בננות - בלוגים / / שיר חדש שפורסם ב"זוטא"
גליה אבן-חן
  • גליה אבן-חן

    נולדתי באשדוד ואני חיה בתל-אביב. נשואה ואימא. 1992 : אשת העולם הקטן (שירה) 2009 : אישה מטורפת (שירה) 2014: למשתמט (סרט קצר) 2015: עובדות מהדמיון (רומן) 2016: נצח יחסי (שירה) 2017: רואים לו לכדור-הארץ (ארבעה סיפורים ונובלה) 2018:: "אין פטנט לאהבה" (סרט) 2020: "רואים לו לכדור הארץ" (סרט קצר) galiaeh@gmail.com  

שיר חדש שפורסם ב"זוטא"

zuta.bhasofer.org.il/

71 תגובות

  1. איריס אליה

    מתוחכם מאד. נקרא בהפוך על הפוך. אף פעם לא הייתי חושבת שמי שמחזיק חתול בשק הוא בעמדת כוח. וביחסים בין אישיים, אם יש לך חתולים בשק, את לא מוגנת, ככה לטעמי, את במגננה.

    • אני אולי כן מוגנת כל עוד החתול בתוך השק ולא יוצא ממנו.
      הפוסט האחרון שפרסמת יוצא קצת מחורבש.

      • איריס אליה

        מאד מעניין.

        לגבי הפוסט שלי, אחרי התגובה של אביטל נבהלתי שאני עונה באותו מטבע, ז"א אומרת שאני עושה בדיוק מה שעמיר בניון עשה, כמו שהיא כתבה, אני חושבת שהיא מאד צודקת. אז הורדתי.

  2. גליה יפה קצר וחמוד .
    אני אוהב מגפיים, חתולות בשקיות
    וחתולים משוקולד זוכרת כאלו ? 🙂
    בכלל כשהייתי מלך נהניתי לראות את
    האשה ההיא יוצאת מהמים אך פתאום הופיע החתול הזה במגפיים עם שקיים , טוב שהכנסת אותו לשיר ולשק.
    וכמו שאמר מרק טווין על גדות הכנרת ,
    '

    I'm gonna hit the sack
    ברכות לשירך 🙂

  3. סתם שאלה: למה מישהו חושב שזה שיר?

    • מי ישמור על המבקרים

      גיורא אולי תשאל את העורכים בזוטא
      ויסבירו לך שיש דרכים שונות לראות
      מה זו שירה .
      הם גם יוכלו להשאיל לך משקפיים של שירה צעירה
      השירה של היום היא לא השירה של פעם
      ומה זה שירה עיניין של טעם.

      • למי ששלח אותי לשאול את עורכי "זוטא":
        לשם מה אני זקוק למשקפי שירה צעירה? כלום לא קראתי שירה צעירה אתמול, שלשום, בשבוע שעבר, בחודש שעבר, בשנה שעברה?
        כלום לא הערתי לחיוב על אי-ספור שירים של שירה צעירה?
        אבל מי ששלח אותי לשאול את עורכי "זוטא" הפיל את עצמו בפח שהוא עצמו טמן לעצמו.
        שירה אינה עניין של טעם. שירה היא עניין של איכות, ואיכות ניתן למדוד.
        אנחנו בהחלט יכולים למדוד את ערכה הסגולית(לפי שעה! לפי שעה!) של חברתנו לבלוג חגית גרוסמן לעומת איכותה הסגולית של דליה רביקוביץ', למשל. אנחנו בהחלט יכולים לומר שלחגית הפוטנציאל לאיכות סגולית כזאת, אף כי נדרש לה זמן לנסות ולממש אותו.
        האם זה מבחן של טעם או מבחן של איכות?
        ואתן דוגמה הפוכה. שירתה של זלדה אינה לטעמי (מסיבות מאוד עקרוניות, בעיקר אמוניות). כלום זה משבש את הסולם הערכי שבו אני יודע שמשקלה הסגולי של זלדה כבד ביותר!
        וכנ"ל אורי צבי גרינברג שאינו לרוחי כלל. כלום אינני חושב שמשקלו הסגולים הוא מן הכבדים ביותר בשירה העברית במאה ה-20? האם לא למדתי ממנו
        שאלות של קצב ומצלול שלא לימדני משורר אחר במאה ה-20?
        אנא, בססו את נימוקיכם על יסודות מוצקים יותר.

    • למה לא ?

    • איריס אליה

      גיורא יקר, האם למבקר נכבד כמוך צריך להסביר שיש עוד אסכולות שהתפתחו במאה הזאת? אתה יכול לחלוק על איכות האומנות, לטעמך, כמובן. אתה לא יכול לחלוק על מהות האומנות.
      זה מזכיר לי שהסתובבתי עם בני בן האחת עשרה במטרופוליטן הניו יורקי, וליד כל ציור, של כל הגדולים והחשובים והנכבדים, הוא חזר על השאלה, "אתם מוכנים להסביר לי למה זאת אומנות בעיניכם?"
      עכשיו, "סתם שאלה", תסביר לי אתה מה ההבדל ביניכם?

    • כמה תמימות טוב ויוהרה, "סתם" שאלה (בקיצור מי שמך??)

      • הוא שואל ברצינות. למה שלא תנסו באמת להסביר לו?

        • איריס אליה

          כי את ההסבר אפשר לקרוא בוויקיפדיה תחת הערך אומנות

          • באומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה

          • ואולי משהו קצת יותר קונקרטי?
            (משהו יהיר ומתנשא בתשובתך)

          • איריס אליה

            לא, ידידי. אני לא מתנשאת ואם שמץ יהירות התגנב לתשובתי, מחילה.
            אני חושבת שההסבר באמת נעוץ בתפיסת האומנות כמבע הנפש. ומכיוון שכל אדם, כך על פי אמונתי, ניחן בנפש, הרי שכל סוג של מבע שלה, הוא אומנות. כתבתי לגיורא, ואני עדיין איתנה בדעתי בנוגע לזה, אפשר לחלוק או להלין על איכות היצירה. אי אפשר לקבוע שזו אינה יצירה. בשאלתו הפשטנית זכה גיורא לתשובה פשטנית זו.

          • איריס אליה

            ועוד קטנה ואני מסתלקת. העניין נדון בהרחבה בכמה וכמה פוסטים בבלוגיה הזאת. אפשר להיכנס לרני יגיל בכותבו על הגיליון האחרון של "הכיוון המזרח", לפני חודשים אחדים.(התפתח שם דיון שלם על המבקר יהודה בורלא)

          • את ההגדרה לשיר הזה אי-אפר למצוא בויקיפדיה.
            והשאלה ששאל אלמוני "מי שמך?" מצחיקה בתכלית. מי "שם אותו" לשאול אותי "מי שמך?"
            לדעתי, שיר אינו מבע הנפש. יתר על כן, יצירת אמנות אינה מבע הנפש. יצירת אמנות היא בריאת עולם חלופי מחומרי העולם הזה. ממש בריאה.
            מבע הנפש הוא אחד מחומרי העולם הזה המותמר בבריאה ליצירה, ממש כחתול, כפרח, כירח וכפצצת אטום.
            מבע הנפש נטו הוא החומר שבו מעיינים פסיכולוגים ופסיכיאטרים בתראפיה.

          • לפי ההגדרה הזו אתה פוסל על הסף את כל שירתה של יונה וולך.

          • מי שכתב את ההבל על פסילתי את שירת וולך מוטב לו שימהר ויסתתר במאורתו.
            די לקרוא את מה שכתבתי על וולך ובני דורה ברבות השנים.
            מה הקשר בין השורות הללו של שירתה של וולך.

    • אילן ברקוביץ'

      שלום גיורא. מה שלומך? שמחתי לראותך בשעתו בערב ההשקה לספרה של חגית גרוסמן בבית הסופר בת"א. אמרת שם דברים מרגשים ביותר, צורבים את הלב, שגם למדתי מהם כמה דברים חשובים שלא ידעתי קודם לכן על המשוררת.

      שאלתך כאן חשובה והיא בהחלט במקומה. אמנם אינני אוהב את הטון שלה, אני מתקשה להאמין שהיית שואל באופן דומה משורר אחר שכותב שירים, נניח למשל אותך, האם כל דבר שאתה כותב הוא שירה?! אבל התוכן שלה ברור ונכון לשאול. כן, זו השאלה הקלאסית על "מהזשיר" וכו'.

      לדעתי, במקרה שלפנינו מדובר בשיר גמור. אולי יש אינסוף שירים טובים ממנו; אולי יש אינסוף שירים עמוקים ממנו; אבל זהו שיר לכשעצמו ואין בלתו.

      למה? כי הוא חי מעבר לדף שעליו הוא נכתב או באתר כתב העת החיוני שבו הוא פורסם. כבר בשורה הראשונה הוא עושה את זה: "אני קונה חתול ושק" וכך הוא ממשיך הלאה. הוא שובר דימוי ידוע ושחוק של השפה ומסיים בהתרסה: "אתה לא". אני חושב כמו אחת המגיבות באתר של כתב העת, נדמה לי שזו הייתה איריס קובליו שכתבה שכדאי להוריד את המילה האחרונה בשיר ("מוגנת"). מכל מיני סיבות אני מסכים איתה. מוזיקלית. תמטית. היא מוסרת את השיר לקורא בצורה בהירה יותר מדיי ולא שזה פסול, אבל כך זה יוצא.

      ובכן, לטעמי: השורות הבאות הן שירה גמורה:

      קוֹנָה חָתוּל וְשַׂק
      שָׂמָה אֶת הֶחָתוּל
      בְּתוֹךְ הַשַּׂק.
      אֲנִי יוֹדַעַת מַה יֵּשׁ לִי.
      אַתָּה לֹא.

      אני חש מהן את הדחק לכתוב (והמילה "דחק" בוודאי מוכרת לך עכשיו קצת יותר, הלא כן?!). אני שומע מהן את המוזיקה היוצאת מתוך הנשמה.

      כל הדברים שאתה כתבת על מה שצריכה לדעתך להכיל שירה הם בטלים בשישים בעיני, ואנא אל תיפגע באופן אישי מזה, וזאת משום שהם מנסחים כללים שיכולים להיות נכונים לגבי כל המשוררים שהיו מאז ומעולם אבל פסולים לחלוטין ולא רלבנטיים לגבי משורר חדש, כזה שעוד לא קראת אפילו שיר אחד שלו.

      ובזה אסיים ברשותך. בהמלצה חמה שתקרא את ספרה החדש (והשני) של גליה אבן חן, "אישה מטורפת". כמו דורון קורן שכתב עליו מאוד יפה בynet אני לא אוהב את הכותרת שלו, ובשעתו אמרתי את זה לגליה בעצמי, אבל יש בתכניו הרבה מאוד עושר שירי שאני מזמין אותך ואת כל הקוראים להיחשף אליו.

      את השאלה האם כל דבר שאבן חן כותבת הוא שיר או לא אפשר להשאיר לשלב מאוחר יותר של הקריאה. קודם כדאי לנסות ולתת ללב להתמסר לאמנות חדשה.

      בברכת בריאות וכל טוב, מאילן ברקוביץ', משורר ובעל מדור ה"משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".

      • אילן המון תודה על התגובה המעמיקה, לא חשבתי שאתה נכנס לבלוג שלי.

      • אם אפשר,מה תמצית הדברים שאמר גיורא לשם באותו ערב ספרותי?

      • לאילן ברקוביץ',
        תודה על תגובתך. יש בה עניין רב. לאחר חורף, אביב וקיץ נוראים בתכלית מבחינה בריאותית אני עכשיו על רגלי.
        חמור מזה, אני על ישבני, ועובד.
        שאלה מרכזית אחת ראויה לתגובה מיידית. בצד העובדה שאני גם מתרגם וכותב מסות, אני כותב לעתים שירים, קצרים או ארוכים.
        האם כל מה שאני כותב בתחום השיר הוא שיר? התשובה שלילית, בהחלט.
        אכל מתוך כל מה שאני כותב (ואין זה משנה אם מדובר בתרגום, במסה או בשיר) לא כל דבר אני מפרסם!
        לא כל דבר ראוי לפרסום!
        אתן לך דוגמא מובהקת. תירגמתי כמה משיריו של ג'ון דאן. הכל בסדר. חרוז. מקצב. דימוי. מבנה. אלוזיות. הכל, הכל. מה לא בסדר? למרות שהכל בסדר התרגום שלי של שירי ג'ון דאן פשוט לא חי. לא הצלחתי להחיות את זה למרות שעשיתי הכל כשורה.
        אולם אתה עצמך גם השבתי על שאלתך. כתבת "יש אינסוף שירים טובים ממנו; אולי יש אינסוף שירים עמוקים ממנו וכו'", ואכן, זה נימוק גדול שלא לפרסם אותו.
        הצרה היא שיש אינסוף טקסטים שדומים לטקסט הזה בקלישות. בסופו של הדבר, הטקסט הזה קלוש באופן ששקיפותו חסרת המשמעות אינה משאירה אפילו שריטה בעולם הזה.
        כאשר כתבתי על דבירה של גליה התיחסתי לטקסט בלבד, מלה במלה, פסיק, פסיק.
        מה זה משנה לי אם מדובר במשורר חדש או ישן? אני חייב לקרוא את השיר לגופו, וכל מהלך חייו של כותבו לא מעניין.
        כמובן שלגבי כתיבה ותיקה יותר נצבר ידע רב יותר אצל מי שקורא שירה באדיקות, ואני קורא אדוק.
        אמנות חדשה בוודאי אין כאן.
        לא, לא ראיתי את תגובתך כמשהו אישי. להיפך. אני סבור שהגיעה השעה לעורר ויכוח גדול וקולני על מהות השירה בזמננו, על הפואטיקה בת זמננו, על בעיות הלשון בזמננו, ושאלות תרבות וחברה הנוגעים ליצירת השירה בת זמננו.
        כדי שלא יישארו הדברים בעלמא, אלה בדיוק הדברים שאני עוסק בהם בספר המסות שאני מכין.
        אם ספר מסותי על שירה "מסיבוב כפר סבא עד אזרחות העולם" הגיב, פחות או יותר, על שירה שנכתבה עד סוף שנות ה-70, הספר החדש יעסוק במה שהתרחש משנות ה-80 עד ימינו.
        דרך אגב, אני גם סבור שמשנת 1966, מאז "זמן וריתמוס וגו'" של זך לא הוצע בשירה העברית מצע פואטי חדש ומרבית השירה החדשה היא דרדור הנוסח הזכי עד לקלישותו הכמעט סופית.
        מישהו העיר משהו בזמן האחרון על הפרוזודיה של שפת הדיבור?
        מישהו העיר משהו על אוצר המלים של השפה המדוברת, המשמשת לכאורה בשירה הצעירה?
        מישהו דיבר על מבנים שיריים כלשהם, חוץ ממנה השורות הקצרות שאין בו הבחנה ממשית בין שורות, בין בתים וכו'.
        מישהו העיר משהו על העובדה ש"הפסיחה" המפורסמת מימי זך נהפכה למין עווית עצבית חסרת טעם ומשמעות?
        מישהו העיר על כך שבטלה בישראל ביקורת שירה וכל מה שנכתב הוא רק סקירות?
        מישהו העיר על כך שזה כ-20 שנה איש אינו משלם עוד שכר סופרים ראוי עבור פרסום שירה? האם יש לזה או אין לזה השפעה על השירה ואיכותה?
        וועוד ועוד.
        אילן, תודה על תגובתך שאיפשרה לי להרחיב את תגובתי.

        • אילן ברקוביץ'

          שלום גיורא. איזו תגובה נפלאה כתבת עכשיו. ראה. קודם כל תמיד עליך לזכור שמדובר בבני אדם ולשמור על כבודם. לא כל אחד חייב להיות המשורר הטוב ביותר מאז ומעולם ואם אינו כזה אין כל הכרח לסוקלו באבנים – מטאפורית כמובן.

          אשר לשלל הדברים שאתה מעלה כאן. כולם, בלי יוצא מן הכלל, חשובים ביותר לדיון. עם חלק מטענותיך אני מסכים לגמריי ועם חלק אחר, גדול יותר לדעתי, אני לא מסכים כלל ועיקר. לצערי, אני לא יכול לנהל איתך דיון מעמיק כאן גם משום שעיתותיי אינן בידי וגם משום שאני לא משוכנע שזו הבמה המתאימה לכך.

          מצד אחר, אשמח מאוד לקבל את ספר המסות שלך, אם כמובן עוד נותרו בידך עותקים ואצפה לספרך החדש. המשך לכתוב ולעבוד. נשמע שאתה עושה עבודה חשובה מאוד.

          רק בריאות, ולהתראות, מאילן.

          נ.ב: הדברים שכתבת על נסיונות התרגום שלך לג'ון דאן הם בעיני אמנות אנושית צרופה, היכולת של אדם להכיר בחוסר יכולתו להגיע למיצוי של נושא מסויים – כאן, תרגום חי של שירה – ולהודות בכך.

          • פנייה לאילן ברקוביץ היקר

            הצעתי היא,אם יורשה לי,שבתוקף תפקידך
            תשמור קודם כל ומעל לכל על כבודה של השירה.

            לפי שעה אתה כותב במדורך שטויות
            וממליך מלכים של קש חדשות לבקרים.

          • מסכים עם הדברים ואין טעם להרחיב מעבר לביקורת המפוכחת שנאמרה כאן על מר ברקוביץ' אילן.

          • לאילן,
            ספר המסות על שירה "מסיבוב כפר סבא עד אזרחות העולם" ראה אור ב-1991 במהדורה גדולה למדי.
            הוא נמכר בחנויות עד לפני שנתיים-שלוש.
            בידי עותק אחד בלבד.
            אולי ניתן למוצאו בחנויות יד שנייה. אני משוכנע שמחירו אינו יקר.
            בהערה מסויימת כתבתי פה כי כללי האקולוגיה חלים גם על ספרות.
            יצירה לא טובה מזהמת את הסביבה!

          • אז מה אתה מציע לחסל את המזהם ?

      • מירי פליישר

        אילן
        מכיון שהרעפתי עליך ביקורת לא פעם, הרשה לי לומר לך שאני חשה בכוונותיך הטובות שמעבר למילים. לא קלה דרכך בהיותך עסוק באנשים רגישים ביותר ואתה מנסה . מזוית הראיה הלא מאוד רחבה בתחום השירה , אבל מבינה לב אמן ואדם אני מעריכה את זהירותך .אני רגישה מאוד לכוונות טובות.

        • מי היה מאמין?!

          אוי ואבוי!
          המבוקרים מנחמים את המבקר הפגיע
          והרגיש!
          באמת העולם הפואטי פה עומד על הראש
          ומתבטא עם הזנב

    • קוֹנָה חָתוּל וְשַׂק
      שָׂמָה אֶת הֶחָתוּל
      בְּתוֹךְ הַשַּׂק.
      אֲנִי יוֹדַעַת מַה יֵּשׁ לִי.
      אַתָּה לֹא.
      מוּגֶּנֶת.

      אני מנסה לענות לשאלתו של גיורא לשם, למה אני חושב שהשיר הוא שיר, באמצעות קריאה מדוקדקת בו ונסיון לתאר את מה שאני מוצא בו לאורך הקריאה. בפארפראזה על שירו הידוע של אבידן, לטעמי שיר הוא משהו שאני קורא אותו כשיר או כלא שיר אבל מבין אותו כשיר. על-פי מה שקראתי בתגובות של אלה שהגיבו לפני, והשיר דיבר אליהם, אני לא מחדש הרבה, ועם זאת, אולי תימצא תועלת בהצגת הדברים באופן מעט יותר מפורט.
      נקודת המוצא לקריאת השיר היא הביטוי הנפוץ "לא קונה חתול בשק". האסוציאציה שהביטוי המוכר הזה* עשויה לעורר בנו היא כזו: אנחנו נמצאים ברגע דרמטי בשיח שבין שני אנשים. מישהו (להלן המוכר) מציע עסקה, שעל פניה נראית אולי מפתה ומשתלמת, אבל הצד שכנגד (להלן הקונה) חושד שפרט קריטי מוסתר מפניו (באמצעות שק), ושהוא עלול ליפול קורבן למעשה הונאה אם יסכים להצעה. מוטיב החשד הוא מרכזי. אדם שאומר "אני לא קונה חתול בשק" אינו יודע בודאות שטמנו לו פח, אך אין ספק שהוא חש מאוים מן האפשרות הזו ונכנס לעמדת התגוננות. השורה הראשונה של השיר מנצלת את האסוציאציה הזאת. בפתיחת השורה הדוברת נשמעת כמי שמוכנה במודע לצעוד לתוך שדה המוקשים. היא כן "קונה חתול". אבל לא. מסתבר שמוקש ההונאה מפורק במפתיע בסוף השורה, באמצעות תחבולה לשונית-תחבירית. האות "בית" מוחלפת בוו החיבור. יש הפרדה בין הסחורה לאריזה ("חָתוּל וְשַׂק"), ולכן אין תרמית ואין מקום לחשוד במוכר. כיוון שהשימוש בצירוף "חתול ושק" אינו סותר את האפשרות שהחתול נמצא בתוך השק, ההשערה שהחתול והשק נקנו בנפרד מתאמתת רק בשתי השורות הבאות. בשתי שורות אלה קורה דבר מעניין מאוד הממחיש, בדרך מרשימה לטעמי, איך שירה עובדת. בקריאה ראשונה, עדיין תחת ההשפעה האסוציאטיבית של מטבע הלשון, אנחנו נוטים לפרש את השורה השניה והשלישית באותה רוח, ולקרוא את שלושתן כדיווח על ניטרולו של חפץ החשוד. תיק (שק) סגור ומעורר חשד מתגלה על ספסל. קוראים לחבלן. זה מגיע, מבצע פיצוץ מבוקר. השק נפתח, החתול מתעופף באוויר. אה, זה רק חתול? מסכן! כולם נרגעים, החבלן מעלה את הרובוט המשטרתי לניידת, בעל השק, שכרגיל מגיע רק אחרי שמפוצצים את רכושו, מחזיר את החתול (או מה שנשאר ממנו) לשק והכל בסדר.
      אבל במחשבה שניה משהו פה לא מסתדר. אם הדוברת אכן קנתה חתול ושק, ולא חתול בשק, הרי שמראש לא היה שום מוקש המצריך פירוק. אף אחד לא הציע לדוברת עסקה מפוקפקת, ואין שום חפץ חשוד. אז מה בעצם קרה כאן? הנה הסיפור האלטרנטיבי שהופך במאה ושמונים מעלות את הסיפור שאותו ניסו למכור לנו עד עכשיו: הדוברת אינה נופלת קורבן לנוכל שמוכר חתול בשק. היא עצמה הנוכל. היא קונה חתול ושק כדי למכור "חתול בשק" למישהו אחר.
      לכאורה, שורות 4 ו-5 מחזקות את הסיפור האלטרנטיבי: בשורה 5 יש "אתה" שלא יודע, לעומת הדוברת שכן יודעת, כלומר, ה"אתה" הוא הקורבן של הדוברת. אבל גם הסיפור האלטרנטיבי אינו סיפור כפשוטו. לשם מה מתגאה הדוברת בידיעתה לעומת חוסר הידיעה של קורבנה? האין זו הנחת היסוד של כל תרגיל עוקץ מן הסוג של "מכירת חתול בשק"? מה מחדשות לנו שורות אלה? לטעמי, תפקידן הוא לרמוז לנו על טיבו של החתול, שהרי בשימוש במטבע הלשון הנ"ל בימינו** החתול הוא רק ישות מטאפורית. "אני יודעת מה יש לי" אומרת הדוברת, ושוב יש בשורה זו ניצול מתוחכם של ביטוי רווח: "אני לא יודע מה יש לו" הוא משפט שאדם אומר על אדם אחר, בטון מיואש, כאשר האחר מתנהג באופן חריג, בניגוד לציפיות, בניגוד לנורמלי. הדוברת טוענת שהיא כן יודעת מה יש לה. אם חושבים על כך, מגיעים למסקנה שזו טענה אמיצה מאוד, אולי אפילו בומבסטית. יש בהחלט מקום לפקפק בנכונותה, אבל כאן השיר מסתיים ואין עם מי להתווכח. זאת אומרת, השיר לא מסתיים כאן אלא במילה "מוגנת" שתופסת לה שורה משלה, אבל אני מצטרף לדעתם של אלה שחושבים שהשיר צריך להסתיים ב-"אתה לא". מצד שני אני מציע ש-"מוגנת" לא תושלך לפח אלא תהפוך לשם השיר.

      בברכה, אוהב שירה.

      * לא כל ביטוי רווח בשימוש הוא קלישאה. קלישאה היא חיווי לא מקורי, על מצב שחוזר פעמים רבות, שנאמר כתגובה חצי-אוטומטית למצב זה, ובמובן מסוים החזרה המרובה על קלישאה מעידה על-כך שהיא חסרת תוכן ממשי. "לא קונה חתול בשק" היא הבעת עמדה ברורה של הדובר, עם תוכן, שאפשר להסיק ממנה כיצד הוא עתיד לנהוג. העובדה שרבים משתמשים במטבע לשון זה אינה גורעת מעוצמתו, בכל אחת ואחת מן הפעמים שבה הוא בשימוש.

      ** על-פי רוביק רוזנטל "הזירה הלשונית" http://www.nrg.co.il/online/1/ART/997/957.html#after_maavaron
      מקור הביטוי הוא בהווי השווקים של צרפת וגרמניה במאות הקודמות, שבהם נהגו נוכלים למכור חתולים בתור חזירונים, כלומר, במקור החתול הוא אכן חתול.

  4. קראתי טקסט ושאלתי שאלה: למה מישהו חושב שזה שיר?
    איש לא טרח להשיב על שאלתי.
    במקום תשובה קיבלתי מטח של קללות ועלבונות.
    אם כך, אבהיר מדוע אין זה שיר.
    אין בו מלה אתח שמתפקדת באופן שונה מתפקודה במלון.
    אין בשיר דימוי אחד. אין בו אלוזיה אחת. אין בו מקצב יחודי ואין לו מצלול יחודי.
    ובכל השאר, החתול בשק הוא קלישאה אחת גדולה.
    ועכשיו, בואו ונתווכח, אם אכן אתם יודעים להתווכח.

    • היכן ראית קללות?? (או שלא להסכים איתך זו קללה,) קללות הן משהו רע שמ"אחלים " למישהו, אין פה דבר כזה , פשוט צורת השאלה שלך היתה עם קורטוב יוהרה ולכן התגובות כאלו,

      • לכתוב שתגובתי יהירה זו אינה קללה?
        מה זה, קומפלימנט?
        לכתוב לי "מי שמך?" אינו עלבון?
        לכתוב לי שהשירה של היום אינה השירה של פעם זה לא עלבון?
        לכתוב לי שיש דרכים שונות לראות שירה זה לא עלבון?
        להציע לי משקפיים של שירה צעירה זה לא עלבון?
        נו באמת, יכול להיות שאני לא יודע לכתוב אך לקרוא אני לבטח יודע!

    • איריס אליה

      גיורא, אני חולקת עליך מכל וכל. קודם כל לא מצאתי גידוף אחד בדברי.אנחנו מתווכחים. זה מותר. כנ"ל לגבי הניתוח שביצעת לשיר.
      זכותך. אני מוצאת שהשימוש בביטוי הקלישאתי "חתול בשק" הפך למבע מעניין על ה"שק" שכל אחד מאיתנו סוחב בבואנו לבנות זוגיות. ממוסדת או לא. השימוש שעשתה המשוררת בשיר, הוא בדיוק לקחת את הקלישאה, ולטעון אותה במשמעות זרה, חדשה, אפילו מנוגדת לרוח הביטוי המקורי.
      זו דעתי. ואין בדברי אלו שום גידוף, אלא פולמוס. ואם שיר מעורר עניין ופולמוס, הרי שוודאי וודאי עשה את שלו.

      • סבורה ומאמינה אני שלאיש בעולם הזה אין ולא יהיה מונופול על ידיעה נחרצת מהי שירה טובה. וזהו סוד קסמה. אלוזיות, מקצבים ומטאפורות אינן אמות המידה הבלעדיות לקביעת איכותה. מה כן? עיני נפשו של הקורא המיומן. וכן יש גם ענייני קונצנזוס ואסכולות ותפיסות מוקדמות שמשפיעות על העין ועל הלב, ולאור זאת חשוב הכי חשוב להוסיף לקרוא שירה בנפש פתוחה לאהבה תמה בשכלולה ובניסיונותיה הצנועים שלעולם אין בהם די להיבריס יהיר שיפגע וימנע קודם כול מבעליו את היכולת התמימה ליהנות, פשוט ליהנות ולו להרף עין-הלב ממנעמי השיר.

        • לענית לויט ולאחרים.
          לא טענתי שיש למישהו מונופול על הידיעה מהי שירה טובה.
          אולם לכל אדם יש מונופול על דעותיו שלו.
          הזה?לדעתי, השיר הזה אינו טוב או רע, אלא אינו שיר כלל.
          ואיריס אליה מתאמצת להוכיח ש"חתול בשק" אינו קלישאה, ולשם כך אפילו טוענת שהכותבת טוענת אותו במשמעות זרה.
          ואילו אני שואל, מה משמעותה של המלה "מוגנת" בהקשר הזה?
          דבר נוסף ברור מתוך הקשר השיר. מי שקרוי "אתה", בתוך ההקשר התחבירי של השיר ולא בכוחה של תיאורייה פסיכולוגית על זוגיות, הוא החתול!
          מכיוון שהוא מושם בשק הוא אינו יודע מה יש לה!
          כמובן שהפירוש ה"זוגי" לשיר הוא פירוש חיצוני שאינו כלול בשיר עצמו.
          ועוד לענת, לפני כל שאלה של "קונסנסוס" ו"אסכולות" םשוט קראתי את השיר מלה-מלה, ולא הגעתי לשום עניין של אסכולה.
          ועוד לאיריס,
          הסבירי לי היטב את הטענה "מי שמך?"
          הסבירי לי גם איפה עלי לרכוש "משקפים של שירה צעירה"?
          הסבירי לי עוד ועוד "שהשירה של היום אינה השירה של פעם"?
          מה את חושבת? שחדלתי לקרוא שירה? ששכחתי לקרוא עברית?
          שאין לי מגע יומיומי עם צעירי הצעירים?
          את חושבת שאני צריך לבקש רשות ממישהו להביע את דעתי?
          האמת היא שאני מתחיל לכעוס, ובאמת.
          ביקשו ממני בזמנו להצטרף לבלוג בטענה שזה בלוג של סופרים, וכך נעתרתי. בזמן האחרון אני מרגיש את עצמי מוקף יותר ויותר ב"בננות" באוסף שלם של לא-סופרים ולא-משוררים, ובעליל.
          באופן כלשהו, אני מרגיש מרומה.

          • החתול והשק

            ישמרנו האל!
            עם מי הסתבכת ועם מי ועל מה אתה
            מתווכח,גיורא?!
            הבעיה היא שגליה אבן חן אינה גרועה
            מרבים אחרים כאן!
            ביקום הנחות של הבלוג הזה,מושגי
            השירה שונים בתכלית מן ה"מקובל"

            מי שמך,מבקר שכתב מאות מאמרי=ביקורת שירה ומסות,לקרוא תגר עלמ איריס אליה?

          • פשוט צריך הרחבת המשמעות של המושגים
            חתול ושק.

            מי חתול ומה השק?

            יותר מעניין לשאול איך התפתית,גיורא,
            לחתול בשק ולהמשיך גם אחרי שנחשף
            החתול ?

            תרשה לי להציע לך לפרוש מייד ולהכתיר
            תחתיך את הבן של איריס אליה כמבקר
            השירה של הבלוג.

            הערה למבקר השירע הדגול של "הארץ":
            כדאי לחסוך בהיתרים לפעול מחוץ לחוקי
            השירה,כי בסוף תצטרך לשבח במדורך
            את השיר שיכתב באמצעות זנבו של החתול.

            והחתול,כנאמר ב'השטן במוסקווה' של
            בולגאקוב,הוא חיה עתיקה ומקודשת!

        • ענת היקרה!
          מונופול אולי אין
          אבל קל לקבוע ששירתך היא גראפומאניה
          של גיל ההתבגרות שקפאה על שמריה והתכסתה טחב של מילים יפות.

          • דרך אגב,ענת לויט

            מעין קל ומעציב בשירך האחרון בבלוג:
            ממתי יש לציפור אור בין הכנפיים?
            אולי הכוונה לעור במובן נוצות?
            שרק לא תיקלע ציפורך זו לשק עם החתול
            של חברתך לשירה העברית אבן חן!
            והחתול ישאר עם קצת נוצות מוארות בין שיניו.

            הא לך,ציפור מכאנית מטופשת של שירה
            שמנגנונה המכאני התרופף,התרופף.

          • אם קל להוכיח שכתיבתי גרפומנית, למה לא קל למשוכנע בכך להזדהות בשמו או שמא הוא כלביא המסתתר בכבודו ובעצמו? ואם חי הוא שיקום ויוכיח מה בין כתיבתי לגרפומניה, ואם אשתכנע אחליף מיד "מקצוע". בי נשבעתי.

          • להוכיח אין מה.עצה,אם אפשר:אולי תסדרי את הל' הנתקעת בגרון שלוש
            פעמים במהלך השורה הראשונה של השיר שפרסמת היום בבלוג,ודיינו.

          • מעניין מאוד שכל המלעיזים וגסי הרוח אינם מזדהים בשמם. וכן מעניין להתוודע אל צדם האפל של משתתפי בננות המסתתרים במערות חשוכות של חרצובות לשוניהם. ואני כמאז ומתמיד מאמינה שמי שדבר שיר כלשהו אינו מוצא חן בעיניו, שפשט יעזוב אותו במנוחה וייסע הלאה. מה דעתכם?

          • למה עלי לנסוע הלאה ענת?!
            הוצאת את השיר אל הפורום,אל הפומבי.
            לא נוח לך התגובות? סעי הלאה.
            פה לא עוסקים באישיותך או בהיבטים האינטימיים של חייך.פרסמת שיר –
            ומכאן והלאה ידבר הקורא גם אם הוא אנונימי.
            ולידיעתך,הקורא הוא אנונימי,זה החוק,
            והאינטרנט לא ישנה זאת!
            אפילו אילן ברקוביץ והרשאתו בהבל פה לפעול מחוץ לתחומי החוקים של השירה לא ישנו זאת
            העקרון הזה (לפחות!)

          • אמנון נבות מכה שנית? בפעם הקודמת מצאת את עצמך בבית חולים על פי נשמועה. מענין איך זה ידמר הפעםת

          • אר-נבות בות בות בות

            הוא אידיוט יוט-יוט-יוט

          • אם עוין שירתי הוא אמנון נבות – ולא גיורא – אנא תתגלה כפי שהתגלית במאמרך שלאחריו נעלמו עקבותיך ממעריב, שבו עסקת בעיקר ברצח המוני ומיותר. ושם, אם זכרוני אינו מטעני עסקת בביקורתך את ספר הפרוזה שלי בכל דבר חי שקשור בחיי להשמיצני, ותהיתי – אז כעכשיו – מהיכן כמות כה גדולה של שנאה בך? וריחמתי עליך כי שנאה שכזו סופה שהיא ממהרת לחזור אל בעליה לכלותו.

          • ענת, איזה רצח המוני? עדכני אותנו

          • אר-נבות בות-בות-בות

            סתם אידיוט -יוט-יוט-יוט

          • ולא נבות חזר לפעול בימים האחרונים ממש בזירה זו.

          • קני לך תפוחים ותמרים
            המתיקי את יומך!

          • לענת,
            אינני יודע מי הם המגיבים האלמונים.
            מכיוון שאת חדשה בבלוג אומר בפירוש שכל תגובה שלי תמיד חתומה באופן מלא.
            את זה יודע כל משתתף בבלוגיה הזאת וברשת בכללה.

          • בחגיגת הזדון נמצאת לי נחמה ושמחה בכך שאתה, גיורא, לא בין החוגגים האלמוניים. כי השיר דינו אחד ודברי הפולמוס הינם ראויים ולגיטימיים, בעיני, אך גינויים וכינויי גנאי על גב זה אינם מעידים על הבמה ועל השחקנים כולם. ובזאת דיינו.

          • ענת,
            צריך להבין שחוקי האקולוגיה פועלים גם בספרות.
            שיר רע מזהם את הסביבה.

        • להינות ממנעמי השיר!
          קני לך חצי קילו סוכריות טופי גרועות במיוחד

      • לאיריס אליה,
        רק עתה הבחנתי בביטוי שמעולם לא השתמשתי בו ואני מוצא אותו לרוב בכתובים שושנים.
        "בבואנו לבנות זוגיות". מה פירוש הביטוי הזה? זה נשמע כל-כך ויקטוריאני. עד אשר הביטוי "זוגיות לא ממוסדת" נשמע באותו ההקשר הוויקטוריאני כהסדר חברתי של פילגשוּת.
        חדלנו להתארס, חדלנו להתחתן, חדלנו לחיות זה עם זה, חדלנו כל מיני דברים, ובמקום זאת "באנו לבנות זוגיות"!?
        איך שלא אסב את פני הדברים תיאור קשרים בין גבר לאשה (או אפילו בין אותם בני מין) כ"באנו לבנות זוגיות" נשמע לי כהליך אדמיניסטרטיבי במשרד להנפקת תעודות להיתר שימוש משותף במזלגות.

        • איריס אליה

          גיורא יקר.
          אני בהחלט מוצאת שזוגיות היא סוג של מלאכה. כן. אני מאמינה שזוגיות צריך לבנות ולתחזק. אין לי מושג למה אתה מוצא את הביטוי וויקטוריאני.
          ואגב, לאור כמות התגובות והפרשנויות שהשיר הזה קיבל, אני משוכנעת שהשיר כבר עשה את שלו. אם הייתי גליה אבן חן הייתי מאד שמחה לגלות כמה עניין כמו גם כמה וויכוחים הוא עורר.

    • הצעה לסדר היום

      לאור הפרסומים האחרונים בכתב העת
      האינטרנטי,יש לשדרג מייד את שמו
      מ"זוטא" ל"זבלותא"
      מה שמתאים,קונספטואלית,לחתול אחרי שיצא מהשק לתור אחר פח זבל.
      ובכלל,כדי לקצר טווחים,אני מציע להעניק לשיר הזה פרס ולתלותו על
      משאיות פח הזבל של עיריית תל אביב.

      במטותא!

      • איריס אליה

        גיורא יקר, צר לי, אך אין מובאה שדרשת ממני להסביר שהיא פרי מקלדתי, ואין לי עניין אלא להסביר את עצמי. ומכיוון שעשיתי את זה כמה וכמה פעמים, אני אוותר על העונג.

        ושאתה תשתמש במילים "מזהמים את הסביבה"?!?

        בארזים נפלה שלהבת.

        • לאליה ולאחרים,
          אינני מבין את הצביעות הרוחשת כאן.
          אינני מבין מדוע אנשים רצים לגונן על כל פרח שקוטפים מחשש לכיעור הסביבה אך כאשר מגדלים יבלית בשדה הספרות הצמח הפרזיטי מעורר את התלהבותם?

      • אר-נבות הוא איש רע

        לא מבין בשירה

        חה-חה, חה-חה, חה-חה!

  5. היי גליה
    איזה יופי של תגובות… שיר נפלא בעיניי… משום מה אני מתחברת למילה מוגנת, הוא עושה את השיר אישי… פרטי.
    שיר נפלא להלחנה
    להתראות טובה

  6. ישנו הקונה חתול בשק וזה הפתי. המוכר חתול השק הוא הנוכל. הדוברת, האמצעות תיאור הקניה וכו'(וההומור) נמנעת מלומר בגלוי שהיא המוכרת. זאת המגננה שלה המסתירה רק לכאורה את הוידוי הקשה שהיא בעצם נוכלת. הנסיון להסתיר את זה ובאותו זמן לחשוף את זה (לפחות לקורא) יש בו משהו שנוגע.

השאר תגובה ל איריס אליה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגליה אבן-חן