גליה אבן-חן כותבת
יוֹצֵא יְחִידָה קְרָבִית בָּחַר לְעַצְמוֹ בְּדִידוּת
שֶׁל מְרַגֵּל / עֲקֶרֶת בַּית חַיָּה חַיִּים שֶׁל הֶרְגֵּל /
בִּתָּהּ בַּת הַ-17 צוֹעֶקֶת לָהּ, הַפְסִיקִי לִמְדֹּד
אֶת הַלֵּילוֹת בָּהֶם אֲנִי מִחוּץ לַבַּיִת בְּסַרְגֵּל /
חוֹקֵר נוֹרְמָאלִי כּוֹֹתֵב עַל כּוֹכַב נֹגַהּ / מִישֶׁהִי
רוֹקֶדֶת / מִישֶׁהוּ עוֹשֶׂה יוֹגָה.
אִשָׁה מְטוֹרֶפֶת יוֹשֶׁבֶת בְּחֶדֶר רֵיק מֵאָדָם
אוֹכֶלֶת אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַד דָּם.
אִשָׁה מְטוֹרֶפֶת אֵינָהּ בְּחַדְרָהּ הִיא שָׁם
רוֹקֶדֶת, עוֹשָׂה יוֹגָה, עַל כּוֹכָב נֹגָהּ,
בַּת 17, מְרַגֶּלֶת, מִתְרַגֶּלֶת.
יוֹשֶׁבֶת בְּחֶדֶר רֵיק מֵאָדָם / אוֹכֶלֶת אֶת קְצוֹת
אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַד דָּם / חַיָה אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל כֻּלָּם.
(מתוך: "אישה מטורפת" הוצאת "ספרא" 2009 128 ע"מ)
עצוב נורא.
שיר מקסים ואמיתי כל כך – כולנו מטורפות כמוה אוכלות קצות אצבעותינו עד זוב
קשה. עצוב. אוכלת-אכולה-מרוּגלת-נרדפת-רודפת.
תודה!, גליה,
ושבת שלום.
שיר מטרף ומוטרף
לוקח עד קצה היקום, תרתי משמע.
מסכימה עם כל מילה שכתבה חנה טואג
עפרה
שיר מרשים, ריאליסטי עד הקצה. כן, אמיתי, אירוני וכואב – כמו הספר כולו. גליה, משוררת אמיצה ומוכשרת. יישר כוח
גדול!שמעתי לראשונה אתמול ברדיו.
פשוט,אמיתי,קיים אצל כולם לפחות בדימיון..
.שאפו למשוררת