בננות - בלוגים / / קאלדוניוס ומסעותיו בעקבות האושר
זורע מילים
  • אבנר אריה שטראוס

      נולד 1954 נפטר מהרבה שטויות  חרש מילים ומוזיקאי .  ספר שירה "מרחק ומידות אחרות " "Birds of the Mind and Chamelions of the Heart "  שיריו פורסמו פה... ושם כל השאר ראה הרבי מגוגל והרבנית ויקפדיה נוהג לצטט את שתיקתו בנושאים כואבים . - נוהג להקיש בפחי נפש במקל השיר או מקל דת עד שהרעש מגרש את העצב.

קאלדוניוס ומסעותיו בעקבות האושר

 

מתוך מסעותיו של קלדוניוס בעקבות האושר, מוקדש כעת לאבא סרגיי של טולסטוי ולאיטאלו קאלוינו מליגוריה שבאיטליה, 

על קאלדוניוס שהיה מחזיק את שירו מתחת לגלימה והיה כמשורר,
מעשה היה שהגיע אל נהרמים והיה מטיל בו את מילותיו
כאחד המטיל אבנים כדי לקפץ עליהן ולחצות את הנחל,
הטיל אבנים והיה מקפץ על המילים עד שמעדה רגלו ונרטבה לו הנעל הגרב וכל המכנס, כמעט שהגיע אל צידו השני של הנחל אל חוף מואר מעשה שטן,
בתהליך אוסמוזיס הגיעה הרטיבות עד מפשעתו וחש לחות בביצה הימנית שלו,
לחות תמיד עשתה לו את זה באיזור הזה,
וראה זה פלא מעשה שטן הזדקר לו שרירו שלא ברצונו והפכה הגלימה לאוהל בינו ובין המים, נסתתרה ראייתו ולא יכול היה לראות את האבנים,
התיר הלה חגורת הבד שלו והנמיך קשירתה כך שיהיה שירו הדוק אל גופו הטיל עוד מספר מילים וחצה אל מעבר לנחל שם בשבילי שדה האחו הירוק נעלם משדה ראייתי –

מתוך פוסט על אושר הנזיר קלדוניוס שם
http://cafe.themarker.com/post/1737347/?last_method=edit

האושר הוא הפשע המושלם,
האם כדי להשיג אותו צריך לעשות משהו לא מוסרי
?

 

 

30 תגובות

  1. הי אבנר, עד שהופעת איך אפרוש לשנת לילה בלי מילת שלום. אז רק לשאלת האושר..תשובה: "לא".
    🙂
    (ארחיב ואנמק בהמשך השבוע אולי אפילו מחר אם אוכל),
    ליל מנוחה שיהיה… ולא לעשות שטויות לא מוסריות!

    • הנה חזרתי להרחיב..אז כך…כלומר בעניין אושר ומוסר, לדעתי, זו חובה מוסרית של האדם להיות מאושר ועליו לשאוף להגיע אליו בכל הדרכים המוסריות הקיימות. זה אומר שאטדם לא יכול להרשות לעצמו לוותר על שאיפות, על חלומות, על השגים, על אהבה, על לטרוף את העולם כי זו תהיה עברה על עצמו והתרחקות מהאושר ובמקום שבו אדם אינו מאושר חוסר האושר הזה מוקרן על הסביבה וכך גם הפוך כשאושר מוקרן על סביבה הכל מתחיל במעגל הקטן המאושר של עצמך ומתרחב עד למעגל האחרון של היקום והלוא זה מה שכל אחד היה רוצה בעולמו, פרטים בודדים וכלל מאושר בעולם מאושר.
      התנהלות לא מוסרית מכרסמת את פנימו של האדם ושלם ומאושר לא יוכל להיות ויש סיכוי שבכך גם יפגע בסביבתו וימנע מהם את הזכות שלהם לאושר והנה נגמר לי הזמן להתעסק בנושא ובאושר משלי אני חוזרת לענייני יומי ועדיין מבטיחה לחזור לקרוא את הסיפור שלפני התמונה שלפני שאלת האושר-מוסר.
      המשך יום נפלא,
      סיגל.

      • אבנר אריה שטראוס

        הנה חזרתי להרחיב..אז כך…כלומר בעניין אושר ומוסר, לדעתי, זו חובה מוסרית של האדם להיות מאושר ועליו לשאוף להגיע אליו בכל הדרכים המוסריות הקיימות. זה אומר שאדם לא יכול להרשות לעצמו לוותר על שאיפות, על חלומות, על השגים, על אהבה, על לטרוף את העולם כי זו תהיה עברה על עצמו והתרחקות מהאושר ובמקום שבו אדם אינו מאושר חוסר האושר הזה מוקרן על הסביבה וכך גם הפוך כשאושר מוקרן על סביבה הכל מתחיל במעגל הקטן המאושר של עצמך ומתרחב עד למעגל האחרון של היקום והלוא זה מה שכל אחד היה רוצה בעולמו, פרטים בודדים וכלל מאושר בעולם מאושר.
        התנהלות לא מוסרית מכרסמת את פנימו של האדם ושלם ומאושר לא יוכל להיות ויש סיכוי שבכך גם יפגע בסביבתו וימנע מהם את הזכות שלהם לאושר והנה נגמר לי הזמן להתעסק בנושא ובאושר משלי אני חוזרת לענייני יומי ועדיין מבטיחה לחזור לקרוא את הסיפור שלפני התמונה שלפני שאלת האושר-מוסר.
        המשך יום נפלא,
        סיגל.
        —————————————
        סיגל אני חוזר וקורא מה שכתבת כל כך יפה
        וניסחת, זה פוסט בפני עצמו ופוסבט בפני עצמי , ת ו ד ה
        שמח שהמשפט הזה היה טריגר לזה.
        ואשוב אל זה להרהר בזה שנית , יפה יפ]ה.

        • וגם קראתי כמובן מאז על קלדוניוס שהטיל שיריו המימה וטוב שלא הטיל מימיו על שיריו כי אז באמת היה טובע במצולות העצב.
          ורק עוד חשבתי שאם אוהלו הסתיר ראייתו הרי שבמצבו הנזיר הזה צריך דחוף למצוא לו אהבה ולהפסיק לדרוך על השירים שלו ולחפש הארה. (אם תראה אותו שוב, תמסור לו הודעת דעה זו מסיגל:)

  2. הצחקת אותי. הווה אומר – גרמת לי אושר. שום פשע והכול מוסרי בעליל.

  3. איריס אליה כהן

    היי אבנר, חייכת לי מתוך הפוטומונטאז' הזה, ואחר כך גם הצחקת אותי.
    ואתה יודע, האושר הוא הפשע המושלם, אבל הפשע אף פעם לא משתלם, כך שאני עם סיגלי:)

    • אבנר אריה שטראוס

      איריס , יפה שאת עם סיגל,
      שתיכן צדיקות,
      את גם תקראי אחר כך 🙂
      שימחת
      תודה אבנר

  4. אם עושים משהו לא מוסרי כדי להשיג את האושר
    אז
    הלך האושר…

  5. אבנר אריה שטראוס

    איזה כיף להגיע ולקרוא
    אתייחס אחת לאחת מאוחר יותר
    אני בנסיעה ויש לי פה איזה שלט
    ימינה אל האושר.
    :-)חושש להחמיץ את הפניה ומשטרת המוסר בעיקבותי
    🙂

    • נראה לי שרק אני הלכתי לחפש בגוגל מי היה קלדוניוס, איזה פשלה.
      חוץ מזה, קטע פילוסופי גדול!!!
      שעשה לי רגע של צחוק ואושר.

      איתנה

      לא הגעת כבר פעם לטובנה הזאת שעדיף להחזיק במוסר כפול בשביל שיהיה אחד ספאר לכל צרה שלא תבוא?

  6. לשאלתך אבנר, גברים בדר"כ יצדיקו למה כן צריך ונשים לרוב למה לא. ויש יוצאים מן הכלל לכאן ולכאן, כלומר יש לך פה ארבע אפשרויות בחירה, עליך לבחור אחת ולהצדיק אותה.כל המילים הערכיות אינן יכולות לקבל התייחסות של נכון ,לא נכון, או צריך לא צריך,כי הערך האחרון השולט בנו הוא הערך הגובר על האחרים. לא מוסרי בעיני אחד הוא מוסרי בעיני האחר. לחיות לא מאושר זה לא מוסרי. נקודה. יש המצפים מאיתנו לחיות מוסרי ולא באושר וזה לא מוסרי מצידם.יחד עם זה יש מחיר תמיד למעשים שאדם עושה ואת המחיר הזה גובה קודם כל הנפש שלנו מעצמנו, אם אדם יעשה מעשה שיעלה לו במחיר של ייסורי מצפון או חוסר שקט נפשי או חשש או פחד רצוי שישקול את טובתו הכללית.דבר נוסף הוא הפן החברתי שאדם חי בו, אם שמו של אדם חשוב לו, כמושנאמר "שם טוב משמן טוב" והחברה מגדירה עבורו מה מוסרי ומה לא, אז הוא יכפוף עצמו לחוקים הללו בתחושת אושר וקבלה. לעיתים האושר החלקי במצטבר הופך לשלם לעומת האושר המלא האקראי שבמצטבר הופך לריק.
    ועדיין לא התייחסתי לספור המופלא על קלודיניוס והאושר שלו:-)

    • י עפרי, קראתי את תגובתך והנהנתי עד לשלב שבו דברת על מוסר בעיני החברה. בעיניי אין דבר כזה. מוסר הוא דבר פנימי, מה שאדם יודע שנכון מול מה שהוא עושה, ואולי יודע שהוא לא נכון. ועל מנת להגיע אל האושר או להיות באושר, כל מה שעליו לעשות זה לישר קו. נכון פשוט?:)
      אז זהו שזה ממש לא פשוט, אך זה לגמרי אפשרי, אבל הטשטשת ומה שמבלבלב ומקלקל זה כשחושבים שיש דבר כזה מוסר של חברה.
      מה שכן יש בחברה זה מוסכמות, ולפעמים אין לנו ברירה אלא לכופף את הנכון מול החברה מסיבות שונות, אבל הנכון הוא מה שבפנים והדרך אל האושר היא בסך הכל ללמוד את עצמנו ולגלות את הנכון שלנו.
      זו דעתי, הנשענת אך ורק על דרכי ומוסריותי. והצלחתי, היא תעודת האושר שלי:)
      המשך יום נפלא,
      סיגל.

      • י סיגל.אני לא חלוקה איתך בתחושה האישית שלי והגבול שאני שמה לגבי המוסר שלעיתים יכול אולא לחצות את החברה, אבל כן אני חושבת שיש ורבים האנשים שלא יעזו לחצות מוסכמות או חוקים חברתיים בשם המוסר. זה מאד ברור בחברה הדתית יותר מבחילונית.לאנשים נוח לחיות עם כללים ברורים שמסדרים להם את האושר הפנימי, .מאידך אדם שמתעורר כל בוקר ושואל מה יעשה אותי מאושר היום, נתון לאיזה מערבולת של אושר ונישא על חסדי הגלים.אושרו של אדם תלוי גם מחוץ לו עצמו(בתקוה שלא רק)ומצב כזה של נישאות והיסחפות יכול לגרום לאדם להגמיש את מוסריותו לטובת האושר.בשורה האחרונה כל אדם רוצה להיות מאושר ואת הגבולות והתחומים לו הוא עצמו בוחר בסופו של דבר.

        • האם את באמת מאמינה שאדם יכול להגמיש את מוסריותו בשביל להיות מאושר? אני מבינה למה את מתכוונת אבל בניגוד לך, חושבת שכשמגמישים את המוסריות חווים אשליה של אושר, אושר אמיתי חייב ללכת בקו ישר עם המוסר הפנימי של האדם ונכון שאולי אדם מרגיש שבנתונים הקיימים אין לו אלא להגמיש את המוסר כדי לחוות את האשליה אבל אני לא בעד פשרות, אושר אמיתי נמצא בעולם ואני בחרתי ללכת לקראתו, לשם כך מי שהיה צריך להגמיש את עצמו היו ההורים שלי, החברים שלי, החברה שלי וזאת שאיננה שלי. מתברר שכשאדם פועל נכון גם אם חריג בעיני חוץ, גם אם לסביבה שלי קשה להבין או לקבל, הם מרגישים בידע הפנימי שלהם, במודע או לא שבמודע, שאני בקו ישר עם עצמי, שום פגיעה לסובב אותי שיש בה פגיעה מוסרית, וגם אם לא כולם מאמצים מיידית את הדרך שלי, אין מצב שאני לא נותרת מחובקת ואהובה.
          לגבי הדת…אהממ…סביר להניח שבמבחן שלהם אקבל נכשל:)

          • אבנר כתב על זה נדמה מלי בפייס או בדמרקר,שבשביל קצת אושר אדם מוכן יהי לעבור על דתו ,על דעתו.ומצאתי שהמשפט הזה יכול להסביא את הנושא של הגמשת המוסר ואני מסכימה איתך לגמרי שהחוויה של אושר כזה היא אשליה.הנושא של פשרות הוא מורכב ומגוון ומצדיקה אותך שבנושא האושר האמיתי לא צריכות להיות פשרות ,אם כי אי חווית האושר והצמאון אליו יכול לגרום לאנשים ללכת לאיבוד בתוך עצמם וכשזה קורה ייטב להם אם יעשו הכל כדי למצוא את הנתיב שלהם אל האושר .אני מוקריה ומעריכה את דרכך הנחושה ,אשר אין לי ספק שתבעה מחיר, אך אם התוצאה הסופית מתגמלת אין חשבו מזה ולסביבה לא נותר אלא להכיר בערך האושר ולהגמיש עצמה אליו, לטובת המאושר הלא מתפשר על אושרו:-)

          • בעניין המחיר, ברגע ה"תשלום" הוא אכן נראה מחיר, אבל זה רק במהלך הדרך שיש בה כל מיני סוגי קשיים להתמודד עימם…אבל כשמגיעים לנקודה המיוחלת ומביטים לאחור, כל הקשיים התמוססו כמו גם המחיר, כי בטיפוס אל פסגה לפעמים חסר קצת חמצן ולפעמים צריכים לנוח, קצת אבל כשמגיעים אליה הנשימה חוזרת ולא בוכים על הנשימות שהיו לנו חסרות בדרך…כי הצלחנו, כי אנחנו שם, ועכשיו כל מה שנותר זה להביט על הנוף ולהיות בתוך היופי… ואם רוצים תמיד אפשר לחפש פסגה נוספת להעפיל אליה:)

  7. אבנר אריה שטראוס

    טרם הספקתי לקרוא לעומק,
    אך הרבה פעמים כשאדם
    'מפחד' 'לעשות עבירה על עצמו'
    ויש לו קוד מוסרי ברור
    אלה לעיתים קודים שהחברה
    והחינוך שתלו בו והוא מתרגל לחשוב שהם שלו מאמץ אותם כהגיונו הוא
    מאידך רצונותיו ושאיפותיו של אדם יוצרים קונפליקטים בין קודים מאומצים שהוא באשליה שהם שלו.
    קונפליקטים כאלה יוצרים אי שקט שלעיתים מובילות לאי הגשמה של רצונות של
    "האני האמיתי" , לכן לעיתים פיתרון מומלץ מעין פשרהת ביניים הוא מוסר גמיש המאפשר לעיתים לאדם לשמור על עצמו משבר.

    • כאן אנחנו מסכימים על האמירה אבל כשתקרא לעומק תראה שמה שאנחנו לא מסכימים עליו (בינתיים:) זה על ההגדרות, ואם תחליף את המילים שלך :"קוד מוסרי ברור שהחברה שתלה בו" ב"מוסכמות", ואם אדם ידע להבחין בין מוסר שהוא דבר פנימי לבין מוסכמות שהם דבר חיצוני, תראה שזה הרבה יותר פשוט עכשיו, ובעצם אין צורך וגם אי אפשר להגמיש מוסר, אבל כן אפשר ולפעמים חובה היא לכבד את החברה על מוסכמותיה אך לשמור על הזהות האישית שלך לפני הכל.

      • אבנר אריה שטראוס

        סיגל אם הגענו לעיניין מצפון 🙂
        יש שם התפתחות
        http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=15778&blogID=295

      • כתבתי ונמחק. אשחזר:-)
        סיגל, יפה ונכון שאת מתעקשת על ההבחנות לגבי המוסר הגמיש. אם הבנתי אותך נכון אז את אומרת שמוסר הוא פנימי ולא ניתן להגמיש אותו. זה נכון חלקית. מוסר מורכב מזולם של ערכים הבונים את קתדרלת המוסר, ערכים מטבעם אינם קבועים והם משתנים וגוברים פעם זה ופעם האחר, הם משתנים בהתאם לתמורות הזמן לנסיבות אישיות ולנסיון מצטבר. כמובם שאני יוצאת מנקודת הנחה ברורה שאין אנו מדברים על חוקי החברה ועל אמות מוסר חברתיות שמחייבים את כל הפרטים בה,כי זה ברור שלא נחצה את הקווים האדומים, אלא אנחנו מדברים פה על יושרה וערכים ואלו כן משתנים מפרט לפרט ולכן אנחנו מדברים פה על מוסר גמיש. אדם צריך להיות קודם כל בעל יושרה פנימית כלפי עולמו הפנימי ואחר כך כלפי החיצוני, וכל פעולותיו צריכות להתחשב באושרו ואחר כל באושרם של זולתו, יש המקריבים את חייהם למען אחרים ותוך כדי כך מרבים לפגוע בעצמם וזה אינו תקין בעיני כלל.

      • כתבתי ונמחק. אשחזר:-)
        סיגל, יפה ונכון שאת מתעקשת על ההבחנות לגבי המוסר הגמיש. אם הבנתי אותך נכון אז את אומרת שמוסר הוא פנימי ולא ניתן להגמיש אותו. זה נכון חלקית. מוסר מורכב מזולם של ערכים הבונים את קתדרלת המוסר, ערכים מטבעם אינם קבועים והם משתנים וגוברים פעם זה ופעם האחר, הם משתנים בהתאם לתמורות הזמן לנסיבות אישיות ולנסיון מצטבר. כמובם שאני יוצאת מנקודת הנחה ברורה שאין אנו מדברים על חוקי החברה ועל אמות מוסר חברתיות שמחייבים את כל הפרטים בה,כי זה ברור שלא נחצה את הקווים האדומים, אלא אנחנו מדברים פה על יושרה וערכים ואלו כן משתנים מפרט לפרט ולכן אנחנו מדברים פה על מוסר גמיש. אדם צריך להיות קודם כל בעל יושרה פנימית כלפי עולמו הפנימי ואחר כך כלפי החיצוני, וכל פעולותיו צריכות להתחשב באושרו ואחר כל באושרם של זולתו, יש המקריבים את חייהם למען אחרים ותוך כדי כך מרבים לפגוע בעצמם וזה אינו תקין בעיני כלל.

      • כתבתי ונמחק. אשחזר:-)
        סיגל, יפה ונכון שאת מתעקשת על ההבחנות לגבי המוסר הגמיש. אם הבנתי אותך נכון אז את אומרת שמוסר הוא פנימי ולא ניתן להגמיש אותו. זה נכון חלקית. מוסר מורכב מזולם של ערכים הבונים את קתדרלת המוסר, ערכים מטבעם אינם קבועים והם משתנים וגוברים פעם זה ופעם האחר, הם משתנים בהתאם לתמורות הזמן לנסיבות אישיות ולנסיון מצטבר. כמובם שאני יוצאת מנקודת הנחה ברורה שאין אנו מדברים על חוקי החברה ועל אמות מוסר חברתיות שמחייבים את כל הפרטים בה,כי זה ברור שלא נחצה את הקווים האדומים, אלא אנחנו מדברים פה על יושרה וערכים ואלו כן משתנים מפרט לפרט ולכן אנחנו מדברים פה על מוסר גמיש. אדם צריך להיות קודם כל בעל יושרה פנימית כלפי עולמו הפנימי ואחר כך כלפי החיצוני, וכל פעולותיו צריכות להתחשב באושרו ואחר כל באושרם של זולתו, יש המקריבים את חייהם למען אחרים ותוך כדי כך מרבים לפגוע בעצמם וזה אינו תקין בעיני כלל.

  8. שמעון רוזנברג

    אתה איש מצחיק אין ספק
    חוש הומורך מהסוג המשובח האחר
    כשמתחת לגלימת ההומור מסתתרת זקפת הרצינות

    • אבנר,

      מצטרפת לקביעה הגורפת של שמעון רוזנברג.

      מעבר לזה התשובה היא פשוט כן!!! רבתי. כדי להיות מאושר צריך לזנוח כל נורמות מיותרות לחלוטין של מוסר.

      מי שמתרגל לגנוב וכך עושה את הונו – בתקווה – הגנבה הופכת לדרך חיים – ונושל לו המוסר. הוא גונב על ימין ושמאל, ומרמה על ימין ושמאל וכאשר צלחה דרכו – למה שיחדל?

      ניאוף גם – לנאוף זה דבר די נחמד, וגם אורגיות וכל המרבה הרי זה משובח.

      גם חנופה למי שיודע להתנהג לפי עשויה להביא לתוצאות די מרנינות מכל בחינה שהיא.

      אני לא רוצה להכנס לסטריאוטיפים, אבל באמת ממי אבנר אתה מבקש תשובה?

      לך אצל אנשי קהילת העסקים ותראה לי מישהו שם שלא גונב בדרך כלשהי מוסרית או לא מוסרית ואינו מאושר.

      נוחי דנקר מקבל אשראים מן הבנקים שאתה לא תחלום עליהם. זוהי אינה גניבה, אבל אין לי מושג מהי המילה. ומשכורות הבכירים גם אינה גנבה להרוויח מליון שקל בחודש ויותר ולפטר את השכיר הכי עני בפיטורים המוניים.

      ומה רע בזקפה, אם אינה מפאת מחלה או לשעות כתוצאה מכדור מזיק שאז היא כואבת – ככה ראית.

      להיות בלתי מוסרי ובתנאי שזה רווחי ולא רק בכסף זוהי הנוסחה הגואלת בעיני.

      שבת שלום
      חוה

      ולא צריך להתעמק בדברי יותר מידי הם פשוטים למדי.

      צק..צק…צק… יגידו כולם

      • אבנר אריה שטראוס

        הי חוה מאוד שמח שביקרת ועוד יותר שכתבת , קורא וחושב, אני טוב יותר בלשאול מבלהשיב
        כמו שאני מתלוצץ
        אני השאלה לכל תשובותייך,
        הבעיה לכל הפיתרונות …
        יפה כתבת, גם כשלא מז'דהה 🙂
        אשוב, אגב זה משפט מתוך פוסט ארוך מאוד בנושא (ראי גוגל)
        שבו הקלדוניוס הזה צץ לי כתיגוב עצמי 🙂
        בינתיים סופ"ש משובח לך ותודה

        • אבנר,

          הצצתי בקישור, בראש הפוסט וראיתי שהוא מאוד ארוך.

          אז ככה, אני די מאמינה במה שכתבתי. לא רק מן הדוגמאות הפומביות, אלא גם אצל קרובי משפחתי. אה, חלק מכל העסק הוא שלא ידעו כמה יש לך, ומה יש לך ולצעוק אין לי!!!

          אבל, אליה וקוץ בה, אני לא מסוגלת להתנהג ככה. מילא לנאוף, עשיתי כהנה וכהנה, וככה וככה, אבל לגנוב לא גנבתי. נורא ואיום.

          לא גנבתי, לא זייפתי, לא ליקקתי (ישבנים, הכוונה – וגם לא לאנשים).

          הבעיה היא שאני רואה בזה די פגם. איזה דפקט נוראי. להיות ישר. יש בזה איזה פלוס, שמאמינים לי. זאת אומרת, אי אפשר להאשים אותי שאני לא ישרה. אף אחד פשוט לא יכול להאשים אותי. אני קונה – אני משלמת, אפילו אין בהקפה.
          עבדתי, אני מתפרנסת.
          זה היתרון היחידי – כלומר, אי אפשר להגיד עלי שאני לא ישרה או לא אמינה.

          מעבר לזה – אם זה עושה אותי יותר מאושרת
          לא ולא ולא ולא!!!!!

          זה עושה אותי מאוד אומללה. סטרייטית כזאת.
          אתה יודע, מישהו התנחל לי בדירה מטעם חוק חזקת הגנת הדייר. כן, יש לנו מן חוק מעוות כזה – שצריך רק צו פינוי מבית המשפט. ישב שם ולא שילם. פשוט התנחל בבית שלי.

          יום אחד נסעתי במונית וסיפרתי לנהג שהאדם יושב בבית ועוד קורא למישטרה שאני משיגת גבול. לא רק זה, אלא הוא יישב על החפצים שלי, הרהיטים שלי, המסמכים שלי ולי לא היתה כל גישה אליהם.

          אוקצור – הנהג הציע שיסדר לי מישהו שפשוט ינפנף אותו מן הבית.

          חלפו… נקפו כמה ימים ומישהו באמת התקשר. וכמעט קבעתי איתו. אתה יודע זה ענין של גבר מול גבר. הוא פשוט היה מעיף אותו מן הבית על כל תכולתו הנפשית המעוותת.

          נשבעת לך, אבנר לא יכלתי. לא כל כך פחדתי, כי גם עורך הדין שלי לא עשה כלום, וגם השופטת לקחה את הזמן שלה. והעסק הזה נמשך איזה ארבע שנים.

          אבל אני לא יכלתי. ואני מצטערת על זה. פשוט ככה. אם היו לי "ביצים" גם ימניות וגם שמאליות:) הייתי מעיפה אותו לכל הרוחות – אבל לא היו לי.
          "הייתי ישרה ומוסרית"

          מה יצא לי מזה – הפסדתי כסף וזמן, והמון, המון.

          ולכן, אני חושבת שמי שיש לו את זה שיקח, שיגנוב, שיחמוד, שינאף, שיעשה כל מה שצריך כדי להיות מאושר.

          ועוד מוסר השכל – עדיף להיות מאושר ועשיר, מאשר מאושר ועני… מה שמאוד קשה. זאת אומרת גם עני מאוד וגם מאושר. זה טוב לפרקי אבות אולי
          "איזהו מאושר השמח בחלקו. (ההה, הצחקת אותי):)))))

          שטויות במיץ עגבניות – איזהו מאושר וכיסיו מלאים וגדושים תופינים ושושנים.

          זהו, לא רוצה להיות מאוד יפת נפש. צריך להידחק. לשים פס על אחרים, לזלזל בהשכלה, לצרוח בקולי קולות

          זוהי הנוסחה לאושררררררררר……..

          ררררזה בשביל הריור – הזלת ריר.

          שבת משובחת גם לך יקר
          חוה

    • אבנר אריה שטראוס

      שמעון יקר
      תודה על השבחים
      ולא אגיד חג שמח כי המילים האלה נשחקו לי כל כך דק שהפכו קמח מעובה בפה
      שק גמח .
      אהבתי גם את שאר השירים אצלך.
      בהזדמנות רוצה לרכוש את הספר .
      אבנר

  9. אבנר אריה שטראוס

    הופתעתי משפע התגובות ועדיין נותר לי להתעמק ולהנות מהן. לעיתים כמה דקות כתיבה ספונטאנית כמו הקטע הזה שזיפים על כס השיר ואחרים מניבות מעוררות כל כך הרבה מחשבות תגובות והירהורים.
    חייב לכם הרבה תודה ואשוב .
    אבנר

  10. אבנר אריה שטראוס

    צילה היקו:
    גלימה מופשלת תשוקה בבשר של הנזיר -יקיצה

השאר תגובה ל שמעון רוזנברג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאבנר אריה שטראוס