גליה יקרה,
קראתי את ספרך "עובדות מהדמיון", ואוהבת אותו מאוד. מצאתי ענין בהמחשה של הסכיזופרניה – בליל הקולות, התסריטים, הרעשים, התכנים – שהבאת בצורה חיה כל כך. נושא מחלות הנפש מעניין אותי (ספרי "הימים שביקרתי בבית המשוגעים", שזכה בפרס יהודה עמיחי ב – 2003, נסוב רובו על ביקורים שלי אצל בן-דודתי שהיה מאושפז והיה קרוב אלי מאוד). בהציגך את דמות החולה, שיש לה התקפות, את עושה עבודת קודש בקירוב הנושא ללבבות, באפשרות לדבר עליו באופן חופשי, כמו שמדברים על מחלות פיזיות (טוב, הסרטן גם ברשימה השחורה…). זה צעד חשוב בדרך להכרה בזכותם של חולי נפש בחיים רגילים – את נותנת תקוה וקול לאחרים.
אכן, לעתים היה לי קשה להשתלט על בליל הקולות והדמויות, אך אמרתי לעצמי שיש כאלו שזה קורה להם בחיים וחשוב לי להכיר זאת.
אהבתי את סיפור האהבה שבספר – דמות הגבר גם היא מלאה ועשירה. חשיבות מקומה של האהבה בחיינו.
אהבת השירה שלך והיותך משוררת נכנסת ומשולבת בספר באופן יפה, אם זה בשילוב של שירים ומשוררים, אם זה בפרגמנטציה או בקפיצות.
גם למדתי ממך: איך לכתוב אוטוביוגרפיה מבלי להצהיר על כך, ולתת חופש ליד הכותבת לערב בדיון ומציאות.
יישר כוח ובהצלחה לך ולספר!
דורית
(פורסם באישורה).