זורע מילים
  • אבנר אריה שטראוס

      נולד 1954 נפטר מהרבה שטויות  חרש מילים ומוזיקאי .  ספר שירה "מרחק ומידות אחרות " "Birds of the Mind and Chamelions of the Heart "  שיריו פורסמו פה... ושם כל השאר ראה הרבי מגוגל והרבנית ויקפדיה נוהג לצטט את שתיקתו בנושאים כואבים . - נוהג להקיש בפחי נפש במקל השיר או מקל דת עד שהרעש מגרש את העצב.

שזיפים

 

 

 

 

…הָיִינוּ גּוֹנְבִים שְׁזִיפִים

עַד שֶׁמִשֶּׁהוּ הָיָה אוֹמֵר

הִנֵּה הַזְּקֵנָה בָּאָה

 

עַכְשָׁיו אַתְּ אוֹמֶרֶת

זִקְנָה אוֹרֶבֶת לָנוּ

מָה אֲנַחִנוּ גּוֹנְבִים לָה שְׁזִיפֵים

וּכְאִלּוּ אִם נַפְסִיק לִגְנֹב

הִיא לֹא תָבוֹא

-
…הָיִינוּ גּוֹנְבִים שְׁזִיפִים
עַד שֶׁמִשֶּׁהוּ הָיָה אוֹמֵר
הִנֵּה הַזְּקֵנָה בָּאָה.

עַכְשָׁיו זִקְנָה אוֹרֶבֶת לָנוּ.
מָה אֲנַחִנוּ גּוֹנְבִים לָה ?
וּכְאִלּוּ אִם נַפְסִיק לִגְנֹב
הִיא לֹא תָבוֹא.

 

ראה גם שם

וגם שם

40 תגובות

  1. מירי פליישר

    מקסים
    גם גנבים צעירים לנצח וגם זקנות שבאות אוטוטו

    • אבנר אריה שטראוס

      תודה מירי אגב גניבת דגת נזכרתי באמת מים גנובים ימתקו ,
      ידע סודי כזה שאינו נחלת הכלל..
      ואגב נראה לי שפוליטיקאים גנבו המון דעת מהציבור :-)

      ומקסימה שאת , תודה

  2. אנחנו גונבים ימים וגונבים שזיפים טריים או יבשים, והלוואי שנמשיך לגנוב עד יומנו האחרון גם אם הזקנה עם שווא או עם חיריק בוא תבוא. היא מאיימת אך היא מבינה שעלינו להוסיף ולגנוב. אני אוהבת את השיר הזה, אבנר. הוא טוב לקיבה רגישה ולנשמה עדינה. הוא כאילו מסתיים בנימה עצובה, אבל הכול תלוי בעיני המתבונן, לא?!

  3. מקסים השיר

    אנחנו היינו גונבים תפוחים מהגן של התימני
    מן הסתם תמיד נמשיך לגנוב
    מים … רגעים … נשיקות…דעת
    כי הגנוב הוא הכי הכי מגניב

    • אבנר אריה שטראוס

      מה מאוד שמחתי לראותך כאן והמילים שלך מדוייקות,
      לא הגבתי לפי סדר , מקווה שהתגובה תמצא את המקום הנכון כאן,
      מהגן של התימניה זה בטח הכי כיף :-)

      ההתפתחויות פה היו מרתקות וחשבתי על כל השיר מחדש
      כתבתי אותו לפני 30 שנה,
      וכשאני חוזר לעיין בו מבין הרבה דברים שאז ידעתי בלי להבין.
      לא חשבתי שכל כך מעט מילים שבאו לי יכולות לקפל כל כך הרבה,
      ועכשיו עם הגירסה הערוכה ,
      בכלל רק על לעמוד על כל ההבדלים נהיה לא פשוט .
      תודה הרבה תודה חנה. .

  4. אבנר אריה שטראוס

    תודה מירי אגב גניבת דעת, נזכרתי באמת מים גנובים ימתקו ,
    ידע סודי כזה שאינו נחלת הכלל..
    ואגב נראה לי שפוליטיקאים גנבו המון דעת מהציבור :-)

    ומקסימה שאת , תודה

  5. זה יפה אבנר איך הילדות נקשרת בזיקנה וצובעת את החיים כמים גנובים ימתקו.
    מציע לערוך את הבית השני בלי הנמענת (העלומה) ועם שאלה לא ריטורית:

    …הָיִינוּ גּוֹנְבִים שְׁזִיפִים
    עַד שֶׁמִשֶּׁהוּ הָיָה אוֹמֵר
    הִנֵּה הַזְּקֵנָה בָּאָה.

    עַכְשָׁיו זִקְנָה אוֹרֶבֶת לָנוּ.
    מָה אֲנַחִנוּ גּוֹנְבִים לָה ?
    וּכְאִלּוּ אִם נַפְסִיק לִגְנֹב
    הִיא לֹא תָבוֹא.

    • אבנר אריה שטראוס

      תודה אמיר, כן לא חשבתי על מים גנובים עד שבאה מירי,
      עריכה , בשימחה מוזמן לערוך כאן ,
      לא בדיוק הבנתי, איך ספציפית ?

      • איך? ההצעה שלי למעלה, לא?

        • אבנר אריה שטראוס

          חשבתי על השיר שוב בעקבות ההערה של איתנה ובבכלל,
          היינו מתייחס לילדים שהיו איתי בשכונה..
          את מתייחס למישהי דימיונית אליה דיברתי וששמתי את הדברים בפיה לצורך דיאלוג
          כדי להביא אטת מענה הלשון
          או מישהי שכאילו בזמן השיר גונבת איתי פירות אסורים.

          כל עריכה שיכולה לעשות טוב לשיר תתקבל בברכה , אשמח לראות כאן בדיוק דוגמא לה אתה בדיוק מתכוון
          גזור ערוך, שנה, תוסיף, אדרבה.
          שמח לבדוקלכאן ולכאן תמיד מוסיף טובנה.
          יש שירים שבהם
          כל מילה שמורידים פוגמת
          יש כאלה שכל משפט
          יש כאלה שאפשר להוריד כמה ולא יורגש חסרונם
          ויש כאלה שאפשר למחוק בכלל ולא יורגש חסרונם ( לעיתים אפילו אצל הכותב :-)
          הסוג הראשון באמת נדיר.
          קדימה בתודה

        • אבנר אריה שטראוס

          ובכן העליתי גם את העריכה שלך
          וגם הצבתי בשני בלוגים אחרים ל"הצבעה"
          הרבה חזרו עם נימוקים לכאן ולכאן, די מרתק לעמוד על ההב'דלים
          .
          חלק הגיעו עם החלטה ברורה וחלק עם טובנות
          אחת ההצעות המעניינות מבחינתי היתה כשיפורסם לשים דף מול דף.
          שוב תודה ושבת מפנקת .
          נ ב
          אשוב עם גמר ההצבעות ואעלה חלק מהתגובות , תודה

          • אבנר, אני מבין שאתה בודק את הרייטינג של הגרסאות. נחמד.

          • אבנר אריה שטראוס

            חלילה וחסה , אני אלרגי למילה הזו :-)
            אבל אם הזכרתה אולי:-)
            מה שמעניין הרבה יותר הם אלו המנומקות, אביא בהמשך
            למרות שאתה יכול לראות חלק בפייס ובקפה.
            זה ממש מעניין לא חשבתי כמה עריכה, נגיעות, יכולה לשנות כל כך הרבה בשיר כל כך קצר.

    • אבנר אריה שטראוס

      O K לפעמים אני איטי מאוד ,
      טפחתי בידי על המצח :-)
      הבנתי, רק עכשיו,
      העליתי למעלה, כדי להתבונן אחד מול השני
      מעניין מה אחרים חושבים
      עכשיו יש גירסה א
      וגירסה ב
      בפוסט

      יש לי תחושה שזה טוב גם כך
      למרות שאז אני מדבר אל קורא/ת באויר
      ובא' פורש דיאלוג
      סימן השאלה הופך את זה לברור מאוד
      בגירסה הערוכה
      בגירסה הראשונה
      השאלה עולה מרומזת
      ( הזכיר לי:"בוויכוח נשמעת הטענה גם מבעד לשאלה. בשיחה נשמעת השאלה גם מבעד לטענה." אל"ש )

      בא' אין סימן שאלה בסוף המשפט האחרון
      כך שזה תלוי בהנגנה של הקריאה
      כשהיא עולה
      זה הכותב האומר מפטיר לעצמו ( לעזאזאל)
      וכשהיא עולה היא שאלה
      והקורא אז נותר עם התשובה שלו עצמו.


      במידה מסויימת כל קורא משכתב במידה מסויימת את השיר , בהבנתו בתפיסתו בקריאתו האין זה כך ?

      ובכן כך או כך
      בסופו של דבר
      הרבה תודה לך אמיר.

  6. שיר מתוק, בעצם מר-מתוק. בעצם בעל מרירות אנינה. אוסקר וילדי, הענק וגנו:) ועם הרבה יותר מקורטוב חוכמת חיים.
    הבית הראשון כולו משובת נעורים, פרחחות, קונדסות, רוח שטות רעננה. אפשר לשמוע בעד המילים את צחקוקי הילדים. הם הרי בורחים כל אימת שהזקנה באה, אבל חוזרים שוב ושוב ברגע שהשטח פנוי…. וחוזר חלילה, ממש כפי שאפשר לקרוא את הבית הראשון בלופ, בזכות שלוש הנקודות הפותחות את השיר.
    הבית השני מפוצץ את בועת האל-זמן של הילדות, שתמיד נדמית נצחית מהפריזמה של הילדים. כי שנים אחר כך, בנקודה נגוסת זמן כלשהי, המתיקות אחרת, כבדה יותר, נדירה יותר, לפעמים השזיפים הם היאחזות, אולי זיכרונות מימים שבהם היה הזמן אחר, נמתח ומתמשך ולא נגמר. זה בית מפוכח עד כאב, מלא הכרה בקיקיוניות של החיים, הכרה שמכרסמת בתודעה.
    לא יכולתי שלא לחשוב על הזקנה הזעפנית הזאת שגם היא היתה פעם ילדה קטנה שאהבה לעשות דווקא ולברוח.

    אני בטוחה שכל מי שקורא את השיר הזה עף לאחור במנהרת הזמן ועולות בו תמונות מאיזה מעשה לצות שובב וממזרי שהוא בעצמו היה נוהג לעשות. שיר קטן-גדול על ילדות ועל זקנה, שמעמיד תמונה ממשית ואחר כך מאמר פילוסופי שבנוי עליה.
    לי למשל זכורה היטב השכנה הזקנה מאוד (בטח היתה בת ארבעים) פרידה. כששיחקנו בחצר עם חתולים, בדיוק מתחת למרפסת שלה, והיינו גונבים לה את שנת הצהריים, היא היתה זורקת עלינו מים רותחים, למזלנו תמיד שמענו את קבקבי העץ שלה וברחנו בזמן. חשבנו שהיא מכשפה וצחקנו נורא.

    היום, כשאני איפשהו בתוך ממדי הזמן של הבית השני, לא יכולה שלא לחשוב, מה קרה לה בחיים שהביא אותה לעשות דבר כזה. ולמה קורה שככל שמתרחקים מהילדות ומזדקנים יש שנהיים ממורמרים ולא זוכרים איך זה כשילדים. ויש אחרים שיודעים בדיוק, ואז זוכים למעין ילדות שנייה עם הילדים שלהם וגם לילדות שלישית עם הנכדים שלהם – ואלה תמיד ימשיכו לגנוב, כמו שחנה כותבת, "רגעים, נשיקות, דעת".
    אפשר לדבר עוד שעות על מהם השזיפים האלה, אבל השיר הוא שתי טעימות מהם. אחת מהסוג של הבית הראשון ואחת מהסוג של השני.
    המשפט האחרון – "וכאילו אם נפסיק לגנוב היא לא תבוא." – תקף למעשה רק לנקודת הזמן של הבית הראשון.
    כי לגבי הבית השני, והניסיון או הרצון הנואל הטבוע בנו להקפיא את הזמן, צ"ל: וכאילו אם נמשיך לגנוב היא לא תבוא". כי כל גנבה כזאת מצעירה, ולו רק לרגע, כמו לגימה ממעיין הנעורים.
    מנסה לפתור את זה: אולי אם מחילים את הלוגיקה הילדית על הבית השני יקרה הקסם והזקנה לא תבוא.

    איתנה

    • אבנר אריה שטראוס

      התגובה הזאת מפילה.
      גרמה לי לחשוב על השיר לאורך לרוחב ובאלכסון. תודה.
      ומיד חשבתי על ימי בית ראשון
      בית שני כאשר נכתב
      ועכשיו .
      הלינקים יצאו ארוכים בגלל שרק
      כעת הבנתי שלגוגל תמונות טכניקה חדשה של ג'אוה סקריפט :-)

  7. איריס אליה כהן

    אמרו לי לבוא, אז באתי. וכמו תמיד היה שווה. גם הבחירה בשזיפים מבריקה. מיד היא לוקחת אותנו לפרי המקומט, המיובש, שהשתזף יותר מידי. אבל שתבוא עם תפוחים. טוב?
    נתפלל.

    • אבנר אריה שטראוס

      איריס שמח שעינך שזפה את השיר , ילדה טובה , תמיד עושה מה שאומרים ?
      בתפוח כבר היינו פעם , אבל גם תפוחים מיובשים זה טוב .
      שבת שלמה ומפנקת ושבוע טוב.
      מקווה שתתפני לכתוב קצת בירצי אחרי האטרף של הספר :-)

  8. אבנר אריה שטראוס

    נרשמה לך היעדרות :-)

    • היייי אבנר,
      מה פתאום העדרות, יש לי אישור מההורים.
      חוצמיזה…בקרתי אצלך אתמול וקראתי את שני השירים ואהבתי את שניהם ואפילו הגבתי אבל…שכחתי ללחוץ על שלח והילדים נכנסו לפייסבוק וקאפוט על התגובה.
      שאשחזר?
      בקיצקוצי קיצורים, שיתפתי בעץ השזיף של ילדותי שבעצם היה עץ תותי בר ובזקנה שלא ראיתי אבל המצאתי ופחדתי וכיניתי אותה אבלולה משוגעת והיה טעים להתגבר על הפחד, בדיוק כמו טעם החים שיהיה לנו עם הזיקנה אם נתגבר על הפחד מפניה וכו':)

      • אבנר אריה שטראוס

        זה לא חתום :-))
        יפה ,
        כן הייתי רוצה שיחזור ומעבר לחוויות והמשמעויות של מה שאת מבהירה בקיצקיצור
        תקדישי מחשבה אובייקטיבית
        להבדלים בין הגירסאות וההעדפות , רק אם את יכולה, למרות שאישית
        הגעתי למסקנה שאולי כדאי אחת ליד השניה
        ראיתי משורר ( שכחתי שמו ) אמיר ודאי ידע
        שהוציא משהו שנוגע בשואה ( אבן החושן ) ויש לו שתי גירסאות
        שתיהן מאוד יפות של אוטתו שיר .
        לילה משובח לחלומות מופזים

        • מה חתום מה? חתימות זה קטע של משוררים, אמא שלי נותנת חתימה רק על חתנים ואפילו מוכנה לצרף גמלים במתנה:)
          וברצינות על השירים, חושבת שההצעה של אמיר מרימה את השיר לכיוון פילוסופי מעורר מחשבה: מה אנחנו גונבים לזיקנה? בעוד שהשיר באופן הראשון נשמע יותר עם צליל ילדי, בהשראת אותה ילדות המוזכרת בהתחלה ובאופן אישי אני מאוד אוהבת את הצליל הילדי אבל בשיר הזה שמנסה לגעת בנושא הזיקנה ולהתמודד עימה, כלומר אם זו הכוונה מראשית הכתיבה, אז בעצם הצליל הילדי כאילו מרחיק את הכותב מהמקום הקרוב לזיקנה כי הנה הוא עוד ילד, והזיקנה היא דבר רחוק מאוד, לאחר עריכת השיר באופן שהציע אמיר, יש שם צליל של עומק ובגרות ואומץ להתמודד עם ה"גברת", אז מה בעצם הייתה כוונתך בתחילה? זו לדעתי השאלה שאתה צריך לשאול רק את אבנר, אם הוא משתובב לו בכתיבת שיר, אז השיר הראשון, ראשון ברייטניג, ואם בכתיבת שיר עומק, מהודק וחודרני, אז כמובן הצעת העריכה שקבלת כאן היא מתנה נפלאה ואישית אם הייתי מסוגלת לרצינות ולהתעמקות שאתה משקיע בכתיבה ובפתיחות שלך לקבל עצות דעותץ והצעות עריכה, סביר להניח שאני סיגל הרצינית והקפדנית הייתי בוחרת בשיר מספר 2, אבל הרצינית והקפדנית שבי לא באמת מצליחות להעופיע בי ליותר משניה או שתיים, אז השובבה שבי קוראת את שיר א בחיוך שבשלב שבו נשאלת השאלה היא אפילו מוסיפה סיבוב ביד של "למה מה?" (מכיר?:) ואפילו עושה פרצופים ילדיים וחושבת את השיר בכל מיני מבטאים:)
          ניסיתי לעזור, מקווה שלא בלבלתי, ואם אתה מרגיש מבולבל, אמא שלי תשמח לקבל ממך מכתב חתום:"שמעי גברת, הבת שלך בלבלה אותי" יש סכוי שהיא תוסיף על הגמלים גם סוס.

          • לאבנר,

            מלכתחילה, אני מסייגת את תגובתי וטוענת, שאין זה משנה איזו גרסה יותר טובה, אם כי הייתי מפתחת את השנייה.

            אני מאמינה שאתה מעמיד בכל בית תקופה מוקצנת של חיינו. ילדות ונעורים מול זקנה.

            אז כמו אצל כולם, כאשר הייתי מאוד צעירה היה ליד הבית שלי ברמת-גן מטע או גינה של עצי שזיפים. בדיוק שזיפים – לא אפרסק, לא משמש, לא תפוח ולא אגס גם.

            לא יכלנו להתאפק וטיפסנו על העצים לקטוף ת'שזיפים. וכמובן שחששנו מבעלת הגן – אלא מה? לא רק זה, אלא שברחוב שלנו היו עוברים גם שוטרים על סוסים….
            טוב, אז כמו כולם הייתי בסרט הזה ובטח שפחדתי.

            אבל, הזקנה – בשיר, לא הזקנה בשווא היא סוג של השוואה לילדות שאין בה לטעמי את העומק המספיק. כמו בצד הראשון של האיבר.

            אין מאומה שמתייחס אכן לזקנה, למוראותיה, ומה שהיא אכן מעוללת לנשמה ולגוף האנושיים.
            מכיוון שאני מתמודדת מאוד מקרוב כעת, איך באמת נראית הזקנה – הייתי מצפה דווקא בגרסה השנייה ליותר עומק.

            הזקנה אורבת לנו היא סוג של אמירה אבל כפי שהיא מובאת כאן היא אינה מספיק משכנעת.

            אתה בטח תשנא אותי על הביקורת. אבל אניסתדר עם זה. כי זה לטובת מה שאתה כתבת.

            חוה

          • אבנר אריה שטראוס

            עונה בזריזות מהעבודה :-)
            כיף שבאת ,
            ההתפחות בנושא הזקנה עשה נפלא אבידן באדם ….
            ואני עסקתי בה בשירים נלווים לזה ישירות ובעקיפין , כשהשיר הזה נכתב הייתי 'עולי' עול ימים , ויכולתי לראות אותה היטב דרך עיני הזקנים,
            עכשיו כשאני בן 110
            מביט על הזיקנה מאחור,
            יש לפניה הרבה אור והצל גדול,
            כשקפצה לבקר
            הבאתי לה טרמפולינה
            ואמרתי לה
            תקפצי לי

            עד כאן ואשוב. ת ו ד ה

          • אבנר אריה שטראוס

            הגדלת לעשות ידעתי למה אני מבקש
            המון תודה אשוב :-)

          • אבנר אריה שטראוס

            הגדלת לעשות ידעתי למה אני מבקש
            המון תודה אשוב :-)

  9. היי אבנר
    שזיפים זה פרי מענין, לא נורא נחשק, כמו אגס או תפוח… הוא צריך להיות מאוד טעים שאתהאב בו, ופה בשיר הוא מושלם… והחיבור מזכיר שהחיים הם מחזור.
    אבל אתה מעל כל זה.
    להתראות טובה

    • אבנר אריה שטראוס

      כיף שבאת שסק הולך יותר טוא חשק
      אבל באין תפוח גם שזיף יסכון . :-)
      נו היו לנו כל הפירות בשכונה תאמיני לי, אבל זקנה כזאת רק אחת
      :-)

  10. אבנר אריה שטראוס

    אחד המגיבים בבלוג אחר טרח ותרגם , לספרדית , מישהו יכול לעזור ? צרפתית, ערבית איטלקית, סנסקריט, סינית, לטינית? יתקבלו בברכה תודה מראש
    Nos acustumbramos a robar cerezas
    asta aquel dia que alguien chibateo
    y llego aquella anciana mujer
    y ahora tu dices la vejez nos espera en la esquina
    y nosotros continuaremos a robarla sus cerezas
    y si no nos paramos de robar, la vejez
    no se acercara de nuestro lecho?

  11. אבנר אריה שטראוס

    תרגום: מאיה אבן אודם

    Robabamos ciruelas
    Hasta que alguien decia
    "Ahi viene la vieja"

    …Ahora tu me dices
    "La vejez nos embosca"
    Que le robamos las ciruelas?
    Como si dejaramos de robarle,
    Ella no vendria.See More

    —-

    Robabamos ciruelas
    Hasta que alguien decia
    "Ahi viene la vieja"

    …Ahora la vejez nos embosca
    Que le robamos?
    Como si dejaramos de robarle,
    Ella no vendria.

  12. אבנר אריה שטראוס

    אחד המגיבים בבלוג אחר( רון לוי ,תודה ) טרח ותרגם , לספרדית , מישהו יכול לעזור ? צרפתית, גרמנית, ערבית איטלקית, סנסקריט, סינית, לטינית? יתקבלו בברכה תודה מראש Nos acustumbramos a robar cerezas asta aquel dia que alguien chibateo y llego aquella anciana mujer y ahora tu dices la vejez nos espera en la esquina y nosotros continuaremos a robarla sus cerezas y si no nos paramos de robar, la vejez no se acercara de nuestro lecho

  13. רונית בר-לביא

    וואו, זה מקסים, אבנר.

    צובט טיפה בלב וגם קצת ממתיק טעם של פעם.

  14. לשירותך, ברומנית :)
    בשינוי קל (בשורתיים האחרונות) ממה ששמתי בפייסבוק:

    Tu cu mine am furat prune
    Pana cineva neva spune
    .Uite ca batrana vine

    Acuma batranetea ne pandeste
    Ce noi ii furam?
    si dace incetam
    .Ea nu va veni

    טוּ קוּ מִינֶה אַם פוּרַאט פּרוּנֶה
    פְּנְה צִ'ינֶבָה נְבָה סְפּוּנֶה
    אוּיְטֶה קְ בְּטְרְנָה וִינֶה.

    אָקוּמה בְּטְרְנֶצְיָה נֶה פֶּנְדֶשְׁטֶה
    צֶ'ה נוֹי יְיְ פוּרְם?
    שׁׅי דָקְה אְנְצֶ'טֶם
    יָה נוּ וָה וֶנׅי.

  15. שיר סנטה רוזה !
    אחלה !
    בעצם : הזְקנָה קפצה עליו :)

    מה דעתך אבנר האין אַתְּ אוֹמֶרֶת בבית השני מיותר ?

    • אבנר אריה שטראוס

      תודה ריקי, נדמה לי שהתייחסתי לנושא הקפיצות למעלה,
      טרמפולינה וכו'

      מיותר ? לטעמי לא :-)
      חשוב שתהיה את חשובה אחת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאבנר אריה שטראוס