בננות - בלוגים / / המשורר רמי סערי – כוחו של מתרגם אמן
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

המשורר רמי סערי – כוחו של מתרגם אמן

"אבן מקיר"/ מריה ברבל/ מקטלאנית: רמי סערי/הוצאת רימונים/ 197 עמ' (כולל אחרית דבר מאת המתרגם)/ 2012

 

חוויה מיוחדת במינה, רווח כפול הוא לקרוא ספר מתורגם כשהמתרגם עצמו אמן. חוויה כזו צפויה לי בכל פעם שאני באה אל ספר בתרגומו של המשורר רמי סערי. מראש אני באה בשקיקה לקרוא אותו על גב היצירה שבתרגומו. כאמור התחושה המיידית, למן המשפט הראשון בספר, היא "שניים במחיר אחד". כך באתי אל תרגום חדש משלו, "אבן מקיר" מאת מריה ברבל, שנכתב במקורו בקטלאנית, יצא לאור בספרד ב-1985, ובמרכזו דמותה של קונשה – אישה דלת שפת נפש ותודעה – לכאורה – עד שהגיעה אל מפתן רוחם היוצרת של ברבל את סערי. "הדלות" לובשת פנים של "צמצום". מעט המכיל את המרובה. עולם ומלואו המתגלים לא אחת במשפט אחד. פיוטי ושקוף, פרטי ואוניברסאלי. חיים שלמים, רבי אירועים פרטיים ולאומיים מתכנסים במעט מאוד עמודים יחסית. ומכאן, ברשותכם, אינני מוצאת טעם לפרק ולפרט את העלילה ואת דמות הגיבורה, אלא להביא כמתאבן ומפתה כמה מן המשפטים הפניניים שסימנתי בדפים, שהמריאו אותי גבוה על כנפיים שכה קשה וכל כך לא מובן מאליו ליצור כמותן – לא במקור ויותר מכך לא בתרגום.

"חשתי אז רעד במקביל לשקשוק העגלה. הייתה זאת השמחה".

"עלה אז על דעתי שהלשון היא כלי עבודה, וכל אחד עושה בה כבשלו, אף על פי שהיא משרתת את הכול לאותה תכלית עצמה".

"ראיתי את רוב הנוכחים. דמומים היו ומכונסים בעצמם מחמת הצינה. הנשים דמו לאילנות קטנים, מכוסים בצעיפים שחורים עבים".

"לא היה צורך לחזור אל הרופא במונסן. ב-8 בדצמבר, יום העיבור ללא חטא, עזב אותנו הדוד בסירה שהוא תרם להפלגתה". (כך מתואר מר המוות… ע.ל.)

"מרוב דיבורים על חופש ועל צדק, משנים בני האדם בהדרגה הכול וכך משתנים גם הם עצמם, עד שמרחפת עליהם הסכנה שיידונו לאבדון נצחי".

"בתוכי שיוועתי לאלוהים והכברתי מלל באוזניו. סיפרתי לו בפרוטרוט והתחננתי בפניו. אבל כל זה רק בתוכי. כמו שני חברים המכירים זה את זה מזמן ומבט עיניהם אומר הכול. אין צורך לפצות פה, די להיאחז בנקודה כלשהי של הצער ולמתוח אותה בהדרגה כמו חוט צמר בסליל, להניח לו להתגלגל, להתגלגל… עד שאינך רואה עוד את הצבע משום שהעיניים שלך מוצפות, ואינך בוכה כלפי חוץ אלא הצמר הוא שנהפך לקרום דקיק של מים, והוא זולג במורד הלחיים, ואז, ממש לפני שבוקעת יפחה מפיך, מתברר שאינך לבד, כך נוצרת אותה פקעת והכאב האדיר מתנחל בגרונך, עד אשר הצלחת לבלוע לאט והפקעת התפוגגה בהדרגה".

אז כן, אולי רבים הם כותבי הפרוזה, בארצנו הקטנה ובכלל בארצות העולם; ובעיקר הולכים ורבים הכותבים מאז באו לעולמנו המקלדת והעכבר והמסך המרצד – אך דווקא משום ריבוי הכתבים המכורכים, כל כך בולט וזוהר בעיני מפגש שכזה עם משפטים שכאלה שהם המצפן ואור הצפון למהי ספרות-אמנות המיטיבה לצייר במילים לכאורה פרוזאיות שירת אנוש שמימיית, את סיפורה הכה קשה ללכידה של הנפש האנושית.

נ.ב. ראוי לציין פרט טכני לכאורה זניח ובעצם בעל חשיבות במיוחד במקרה של ספר זה – עיצובם של דפי הטקסט המאוירים לא אחת באייקונים שובי עין, התורמים לרוח הפיוט השורה על הכתוב וגם על הקורא בעת הקריאה.   

 

4 תגובות

  1. תודה ,ענת יקרה, על ההמלצה. אני מכירה את שירתו של רמי סערי ומקצת מתרגומיו ואוהבת את יצירתו.
    שבת שמחה
    עפרה

    • יש ספרי פרוזה שמתאימים במיוחד למשוררים. הם לא רבים, כי קשה מאוד ליצור כאלה – לא כל שכן לתרגם כפי שרמי סערי מיטיב לעשות זאת. אגב, באחרית הדבר מזכיר סערי את האמא הרוחנית של ברבל. מרסה רודורדה, שספרה כיכר היהלום תורגם אף הוא על ידו. האמת, שכיכר היהלום הוא יהלום ענקי. אז אם כבר, תרכשי את שניהם ותרוויחי שירה ופרוזה במיטבה.

  2. נעם רחמילביץ'

    היי ענת, תודה על ה"עונג שבת". הציטוטים שבחרת עדינים. לא קשה להיפרד מספר יפה?

    • זוכר את הסרט הצרפתי "רוקמת התחרה"? ולמה נזכרתי – בגלל המילה "עדינים". כל כך לא פשוט לגעת בעדינות כה רבה בלב ההוויה, ועוד במילה. ולא, להיפרד מספרים אין לי קושי. למזלי, רק זה עוד חסר לקשיי הפרדה שלי.חוץ מזה תמיד אני דואגת שלפחות ספרים יהיו תחת חזקתי, שאוכל לחזור אליהם מתי שבא לי, ברמת התחושה הקיומית לפחות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט