בננות - בלוגים / / על שירת הטבע ועל טבעו של יהונדב פרלמן המשורר
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

על שירת הטבע ועל טבעו של יהונדב פרלמן המשורר

 

יהונדב פרלמן/ "חדר כתיבה"/ עמדה/ 2012/ 74 עמ'.

 

"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". את זאת קבע/תבע המשורר הנפלא שעל שמו נקרא רחוב מגורי – הלוא הוא שאול טשרניחובסקי. מעניין שהוא לא המשיך לכדי יצירת הסכימה הידועה: אם האדם הוא אכן תבנית נוף מולדתו (כיום, לדעתי, אפילו זה מוטל בספק), והשירה היא תבנית נוף נפשו של האדם היוצר, אזי מכאן ניתן להסיק שהשירה היא תבנית נוף המולדת של יוצרה. אולי הוא נמנע מכך כי ברגיל אין הדבר כך. רבים הם המשוררים התלושים בשורשי נפשם מנוף מולדתם.

 לא כך יהונדב פרלמן, שחלקים רבים בשירתו מעבירים במיידיות את המקור שממנו הוא חוצב את חומרי השראתו – מאדמת ארץ מולדתו, ארץ ישראל. שירתו אינה פנתאיסטית במובן זה שהיא אינה מפרידה בין הדובר בשירים לבין הטבע סביבו. הדובר אינו מהלל ומפאר את הטבע כהוויה שמחוצה לו. הטבע הוא בתוכו, מוטמע בו, חלק בלתי נפרד מישותו, גם ואולי אפילו בעיקר כשהוא יושב ספון בחדרו הקטן ומביט מבעד החלון.

 אהבת הטבע והמוֹלדת, המוּלדת ביהונדב פרלמן ושהיא גיבורת ספרו החדש "חדר כתיבה", פשוט מידבקת, עושה חשק לצאת ולרעות בין עצים ופרחים, להריח את האדמה שממנה הם צומחים. לעשות כל אלה לא רק ביום חג ומועד ולא למען מנגל.

 כל זאת על אף שאהבתו של יהונדב את הטבע היא אישית לחלוטין, אינטימית לגמרי – או אולי דווקא משום כך היא נוגעת ומשכנעת ומעמיקת חדור סגור-נפש, שזה מכבר נהייתה גסה להבחין בגילויים הקטנים שבהם או דרכם נגלה אלינו אלוהים.

"למרות שעצמתי עיניים/והנחתי לכמה נצחים/ את המצח בכף היד/ למרות שווילונות שרכי-ערפל/ הלכו וניסוטו/ פנימה והלאה פנימה והלאה/ כלום לא התבהר (פסיחה כפולה. ע.ל) פקחתי עיני אל אותו סלע/ עם אותה חזזית צהבהבת/ בחגוויו פריחת החורף/ ממשיכה להאיר אלי פנים".

 אשריך שזכית, יהונדב פרלמן, לחומרי השראה הניזונים מן האדמה ומכל שצומח ועולה ממנה, ומרעיף או שמא נחסך זמנית בלבד על פי חוק נצח של חילופי העונות. כך לעולם לא תדע מחסור בחומרים מזינים, שהם לך כלי ניתוח אישי-פסיכולוגיסטי מעולים, ולא רק על שום היותם ניתנים חינם ותחת כל עץ רענן.

 בעוד גרגור סמסא של קפקא יכול היה להיהפך רק למקק כדי לחוות גלגול, אתה יהונדב פרלמן יכול בקלות להתיר לעצמך – בזכות החיבור הכה אמיץ אל פלאי הטבע שבהישג עיניך/לבך – שלל חוויות גלגוליות מרחיבות נשמה: "והייתי שחרור ממין נקבה/ מדלג על הדשא במקור מושחר/ פולה חרקים ממראשותיו (פסיחה כפולה. ע.ל) והייתי פשוש זכר/ מפיק קול אדירים ממקורי המאונקל/ והייתי צוצלת הומה נוגות לצוצל/ בן בריתה על גזע אורן מרוחק…." ובהמשכו של השיר רב הגלגולים "בדרך ליבשה חמה" עוד הופך הדובר לבז, ללבנית ולחכלילית, כאשר כל גלגוליו כולם מסומנים בתכלית האכזיסטנציאליסטית האחת – להגיע אל יבשת חמה, כפשט וכדרש.

 כאלה הם רוב שיריו. פשטות במיטבה, אפילו לכאורה תמימה הנובעת מנפש טובה – ולא מהסצ'ואן של איש התיאטרון (פניו האחרים של פרלמן המשורר), כי אם ממכורתו. הנפש הייתה ותיוותר טובה חרף כל ממצאי פיכחונה הלא בהכרח ולא תמיד אופטימיים. אך הידיעה העמוקה, המוּלדת, של השפע שמסביב, של השפע הבלתי מתכלה לעולם וללא שום תנאי – הידיעה הזאת יש בה הרבה מאוד נחמה ופיצוי בטרם יחשיך עולמנו כבני תמותה אשר חצו חיים שלמים. וזאת בין אם לא נדע או שנדע – כמו יהונדב פרלמן – ולטוב ולרע מאין באנו. או בלשונו הפיוטית המדייקת את השילוב בין פנים הנפש לבין המראות שסביבה, "לו היה העבר מניח לי מתיר/ מעט את רסן דמות תבניתו/ הייתי ממפה את הרגע הזה/ על גדת האגם בהמפסטד הית'/ בקווים טופוגרפיים מדויקים/ חורט את המשעולים המוצלים/ בנפשי רבת התהפוכות/ מאווש בין הדשאים והאפרים ומסמן/ במכחול עדין את כל הספסלים/ עליהם עוד אשב בטרם יחשיך" (מתוך השיר "בטרם יחשיך").

 

 

 

7 תגובות

  1. רשימה רגישה, ענת, כדרכך על שירים רגישים ויפים המבקשים כמו כולנו
    יבשת חמה
    שבת יפה

    • אכן נדמה לי כי זה בדיוק מה שכולנו מבקשים – יבשת חמה. וזו הזדמנות לגלות שבספרו היפה של יהונדב יש גם שירי אהבה שובי נפש. לא הזכרתי זאת ברשימתי, כי כתיבת רשימות בשבילי דומה למה שקורה לי במעשה יצירתי – הוא מוליך את עצמו על חוט משלו, ולפעמים נשמטים עניינים שאינם ממין חוט השדרה. שבת שלום.

  2. יפה המעשה שלך
    ואכן מגיע למשורר המוכשר
    יודעת את יפה לקרוא ולכתוב
    נתת טעימה יפה
    קראתי את ספרו והתרשמתי מאד
    ממליץ

  3. צדוק עלון

    ענת הי,
    יפה מאוד כתבת; יפה הדרך בה הדברים הנצפנים בנפש מוצאים את מקומם בחדר הכתיבה של פרלמן בשיריו אשר משלבים עדינות וחדות וגם צופנים עמדה (נוגה-משהו) כלפי החיים.
    ד"ש ושבוע טוב — צדוק

    • במעט מילים לכדת – כרגיל – את לוז, הליבה. בקרוב יצירתך תהיה על "הכוונת"…. שירה תחילה. שבוע נפלא

  4. ענת, רשימה רגישה מאין כמותה, כפי שכתבה כאן חנה בראשית התגובות. יש לי הרגשה כי תפסת כקוראת מיומנת של שירה את השור בקרניו והצלחת בקצרה ובאופן תמציתי להנהיר לקוראים – המעטים לצערי עד כה – את שירתו הלירית המופלאה והאהובה של יהונדב פרלמן. תודה לך. רני

    • תודה, רני. את יהונדב (בניגוד אליך) אני מכירה אך ורק על גב מילותיו, בעיקר אלו השיריות. ומשום אהבתי כלפיו הודות להן, ביקשתי בדרכי להיות הרוח שתישא אותן כדי שלא יזרו לרוח – כפי שקורה לדאבוני כיום ללא מעט פניני שירה. אז אם הצלחתי, אני באמת שמחה ביותר. כיוון שלבעל בלוג יש מספור צפיות, אז יחסית לרוגע היחסי של המטע בימים אלה הרשימה על שירי יהונדב הביאה לו לא מעט קוראים.

השאר תגובה ל צדוק עלון ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט