אנטי-חיים… תמיד אני מציעה לקוראים – כולל עצמי – לא להישבות לגמרי סקסם מילותיהם של יוצרים כאילו היו אורים ותומים.

      • לוסי אלקויטי

        ענת, בהחלט לא להישבות ולקחת הכל להתבוננות ומבחן.
        מחנק נחוץ, צורך ומחסור גם.כדי להבין את היחסים בעולם.

        • תגובתך המרוכזת אכן מתמצתת את ההכרח להבנת העולם, ובלבד שתוכנה יהיה במשורה – ואפילו ילך ויפחת כצ'ופר לתלמיד/ה המתמיד/ה המצטיינ/ת.

  2. שיר צורב ענת
    אמת כואבת

    • והבנת יפה את מהותו של משיח בלי שום חמור
      חמור – חומר גשמי
      האהבה הצרופה מתעלה מעליו

      • לפעמים שעשועי מילים – אפילו רק שתיים קולעות בדיוק ללב העניין במלוא מובני. ואת אלופה בזה.

        חמור – חומר גשמי
        האהבה הצרופה מתעלה מעליו

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט