בננות - בלוגים / / היום בצהריים, תשע דקות מבלפור
סירופ
  • זאב אנגלמאיר

    זאב אנגלמאיר הוא מאייר אובססיבי, אמן פסיכו אקטיבי, צייר קומיקס אסוציאטיבי ויוצר תל אביבי. ממציא שיטת "נישוק עכשיו" להיכרות עם בני ובנות זוג ברחוב והתנשקות מיידית.

היום בצהריים, תשע דקות מבלפור

 


איור: תמר אנגלמאיר

היום בצהריים, תשע דקות מבלפור

יום סגרירי, אפור ורטוב. עצרתי תאופניים ליד שער הכניסה ל"בלפור" בין עשרות הורים, עיניים נעוצות במדרגות היציאה מבית ספר. נחיל ילדים שעט החוצה. המנון בית ספר חירחר מרמקול, סימן את סוף יום הלימודים. נשמע כמו שיר ילדים סיני משנות החמישים. סאונד מזעזע. תמר רצה אלי, בקושי הרימה את התיק שלה לסלסלה האחורית, טיפסה על האופניים, קיפלה רגליים וישבה לפני, "מוכנה, אודרוב!" זה הקוד הקבוע שלנו לתחילת נסיעה.

פילסנו דרך בין מכוניות ברח' בלפור. "איך היה בבצפר?" "כייף". בכל פעם שעקפתי או האצתי תמר צרחה "יותר מהר!!" "לאאאאאא!!!" "תאיט! אמאלה!" השיער שלה כיסה את הפרצוף שלי ,חסם את שדה הראיה ככה שבנייני הבאוהאוס נראו דרך פילטר מצועף של שיער מתנפנף שנכנס לי לפה, כמו מקרוני חסר טעם, בעצם כמו ערימת שיער בפה. " לא רעב עכשיו" אמרתי, "תרגיעי תשיער שלך" ילד קצוץ שיער הגיח מכביש ליד קופת חולים והתחרה בנו באופניים עד קצה הרחוב. זאת פעם שלישית שאנחנו מנצחים אותו. תמר אמרה שהוא חתיך.

בניינים מוזנחים לפני שיפוץ מקושטים בגראפיטי התקלפו סביבנו. תמר אמרה שהם רדופי רוחות ושהיא מפחדת רצח כי אני כותב תוך כדי נסיעה וזה "מלחיץ בטרוף".

בדרך לפינת בלפור אלנבי חלפנו על פני עמדה להסנקת ספרינקלרים. ככה כתוב על שלט ביציאה מאחד הבניינים. תמר אמרה ששוב שכחנו להביא את הספרינקלרים שלנו להסניק אותם. הם נשמעים כמו סוג נדיר של כלבים בוקסרים, אבל איך מסניקים אותם? אין זמן לשאלות עכשיו.

ליד אחד הבניינים הציעה שנעצור רגע לטעום צוף של היביסקוס. כשמוצצים את הפרחים האדומים הם מתוקים בפנים. מאז שתמר גילתה את זה אוכלוסיית הדבורים בעיר במצוקה. אין לנו זמן לצוף עכשיו. בפינת אלנבי חנות דיוידי ארבע במאה. תמר נשמה עמוק, אמרה שיש כאן "אויר צח של אלנבי" והוסיפה שיש באויר "ריח עדין של גשם, בעצם ריח עדין של שווארמה".

עצרתי את האופניים ליד חלון ראווה של חנות ספרים ותמר ביקשה לרדת. יש שם עמוד קבוע במדרכה וכתוב עליו באותיות מתכת, שבמרתף של הבניין הזה לוחמי האצ"ל אגרו מרגמות ופוצצו כמה גנרלים בריטים, או משהו כזה. תמר אמרה שהעמוד הזה כייפי כי אפשר לטפס עליו. בכניסה לבניין סמוך חתולה ושני גורים לבנים אכלו בונזו חתולים רטוב מקערית. תמר שלחה יד אל אחד מהם והאמא ייללה אזהרה. היו שם מסביב קרטונים קרועים ספוגי מים, ניילונים, קירות מצויירים מכוסי טחב, דפי פרסום של חוזרים בתשובה וכרטיסים עם בחורות "מהממות" שמזמינות לדירות דיסקרטיות למסאז'ים מפנקים.

תמר אוספת אותם, כמו בולים, ובכל יציאה לרחובות חוזרת עם שלל של כרטיסי ביקור.

"אולי נעשה נחש נשך נחש?" תמר הציעה ואמרנו ביחד במהירות הולכת וגדלה "נחש נשך נחש נחש נשך נחש". הומלס ניגש אלינו ואמר במבטא רוסי כבד ואיטי "נחש נשך נחש".

כשהלך אמרה שהיא מקווה שכשתהיה גדולה לא תהיה הומלסית.

זוג תיירים יפנים בקשו ממני לצלם אותם בנייד על רקע אלנבי. אולי בשבילם זה סוג של שאנז א ליזה.

התחיל גשם. מטריות צצו ברחוב, אנשים עמדו תחת סככות של חנויות. נסענו את אלנבי לאט, כדי להרטב. בפינת לילנבלום אמרנו שלום לשאול מקבץ הנדבות שמצא מסתור בכניסה לבנק, כרגיל שאל מתי תמר כבר תתחתן, והזכיר להזמין אותו לחתונה.

פועלים עבדו בכביש בכניסה לרחוב, חפירות. סיפרתי לתמר שהם מנסים למצוא שרידים של תל אביב העתיקה. מה ימצאו פה? אולי נעל עקב מאובנת של טראנסג'נדר מתקופת בית שני?

פינת הרחוב הזאת היתה מרכז החלפות כספים של כל הארץ. סבא שלי סיפר שהיה חלפן אחד רומני קטוע ידיים וכשהיה נופל שטר היה מרים אותו מהמדרכה בשיניים. אנשים העדיפו להחליף אצלו דולארים כי אמרו שקשה לו לרמות ככה. עכשיו נשארו פה בנקים. מי שהקטע שלו זה בנקים כדאי לו לבוא לסיור בלילנבלום. בהמשך הרחוב יש אפילו מוזיאון בנקאות , מקום טוב לבקר בו כשמתחשק לראות כסף לא שלך ולשמוע על זה הסברים.

לפני חודשיים חזרתי עם תמר מבית ספר וליד נחלת ביניימין ראינו שלט בחירות של ניצן הורביץ תלוי על מרפסת ומעליו מציץ כלב גדול. אמרתי לה שהכלב הזה הוא ניצן הורביץ, מועמד לראשות העיר. ביום הבחירות תמר ניגשה איתי לקלפי וגילתה את הפתק של ניצן הורביץ. "הנה הכלב, הנה הכלב" היא קראה בקול והכריחה אותי לבחור בו.

יש ימים שהנסיעות האלה להביא את תמר לבית ספר וחזרה הן היציאות היחידות שלי מהבית. תל אביב מתכווצת לתשע דקות, הזמן שלוקח לנו להגיע מלילנבלום לבלפור וחזרה.

הגענו הביתה ספוגים בגשם, נגשתי למחשב ותמר להוסיף את הכרטיסים החדשים לאוסף שלה.

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

 

 

 

 

5 תגובות

  1. שמעון מרמלשטיין

    הסנקה. דחיפת מים בלחץ. הפוך משאיבה.
    ספרינקלרים = מתזים. בשעת שריפה יבשרו גלאי החום והעשן על הסכנה והמתזים יפתחו ומי שיעמוד למטה יספוג את ה"גשם".

    מאז שאלוהים נעדר לרגל מסעותיו או ייאושו מהעולם הזה. בני אדם, כגון כבאים, לקחו על כתפיהם משימות שהיו שייכות פעם רק לו. כמו להוריד גשם (בעזרת יודיד הכסף או ידית התיכף) כמו למתוח קשת מדויקת בענן… וכמו הזזת הרים.
    בכניסה לשכונת התקווה מכיוון תחנת הרכב "ההגנה" עומד בניין אפור. צבוע יפה. עליו הכתובת, "החברה להזזת הרים" וכדי שלא יחשבו שהם לא רציניים, גם מצוירת בענק דמות של מישהו דוחף משהו שנראה כמו הר. או הר של צרות. שזה אותו דבר. רק יותר כבד. כי הצרות תמיד יותר כבדות מההר הכי כבד. אלא אם קוראים להר, הר הקפיצה. מקום בו אפילו האפיפיור יורד על ברכיו, כשהוא מגיע לביקור במולדתו של ישו.
    התחלנו בספרינקלרים וגמרנו בישו.

    (נמנעתי מלציין ולבלבל כי יש גם
    ספרנקלרים עם גז – בגלל הקונטציה השלילית והזכרון היהודי העמוק – בהם משתשמשים במקומות כמו ארכיונים או מוזיאונים מסוימים או דומיהם, כדי לא להשחית את הסחורה או להרטיב אותה.)

  2. זאב זאב אני כל כך שמחה שחזרת!!!!!!!! וקסמך כמו על פי מחזור העונות הנצחיות אינו מתפוגג. וכמו רותי אף אני מבקשת המטר עלינו עוד בזמנך

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לזאב אנגלמאיר