בננות - בלוגים / / כך עברתי מצימוקים לרפסודות
סירופ
  • זאב אנגלמאיר

    זאב אנגלמאיר הוא מאייר אובססיבי, אמן פסיכו אקטיבי, צייר קומיקס אסוציאטיבי ויוצר תל אביבי. ממציא שיטת "נישוק עכשיו" להיכרות עם בני ובנות זוג ברחוב והתנשקות מיידית.

כך עברתי מצימוקים לרפסודות

 


     אנגלמאיר ברפסודה  

אתמול בערב נפתחה ה"רפסודה", חנות עיצוב זמנית בהאנגר 20 בנמל ת"א. אני מציג הדפסים, פוסטרים(אחד מהם מצופה פאייטים), מגנטים וסימניות מכסף.
בצהריים נסעתי במונית לגלי צה"ל להמליץ על הרפסודה ב"בוקר טוב ישראל", מה שהתברר כמשימה מפרכת. רחוב הדרור ביפו סגור לתנועה כך שנאלצתי לדדות לאורך הרחוב עם הליכוני ורגלי המגובסת. "כשאשתחרר מהגבס בעוד חודש וחצי יהיו לי ברגל שמאל ובידיים שרירים לפחות כמו לפופאי, ואילו רגל הגבס שלי תתנוון ותראה כמו תרד מאודה" חשבתי בעודי צולע לדרכי. נכנסתי לגל"צ וגררתי את עצמי במעלה המדרגות. חיילת טובת לב סייעה לי, למזלי, ונתתי לה צימוק ארוז, מקומט, שהיה לי בכיס. כשהקליטו אותי הייתי עם אזניות ואח"כ השמיעו לי את ההקלטה והופתעתי כרגיל מזה שאני נשמע כה חנון. חזרתי הביתה והכנתי את הכרוז "צחוק ברפסודה", צילמתי אותו במאה עותקים וחילקתי בפתיחה למוזמני ה"רפסודה ". החבר הצרפתי של ענת ספרן, יוזמת ה"רפסודה", סיפר לי על תקופת הגבס שלו(הוא החליק על מדרגות במת הפצ'ה קוצ'ה), שתי מעצבות אמרו לי שיש ברגל המגובסת משהו שובה לב ודאגו להשקות אותי ביין אדום. כמעט הרגשתי בר מזל שנשברה לי הרגל.  

                                           פטר והצימוק מאת אנגלמאיר


 

21 תגובות

  1. איריס אליה

    אני מבינה שזה עוד חור במוח שלי, כי לא שמעתי עליך קודם, ואתה גדול!

  2. מסתמן שהבלוג שלך מעיר את הבננות. שובר רגל. מעולה

    • היי לאה,אתמול ראיתי בננה מודדת קליפות ברחוב אלנבי וחברה שלה אמרה לה: "דווקא מתאים לך צהוב!"

      • והבננה ענתה, מהורהרת: "אבל איזה צהוב בדיוק, צהוב בננה או צהוב חלמון?"

        • צהוב חלמון ענתה החברה,והמוכרת בבוטיק התערבה "מצטערת,אין לי קליפה במידה שלך"

  3. החלמה מהירה

  4. חחחחחח גדול! בהחלט מעיר וגם מאיר את הבנניה.

    • רגע של נוסטלגיה -ליעל
      בתחילת שנות ה90 איירתי את עטיפת ספרך "יצאתי לחפש מחסה"

      • אלגלמאייר, זה אתה???? אני בשוק. אני סנילית ומטומטמת. כל השנים נדמה לי משום מה שבחור אחד חיוור פנים ועצבני שהייתי אצלו בבית ורבתי איתו על צבע העטיפה, הוא המאייר, ומסתבר שהוא היה רק המעצב! איך יכולתי לשכוח שהדימויים הנהדרים הם שלך, איך? ואיך אתה זכרת את זה אחרי 17 שנים?
        טוב, הנה הזדמנות אישית להודות לך. כי המעצב ההוא הצניע את קיומך לגמרי. וככה הולך אדם שנים עם כל מיני דעות מוטעות. פחחח עלי.

        תודה על העטיפה המדהימה. עד היום שואלים אותי לפעמים מי אייר.

  5. אני לא נרגעת מ"הקטלוג פונטים".

  6. לי עברון-ועקנין

    נעים מאוד, מאוד כיף איתך (אבל אני מצטערת ששברת את הרגל). וגם הבאת את לאה ששקו וגם זה כיף, היי לאה…

    • יוקם ועד בננות להבאתה של לאה ששקו למטע.

      • הלאה ששקו הזאת היתה אמורה להפגש הערב איתי ועם ידידתנו ד. לסושי
        וסאקי,ובטלה את זה בגלל מזג האויר.
        היא חוששת להצטנן,השפנפנה.לפני שמביאים אותה למטע בננות כדאי לודא שזה לא יום גשום.

        • הששקו הזאת עדיין מאמינה לחזאים. גם זה ייגמר. והיום דירדיר עברה ניתוח. ד' סיפרה לך? חבל שאתה לא יכול לדדות ארבע קומות אל ד'. היינו נפגשים היום

          • כדי להפגש איתך,ששקו המאמינה בחזאים,
            אני מוכן לדדות את 34 קומותיו של מגדל שלום מאיר בדילוגים כואבים על רגלי המגובסת,אבל הודיעו הרגע שצפויים מימטרים במישור החוף וקשה להחזיק בו זמנית מטריה והליכון

        • והרגע דיברתי עם ידידתינו ד' והבנתי שאם היו לך קביים כנראה שהיית יכול לטפס לקומה ד' ולאכול איתנו שרימפים

          • אהה…לו היו לי קביים…
            הייתי צולע מעל ערפילים
            לקטוף שרימפס טריים בשמיים

  7. קבלתי הזמנה לרפסודה וזה בלו"ז, אינשללללה

    צימוק-ארוז-מקומט, שילוש לא קדוש בהחלט.
    זמן תפוגה? נשמר לפי ההוראות?

    הצחקת בגדול עם פטר והצימוק. זה קצת התערבב לי עם הנזל וגרטל. איך הוא יידע עכשיו את הדרך?

    אתה בדרך להחלמה!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לזאב אנגלמאיר