שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
פַּעַם, כְּשֶׁאַבָּא הָיָה מִשְׁתַּעֵל
כָּל הַשְּׁכוּנָה הָיְתָה שׁוֹמַעַת.
עַכְשָׁו אֲפִלּוּ הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ אֶת שִׁעוּלוֹ.
מְחֻבָּר לִמְכוֹנָה שֶׁמַּנְשִׁימָה אוֹתוֹ,
מִשְׁתַּעֵל אַבָּא אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ.
וִילָדָיו חֵרְשִׁים.
את השיר הזה כתבתי במוצאי שבת לפני 11 שנים. זמן קצר קודם עמדתי ליד מיטת אבי בבית החולים. שום דבר בי לא ניבא את שיחת הטלפון למחרת עם שחר יום ראשון. מאז ועד היום אבי שלמעלה ואני כאן למטה עושים מסע "תיקון אב" גדול. השיר שמופיע היום פותח את מחזור השירים "תיקון אב" שנכתב בשלושים ימי האבל הראשונים. הוא ראה אור לראשונה בקיבוץ המאוחד בדיוק ביום השנה הראשון למות אבי (נס מוכח). הוא נכלל, בעימוד שונה, גם ב"עירומה על גב סוס במונגוליה". בימים הבאים אביא מקצת משירי המחזור. מקווה שלא יכבידו מדי, כי יש לזכור – לשירה כוח אדיר להביא מזור. בברכת שבוע מואר!
חלק משירי מחזור "תיקון אב" פרסמתי אי אז בחלקתי במטע. כיוון שמאז פרסומם השתנה הדור (ברובו), אני מתירה לעצמי "שידור חוזר" עד יום שלישי הקרוב – פעמיים כי טוב.
ענת אהובה למי שזקוק (זקוקה) לתיקון אב השיר פותח מורסה מביא מזור. שבוע טוב לך יקרה. חיה אסתר
פתיחת מורסה אינה דבר קל אך בלעדיה אכן קשה שיהיה מזור. ואם כבר פתיחת מורסה – עדיף במעשה יצירה מאשר על ספת הפסיכיאטר, שם המילים והממון יורדים לטמיון.
שלום ענת
צמד מילים חזקות ביותר
וִילָדָיו חֵרְשִׁים.
והנה עכשיו את שומעת ויודעת וכותבת
יפה תמשיכי
ואנחנו לא נתעייף
ענת, אהבתי והזדהיתי.
רות
רות היקרה, לכל אורך דרכי ביצירה (לדעתי, הדבר לא יכול לשמחתי על ספרי הבא – זה על החתולים), אני תמיד אומרת לקוראי שבדרך – מקווה שתאהב בלי להזדהות יותר מדי. בטוח שתביני למה.
סומכת עליך שאכן ללא תתעייף. זה מחזק את דרכי ואת אמונתי בה – ובעצמי. תודה