בננות - בלוגים / / שירים מארץ אהבתי (2)
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

שירים מארץ אהבתי (2)

מנת היום –  עוד שלושה שירים על אודות אהבה… לא שמחים (לצערי), אבל עם תקווה גדולה שמבוטאת בשורה האחרונה של השיר האחרון. חזקו ואמצו!

תָּמִיד מְאֻחָר מִדַּי אֲנִי לְמֵדָה
מֶה הָיָה כְּדַאי שֶׁאֶהְיֶה בְּאַהֲבָה
מִתְמוֹסֶסֶת בְּשִׁגְרָה כִּנְשִׁיקָה
שֶׁהִיא נֵס, מַיִם מִן הַסֶּלַע
שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי לְהַכּוֹת עָלָיו.

אַהֲבָה הִיא מִלָּה מְזַיֶּפֶת,
כְּלוּב זָהָב לְצִפּוֹר שִׁיר גּוֹסֶסֶת,
שֶׁהַכֹּל בָּאִים לַחֲזוֹת בָּהּ,
לְהִקָּסֵם, לְהִשָּׁבוֹת
בַּאֲחִיזַת עֵינֶיהָ הַנּוֹאָשׁוֹת
בְּעֵינֵיהֶם הַסּוּמוֹת.

מים, חיה, זעקה

הֱיֵה אִתִּי בְּרִבּוֹא נְהָרוֹת
גּוֹעֲשִׁים בְּעָרוּץ פְּתַלְתֹּל
עַד שֶׁאֵהָפֵךְ לְמַיִם, לְחַיָּה, לִזְעָקָה
שֶׁהִיא דִּנְדּוּן פַּעֲמוֹנִים, שֶׁבִּלְעָדֶיךָ
אָזְנַי אֵינָן כְּרוּיוֹת אֲלֵיהֶם. 
גּוּפִי מִתְמוֹסֵס לִהְיוֹת מִי שֶׁאֲנִי
חַיָּה זוֹחֶלֶת עַל גְּחוֹן עוֹרָהּ הֶחָשׂוּף
עַל אֲדָמָה צְחִיחָה, שֶׁעוֹד מְעַט תּוּצַף
בֵּין חֹשֶךְ לְאוֹר

מתוך "עירומה על גב סוס במונגוליה", הקיבוץ המאוחד, 2010

 

 

 

 

7 תגובות

  1. ריקי דסקל

    אהבה קשה ענת
    השירים שלך הולכים יד ביד עם מה שאמר
    השאנסונייר :"אין אהבות שמחות"

    מעניין שאת רואה אופטימיות בשורה האחרונה 🙂
    הולכת אתך ענת : אופטימיות זהירנ וזעירונת 🙂

    • השנסונייר צדק. כשיש אהבה שמחה מאה אחוז אין מקום ופנאי וחשק לנשמה האוהבת "להתייסר" בלכתוב שיר. ולמה אופטימיות זעירונת, ריקי? מה יותר אופטימי ענק בלסיים עם המילה "אור"? וכשיהיה אור, הוא יהיה של שבעת הרקיעים, לא פחות.

  2. נורית פרי

    ריקי, אהבתי במיוחד את השיר האחרון, את ההתמזגות הזאת עם הטבע והמעברים מצחיחות לרוויה ומחושך לאור. יופי….

    • ענתי יקרה. האהבה הגדולה, אהבת האהיה, העצמי המפציע, זו שאינה תלוי בדבר, בוקעת מתוך החלק השני של השיר. יש בשיר עוצמה וגדולה, ומי שלא קורא את ספר השירים הזה מפסיד. חג שמח. חיה אסתר

      • בתיבת הדואר הפרטית שלי יש לי תוכנת אינקרימייל שאני משוגעת עליה, כי יש בה שלל אייקונים שמבחינתי טובים מאלף מילים לפחות. אז דמייני אייקון לב גדול מוקף בלבבות יותר קטנים+ורד+סמיילי. חג שמח

    • נורית פרי

      ענת כמובן, ולא ריקי…

    • א. אל תצטערי שערבבת בין ריקי לביני. היום אנחנו שתיים כאחת. ב. השיר שנבחר על ידך הוא גם מעשרת הגדולים שלי – לדורותי. חג שמח גם לך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט