בננות - בלוגים / / חוֹני ומַעגלו
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

חוֹני ומַעגלו

 

 

הַבְּכִי עָצוּר כְּגֶשֶׁם קָבוּר בְּעָנָן

מַפְרֶה תְּפִלַּת אָדָם

שֶׁלֹּא לְהִכָּנַע לִצְחִיחוּת הַכְּאֵב.

כְּשֶׁהַבְּכִי אֵינוֹ נַעֲנֶה, אֲפִלּוּ חוֹנִי

מִתּוֹךְ לֵב מַעֲגָלוֹ

שׁוֹמֵט יָדָיו כְּנֶגֶד קְטַנֵּי אֱמוּנָה

שֶׁיֵּלְכוּ עִמּוֹ וְלֹא יָשׁוּבוּ.


מתוך "עירומה על גב סוס במונגוליה", הקיבוץ המאוחד, 2010

3 תגובות

  1. הַבְּכִי עָצוּר כְּגֶשֶׁם קָבוּר בְּעָנָן
    מַפְרֶה תְּפִלַּת אָדָם

    שיר יפה
    מעניין שהשתמשת במילה קבור שמכניסה עומס ריגשי גדול
    השכילי אותי
    יש בעיה של אי התאמה שהרי זה צורם שגשם יהיה קבור
    אני הייתי מחסיר את המילה או משתמש עם אחרת
    אבל אני זה אני ומה שחשוב זו את
    אז אם אם לא קשה לך ספרי לי איך איך משתלבת המילה בשירך
    בקיצור האירי את עיניי
    תודה

    • נטייתי המיידית היתה להסכים איתך, זה מאבעי. וכבר נבבהלתי שהרי זה חתום בספר. ואז שאלתי את עצמי בשכל קר למה התכוונה המשוררת ולמה הקבור הזה נקבר לה פתאום, וזוהי תשובתי. הבכי אינו בכי אלא כשהוא פורץ מתוכנו. הגשם בעצם אינו גשם אלא כשהוא יורד מהענן. כל עוד לא כך, יש דברים סמויים עצורים בלומים שאנו מבקשים שישתחררו כדי שישחררו אותנו ויפרו. קבור אם כך מתחבר עם מפרה ועם צחיחות, דהיינו עם האדמה שאינה מוזכרת בשיר בשמה המפורש. האדמה הזאת שעליה עומד חוני כגיבור משל תפרח רק כשתפילתו לכך תיעתר וכל הקבור בתוכנו ומעלינו ישתחרר.
      שכנעתי אותך?

      • הפרשנות שלך יפה ומעניינת
        בהקשר של הענן יכולה להיות עדיין בעיה שכן גשם יכול להיות חבויי או לנוע עם הענן הלאה אך לא להיות קבור
        איני מקצוען ויתכן מאד שאיך שאת קושרת זאת לאדמה עליה נמצא חוני מסדר את הענין
        ומאחר שזה סגור נאמץ את הפרשנות היפה שלך
        תודה

השאר תגובה ל דוד ברבי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט