גליה אבן-חן כותבת
יובל בחור פנטזיונר ובררן, מרגיש שאף אחד לא מאמין בו ובמיוחד לא בפטנטים שלו. אביו מציב לו דד-ליין – למצוא בת זוג תוך חודש, אם לא ימצא, יאבד יובל את כל הכסף המובטח לו. יובל הוא בחור שמחפש אהבה בתנאי לחץ. הוא פנטזיונר. הפנטזיות שלו מתמקדות בצופית גרנט המפורסמת ובמרצה במכללה. שתיהן מבוגרות ממנו ובלתי מושגות.
יובל חי על חשבון אביו ויתום מגיל הנעורים מאם. אביו שגם הוא ללא זוגיות מציב לו אולטימטום שלפי תפיסתו הוא לטובתו. האב מודאג מתלישותו של בנו ורוצה להנחיתו למציאות, כלומר לזוגיות שאולי גם תגרום לו לפרנס את עצמו. האבא רוצה לבנו מה שאין לו ושבנו לא יגיע למצבו.
מוחו של יובל קודח פטנטים. הוא עושה כל מאמץ לממש את רעיונותיו ולמצוא את "האחת".
הרעיונות לפטנטים של יובל נובעים מצרכיו במציאות. לדוגמא: כמו כולנו לא פעם קורה שהוא דורך על קקי של כלב. מכאן הוא מציע ליצר סנסור שיזהה עבור הולך הרגל את הקקי מראש. או למשל בעיה אחרת שגם היא ידועה לכולנו. בחורף קר מידי ובקיץ חם מידי. הוא ממציא מעיל המופעל על בטריות הפועל כסוג של מיני תנור חימום ומזגן שיפתור את הבעיה.
הסרט מחולק לפרקים ובאווירתו כל פרק ממוספר כפטנט. לדוגמא: פטנט 294: יש לי דיבור איתי. ברוח היאטרון, מונולוג של יובל המציג את מחשבותיו כלומר התלבטיותיו הדמיוניות בין שתי נשים בלתי אפשריות. האחת היא צופית גרנט שבכלל לא יודעת על קיומו והאחרת היא המרצה שלו לפולקלור שבכלל לא יודעת שהוא מאוהב בה. דוגמא נוספת: פטנט 301: פרח מפלסטיק: פרק המתאר את עבודתו הראשונה של יובל תמורת שכר כחונך מטעם "פרח". עבודה שתחולל בסרט את המפנה הגורלי במצבו.
דרכו של יובל קשה. זהו סרט מסע, רומנטי וגם קומי. הסרט גורם ליובל וגם לנו להתחיל להסתכל קרוב אלינו, לראות את המציאות ולבדוק את האופציות הקיימות בחיים עצמם.
יובל נחוש בדרכו עד ההצלחה שמחכה לו בסוף. ומה אחרי הסוף?
הינה הסרט: