סירופ
  • זאב אנגלמאיר

    זאב אנגלמאיר הוא מאייר אובססיבי, אמן פסיכו אקטיבי, צייר קומיקס אסוציאטיבי ויוצר תל אביבי. ממציא שיטת "נישוק עכשיו" להיכרות עם בני ובנות זוג ברחוב והתנשקות מיידית.

חומחומית

 

 

    
 זה קרה במוצ"ש 4.9.10
ציורים: רותם אנגלמאיר

במוצ"ש חזרתי עם הילדות ברגל מהבריכה בקריית שלום. בדרך מצאנו 
ילדה בת שנתיים
 שצבעה חום כהה לכוון השחרחר, העיניים שלה פנסים 
לבנים והתלתלים על ראשה מתולתלים,
משוטטת יחפה על הכביש הראשי 
בדרך קיבוץ גלויות, כאילו לא שמעה על פקודת הגרוש של השר אלי ישי.
 
לא היתה כל אמא בסביבה להניק אותה או לחתל או לשיר לה "את 
הילדה הכי שחורה בגן". 
רוכבת אופניים מסתורית עצרה ליד הילדה והחלטנו לצאת לחיפושים. 
רותם הרימה את הילדונת על הידיים ושאלה אם אני מסכים שניקח אותה 
הביתה ואיזה יופי יהיה לסרק אותה ולהלביש אותה.

תמר הודיעה בגאווה שאם נאמץ אותה היא, תמר, תהיה האחות האמצעית 
ולא האחות הקטנה כפי שהיתה עד היום, והציעה לה את השם חומחומית, 
לא כל כך פוליטיקלי קורקט אבל הבנות אימצו מייד את השם הזה
.
כך נכנסנו למרחבי שכונת שפירא, צוות החיפוש הנועז וההרפתקני ביותר – 
ל
ואנה בתפקיד המפקדת המסתורית, רותם – מתכננת מבצעים ואחראית 
תינוקת,
תמר – בתפקיד מרגלת רחוב בכירה, ואני בתפקיד האבא התצפיתן.
המשימה הנועזת: לחפש את האמא של חומחומית, משימה לא פשוטה בכלל
.
שאלנו קבוצה של בחורים וילדים חומים גם הם, אם הם מכירים את התינוקת 
הזאת.
הם לא הכירו ואחד ניסה לדובב אותה בשפה לא מוכרת, אבל היא רק 
הביטה בו בפנסים האלה.
בעיניים פקוחות לרווחה ואדישות.
המשכנו לחפש בשדרת חכמי ישראל. פנינו לקבוצה נוספת של יושבי רחוב 
שאמרו שהם לא מכירים אותה, והיא כנראה לא מהשכונה.
הבחורה על האופניים, לואנה, סיפרה לנו שהיא מברזיל וחדשה במקום. למרות 
זאת
 היא הפגינה חוש התמצאות וידעה בדיוק איפה המכולת השכונתית ואיפה 
יושבים המעשנים הידידותיים שכדאי לשאול אודות האם האבודה
.
אבל שאלנו ושאלנו ולא מצאנו רמז איפה מסתתרת אמא של חומחומית
.
לואנה התקשרה למשטרה. יושבי הרחוב שאיתם שוחחנו נבהלו "משטרה?" 
כאילו ניסינו להזמין מפלצת פרא להציל את הפעוטה. רק חומחומית נשארה 
אדישה ושקטה
. תוך כדי שלואנה תארה לשוטרים בסלולרי איפה אנחנו ,חלפנו 
על פני ילד וילדה בני ארבע וחמש בערך. שאלנו אם הם מכירים את התינוקת 
שבינתיים התמקמה היטב צמודה לרותם, הילדה הצביעה על הילד ששיחק איתה 
ואמרה "הוא אח שלה"
.
כמו בסרטים – בדיוק בשניה שהמשטרה נכנסת לתמונה הבלשים פותרים את 
התעלומה. שני 
הילדים הובילו אותנו לבית סמוך וממנו יצאה בחורה יפהפיה 
חייכנית, שערותיה צמות דקיקות.

כשסיפרנו לה איך מצאנו את הבת שלה על הכביש, נתנה פליק לילד שכשל 
בתפקידו, בייביסיטר בן ארבע לאחותו בת השנתיים.

רותם עדיין חיבקה את חומחומית ורק כשביקשתי ממנה הורידה אותה למדרכה
.
חומחומית  פגשה את אמא שלה באותה אדישות פקוחת עיניים שבה הצטרפה 
אלינו ,ללא חיוך, ללא הושטת ידיים. האמא הרימה אותה והודתה לנו בחמימות
.
נפרדנו מחומחומית ומלואנה .כשפנינו לכיוון רחוב העליה תמר רצתה לחזור 
כבר הביתה, למשחקי המחשב שלה ,אני הבנתי שאיחרתי לבופה בפתיחת 
התערוכה במוזיאון הרצליה, ורותם ביכתה את האחות הקטנה המתוקה שכמעט 
אימצה לעצמה ולא הבינה למה אפשר לקחת הביתה חתול קטן שמוצאים ברחוב 
אבל לא ילדה קטנה.

 
 

  

 

 

 

 

 

 

17 תגובות

  1. באופן אינטואטיבי החומחומית ידעה שהיא לא רוצה לחזור הביתה, כי מעבר לכביש יש חיים טובים יותר, וכל מי שיאסוף אותה אליו יהיה נחמד יותר. יש חלום, ויש רגע שבו מתעוררים מהחלום, והאישונים לא מתרחבים.

    • לא יודע.אולי החיים שלה טובים ואולי לא,ומעבר לכביש החיים לא בהכרח טובים יותר.התמונה שראינו מוגבלת ,וגם אם הטרידה אותנו נשארנו עם שאלות יותר מאשר עם סמני קריאה.

  2. תודה על הסיפור ועל הציורים. כל עכבה לטובה… ואתה זאב ההוכחה שהומור יפה לבריאות גם כשבטן המציאות חולה.

    • בת דודה שלי (שלומדת רפואה) טוענת שהומור שחור אפילו יותר יפה לבריאות מסתם הומור ,והמינון המומלץ :מינימום פעמיים ביום ופעם נוספת לפני השינה.

  3. זאב יקר, את זמנך אחרתָ
    בכמה וכמה וכמה עשורים;
    לו בשנות החמישים פטרלת,
    ילדי תימן לא היו נחסרים!

    אזוי, ילדי תימן האבודים כבר שׂבו,
    ואנו מפני שׂיבה נקום –
    אך מדוע תבזבז זמן יהודי משובח
    על חיפוש מפוקפק של בנות עכו"ם?

    ולמה שפע סנטימנטים
    מקצת צבע חום ברחובות?
    זכור! צבע חום – לא רק פיגמנטים,
    חום הוא גם צבע של חולצות

  4. כיף לגלות שאתה שכן :-) (אני מקריית שלום)
    שנה טובה!

  5. פוסט יפה, רגיש (הבאת לנו כמעט כל זווית, של המבוגר האחראי, של הילדות כל אחת בדרכה, הרחוב)וקשה לעיכול. יש כאלה עם יותר מזל משכל…
    הציורים מקסימים.

    • תודה לוסי.מסכים להגדרה שלך של הסיפור הזה כקשה לעיכול.אחרי החיפוש ההרפתקני ומציאת האמא המשמחת היה משהו מטריד במפגש בין הילדה לאמא ,בספק אם החיוכים מסתירים משהו,ואם למחרת הילדה לא תצא שוב לשחק ברחוב בהשגחה של אחיה,בן הארבע.

  6. אחת שרוצה להכיר את חומחומית

    תודה על הסיפור והציורים ועל חומחומית.

  7. היי זאב
    אין כאלה דברים, זה סיפור לכל החיים, על זה כותבים טלנובלות… או שלא…. הציורים צובטים, והחים כמו שהם יותר מענינים מכל סיפור, שאם היית ממציא היו אומרים
    ס ת ם
    להתראות טובה

    • תודה רבה טובה.מסכים לגמרי להגדרת הצביטה הזאת שיש לציורים וסיפורים ששאובים מ"החיים".רותם ואני גילינו שיש פערים בין ההסתכלויות שלנו על מה שקרה-אצל רותם ברוב הציורים חומחומית מחייכת
      למרות שאני לא זוכר שחייכה,אבל אולי זה מן חיוך פנימי שרותם ראתה בה כשחיבקה אותה.

  8. סוף סוף מתברר מה עושה כל עם ישראל ברחובות בראש השנה, כולם מחפשים ילדים חומים שהלכו לאיבוד. הצליח לך בראש השנה הזה.
    שנה טובה.

  9. סיפור מטלטל

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לזאב אנגלמאיר