ארכיון כותב: גליה אבן-חן

שיר מאני

    חָשַׁבְתִּי שֶׁיִּקְרֶה מְשׁוֹרֶרֶת גְּדוֹלָה תַעֲמֹד בַּחוּצוֹת תְּנַפְנֵף בִּסְמַרְטוּט אָדֹם וְהַקּוֹרְאִים יְנַגְּחוּ בַּסְּמַרְטוּט כִּשְׁוָרִים. לֹא קָרָה. מִינוֹרִי גַם עַכְשָׁיו מִינוֹרִי אֲבָל עַכְשָׁיו אֲנִי חָשָׁה מְשׁוֹרֶרֶת. שִׂמְחָה מְלַטֶּפֶת אוֹתִי שְׂפָתַי מְדַבְּרוֹת אֶל עַצְמָן עוֹמֶדֶת בַּחוּצוֹת וְהַקּוֹרְאִים הַקּוֹרְאִים אֶת שְׂפָתַי נוֹגְחִים, כֵּן נוֹגְחִים בִּי וְאוֹתִי בְּכָל הַכֹּחַ. (מתוך: "אישה מטורפת" הוצאת "ספרא" 128 ע"מ 49 ש"ח. פורסם ב"שבו"  19-20  2008 ) ...

קרא עוד »

משוררת אורחת: ליאור שיר

הצהרות קטנות    הממשלה לא תפריע למנוחת הצהרים שלי   העירייה לא תפריע לפעילות המינית שלי   בעיות תקציב לא יפריעו לגרדרובה שלי   ואלוהים לא יפריע לאמונה שלי.   שכבות   נגיד שהגענו לבית המחומם, ובו מרק ביתי חם וטעים נגיד שהיה זה אחרי סופה קרה וסוערת, בה היינו לבד. מה נעשה? נוריד. נוריד שכבה של פחד. נוריד שכבה ...

קרא עוד »

יסורי ורתר הצעיר (חדש)

                                                                                                        רַע לְךָ, רַע עַכְשָׁיו, וְאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁכָּךְ יִהְיֶה כָּל הַשָׁנָה, גַם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה, גַם בְּעוֹד שְׁנָתַיִם, שָׁלֹשׁ, מֶשֶׁךְ שֶׁבַע שָׁנִים, תָּמִיד.   אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין שְׁנִיָּה לָהּ, אֵין שְׁלִישִׁית, שְׁבִיעִית בֶּטַח שֶׁאֵין. "הָאַהֲבָה שֶׁלִּי הִיא בְּצֶבַע יְסּוֹד, שֶׁאֵין לוֹ גְוָנִים." אַתָּה מֵעִיד.   אֵין דּוֹמֶה לָהּ: וְלוּ בִּשְׁביִרוּת הַצִּפֹּרֶן, בִּזְעִירוּת הָאֹזֶן, בְּלֶחִי חִוֵּר, בְּפֶה מְדַבֵּר, בַּמַּבָּט ...

קרא עוד »

הצגת בכורה

    אִם מִישֶׁהוּ מְאֹד מְסֻיָּם הָיָה כָּאן וַדַּאי הָיָה סוֹפֵר אֶת הַדְּמָעוֹת מְתָעֵד אֶת הַשֶׁקֶט שֶׁבְּקוֹלִי הֶחָנוּק.   אֲבָל אֲנִי צוֹחֶקֶת בְּקוֹל עָמֹק שֶׁל גֶּבֶר וְיֵשׁ לִי אֶלֶף חִיּוּּּכִים מְכֹעָרִים מְסִירָה בְּחֻצְפָּה אֶת הַמְּעִיל מַה זֶּה מוֹעִיל ? כָּל הוֹפָעַת הַבְּכוֹרָה הַזּוֹ.   אִם מִישֶׁהוּ מְאֹד מְסֻיָּם הָיָה כָּאן וַדַּאי הָיָה מוֹחֶה כַּפַּיִם לִפְנֵי וְאַחֲרֵי וְלֹא מִתּוֹךְ נִימוּס.   ...

קרא עוד »

היא והבובה רותי

היא והבובה רותי    אָמְרוּ שֶׁהַמַּצָּב אָקוּטִי וְהִיא תָלְשָׁה שַׂעֲרָה אַחַר שַׂעֲרָה מִשַּׂעֲרוֹתֶיהָ שֶׁל הַבֻּבָּה רוּתִי אַף שַׂעֲרוֹתֶיהָ שֶׁלָּהּ נָשְׁרוּ.   הַיְלָדִים בָּכוּ הָיְתָה לָהֶם פַּעַם בֻּבָּה הִיא לֹא הָיְתָה מְכֹעֶרֶת כְּפִי שְׁבֻּבָּה אַף פַּעַם לֹא יְכוֹלָה לִהיוֹת מְכֹעֶרֶת, אֲבָל גַּם לֹא יָפָה. הַיְלָדִים תָּפְרוּ לָהּ בְּגָדִים מִנְּיָר רָאוּ לָהּ הַכֹּל. היאִ נִשְׁאֲרָה מְלֻכְלֶכֶת גַּם לְאַחַר שֶׁרָחֲצָה בַּיָם הֵם צָבְעוּ ...

קרא עוד »

הסיפור הזה נכתב עלי

הַסִּפּוּר הַזֶּה נִכְתַּב עָלַי הוּא מְתָאֵר בְּדִיּוּק אֶת מה שֶׁאֵרַע לִי. הַצָּעִיף הַיָּרֹק וְהַקֶּמֶט בַּחוּלְצָה טִפוֹת הָעֵינַיִם, תְּחוּשַׁת הָאָזְנַיִם וְהָאַהֲבָה הַסְּמוּיָה כֵּן הָאַהֲבָה הַסְּמוּיָה.   הַסּוֹפֵר הַזֶּה מַכִּיר אוֹתִי אֵיךְ תֵּאֵר אֶת זֶה שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת נְמוּכִים עִם מַבָּטִים שֶׁל יְלָדִים, וְסַנְדְּלֵי צָבָא. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מְפַזֶּזֶת בְּכָל יוֹם שִׁישִׁי לְבוּשַׁת חֲלוּק רַחְצָה עַל הַסַּפָּה.   הוּא מְתָאֵר אֶת גּוּּפִי הַמְכֻוָּץ ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לגליה אבן-חן