זורע מילים
  • אבנר אריה שטראוס

      נולד 1954 נפטר מהרבה שטויות  חרש מילים ומוזיקאי .  ספר שירה "מרחק ומידות אחרות " "Birds of the Mind and Chamelions of the Heart "  שיריו פורסמו פה... ושם כל השאר ראה הרבי מגוגל והרבנית ויקפדיה נוהג לצטט את שתיקתו בנושאים כואבים . - נוהג להקיש בפחי נפש במקל השיר או מקל דת עד שהרעש מגרש את העצב.

שיר ללא שם

 

 

 *
נִתְּרָה שֵׁנָה מֵעֵינַי

וַאֶאֱסֹף אֶת שֵׁנָתִי בִּצְרוֹר

וַאֲלַקֵּט הֲגִיגַי וַאֲקֹם.

  

אָמַרְתִי :" רָכְכוּ עַצְמותַי וְרָפַס בְּשָׂרִי,

וַאֶהְיֶה מְדַמְדֵּם עַל סַף חֲלוֹמִי

כְּאַחַד הַלָּזִים, הַמְּשַׁחֵר לַילָה וּמֵלִיל יוֹמוֹ ".

  

וַאֶרְכַּב עַל גַּב יָמִים אַרֻכֵּי רֶגֶל

וְשָׁעוֹת כִּגְמָלִים דוֹהֲרִים,

וַתְהִי הַשַׁיָּרָה, אֲנִי וְכָל אֲשֶר בִּי,

נֶחְפֶזֶת לְדַרְכָּה בִּמְאֹד, עַד כִּי טָחוּ עֵינֵינוּ מֵרְאוֹת .

 

וַיְהִי אוֹר גָּדוֹל,

כְּאִילו הֶעֱרָה הָעוֹלָם

אֶל תוֹכִי אֶת אוֹרוֹ,

וְאָבוֹא אֲניִ אֶל עַצְמִי הֶחָשׁוּך וְנֵעוֹר.

 

מוזיקה לצורך העיניין 

    '' דף אמן 

 

26 תגובות

  1. הי אבנר

    חשבתי
    "דמדומי הארה"
    אבל עכשיו בטח תקבל הרבה הצעות

    יש כאן חברה מאוד יצירתיים
    על אמת
    חוה

    • אבנר אריה שטראוס

      חוה זה שם יפה מאוד
      תודה :-)
      למילים אין צורך בשם אולי.
      למוזיקה זה יכול להתאים , פטה מורגנה גם :-)

      • שלום לך אבנר

        אני חושבת על שם לשיר כבר כמה ימים. מאז שהעלית את השיר בדהמרקר, וגם כתבתי שם תגובה – אבל היא נעלמה.

        נדמה לי שאתה צריך להקדים ולספר המפגש עם יהודה עמיחי בימין משה.

        מכיוון שאני חשבתי שזה שיר של יהודה עמיחי בגלל ההתחלה.

        השורות הראשונות מגלמות את ההקדשה – "תהי נשמתו צרורה בצרור החיים", האמת בדקתי את זה אחר-כך בדברי רבנים שונים, ומסתבר, שהכתובת הזאת באמת מדברת על כך שהנשמה לא באמת מתה – אלא היא עולה אל בוראה
        כמו בתהליך של שינה.

        יש לי קוריוז לספר, אבל התגובה קצת תתארך. דרוקר ושלח דברו היום על אלי ישי. והם הראו מהיכן הוא שואב את היעוץ שלו לגבי התנהגות פוליטית. הסתבר, כי מערכת יועצים סביב פוליטיקאי נקראת צוללת – וגם לביבי יש צוללת כזאת.

        אבל, מסתבר שלאלי ישי יש איזה יועצת שנקראת פורטונה, שהיא מן מתקשרת זקנה כזאת. אלי ישי הולך אליה לרמלה, וכשהיא – פורטונה – זאת אומרת – רוצה לראות את העתיד
        אז היא נראיית כמו ישנה – למה, כי הנשמה שלה מתנתקת מן העולם – הולכת לדבר עם אלוהים, וחוזרת עם כל העצות – אולי בגלל זה העצמות שלך קצת רפסו – כי שקעת למן תהליך כזה של שינה.

        ולא פלא שהיתה לך אחר-כך הארה. לא אבל ברצינות – זה דומה לאיזה סוג של מדיטציה ששוקעים אל תוך החשוך, כי עוצמים עיניים, ואחר – כך פותחים אותם ונראה שיש הארה.

        אגב, גם בחלום סולם יעקב, בחלומות של ירמיהו (בהקדשה( ולהרבה דמויות מקראיות היתה ככה הארה. אבל זה לא רק בתנך, אלא גם בזן ואולי גם בויפסנה.
        אתה כותב – אבל אתה בעצם שותק.

        שיר על שיירה זה נחמד, לאריק איינשטיין יש שיר שנקרא "שיר השיירה" הארמז אליו – מעבה את השיר ומעשיר אותו ובכלל אל כל השיירות באשר הם.

        תראה, יש לי הרבה מה לומר על השיר – אבל אני אעצור כאן.

        אשמח אם מישהו ישלח לינק לשיר השיירה של אריך איינשטיין, ואפילו אתה, כי אני לא יודעת ליצור לינקים.

        אם נשמעתי קצת אולי מבודחת בגלל פורטונה אז אני לא.

        אני חושבת שזה שיר מקסים, מאוד שונה ממה שעשית עד כה, ומאוד מרובד. בעצם כל מילה בשיר – מזכירה מילה אחרת.

        ומה שאומר שאם אנחנו מתקנים את עצמנו – יתוקן גם העולם כולו. ההארה שלך שאתה חפץ בה – אם לכולנו תהיה כזאת אולי יבוא טוב לעולם.

        כי אבנריקו אתה בחור טוב – על זה ממה שראיתי יש הסכמה בכל בננות. ואם יש הסכמה
        אז אוסיף שאתה גם מוכשר כשד
        הי ואני לא מתחנפת.

        חוה

  2. טובה גרטנר

    היי התגובה הקודמת הייתה שלי
    להתראות טובה

  3. רונית בר-לביא

    אהבתי במאוד.

    הזכיר לי ימים רבים בהם הייתי משחרת לילי ומילילה יומי,
    זה ההרגל, זה גופני.

    אור חושך, ראייה והארות. הרבה חילופים.

  4. אבנר אריה שטראוס

    אהבתי מאוד את התגובה שלך בגוף הטקסט
    :-)
    קופץ לשבח גם שם :-)
    תודה

  5. לי עברון-ועקנין

    אהבתי מאוד את רעיון השיירה של "אני וכל אשר בי". והבית האחרון – וואו, נשמע כמו חוויה נשגבת. חוץ מזה השיר היה עמוס לי קצת ברעיונות וניסוחים שכולם טובים בפני עצמם אבל הותירו בי תחושה שתפסתי מרובה ולא תפסתי.

  6. אבנר אריה שטראוס

    אין ספק שזהו שיר שונה שלי , מקווה שתגענה עוד תגובות ,
    כיון שהשיר ישן ומתקופה אחרת באמת בוחן אותו מחדש כאן, לאחר שהתחבר לי לקטע אינסטרומנטאלי חדש . ואחר.
    תודה ואבחן את התגובות ביתר התעמקות .

    • הי אבנר,
      בינתיים זאת רק אני.

      אבל השיר הזה בשבילי הוא לא כל כך לצחוקים. כי בעיני זהו שיר – דבר דבור על אופניו – או בנוסח שלך – דבר מקופל על קיפוליו.

      דווקא חשבתי שזהו שיר חדש יותר. כאילו אחרי שגמרת עם שיר גמד, ושיר ננס, ושיר ליצן, ושיר ליליפוט וגוליבר, וסייסים למיניהם – מר עם שיר סוס, ושיר אנטילופה, ושיר מלך למשל, ושיר אדון ושיר עבד ושיר פאטיש ופסטיש…

      פתאום הגיע שיר רציני.

      תסלח לי אבל דופקים לי בערבית בראש מן הטלוויזיה כל הזמן. ואני באמת חשבתי שההפגנה והמרי במצרים יקרה משהו – אבל

      אגב, מה עם שיר הפגנה.

      טוב, אז חשבתי שאחרי שיר סכום וצלחת וקומקום החליט שטראוס לכתוב שיר רציני.

      שיר שיש בו ארמזים ומערכת אינטרטקסטואלית עניפה וגם מן המקרא, ומן היהדות, ומן הזן שהגיע ההערה וההארה.

      ועכשיו אתה אומר לי שזה שיר ישן.
      אז פעם היית יותר לירי מאשר היום?

      אני חייבת לציין שהשיר הזה נכתב – נדמה לי בעקבות מפגש עם יהודה עמיחי בימין משה, באמת כאשר עמיחי היה חיי.

      ובגלל שיש בו ארמזים מקראיים או מן התפילה, או מן המוות ומן החיים אז…
      זה שיר של יהודה עמיחי ואז גיליתי שזה השיר שלך.

      מה שמופיע בבית הראשון הוא התפילה – תהיא נשמתו צרורה בצרור החיים ועל הכתובת החקוקה הזאת כל הבית בנוי.

      בבית השני – המוטיב הבולט הוא השיירה – מצויינים גם הגמלים ששולחים אותנו אל המדבר, אבל גם לפי השיר של אריק איינשטיין ששר אל השיירה תמיד אל הארץ – זוהי שיירה אל עבר גאולה – במקרה שלך
      זוהי גאולה אישית – אבל בגלל שהיא אישית היא יכולה להתאים גם לחלוץ ולפועל ולעולי תימן שהגיעו לארץ במרבד הקסמים ועל כנפי נשרים.

      רגלי השיירה – הם רגלי המילים, המהירות של המילים וההצטרפות שלהם ראה פלא כמו בשיר שריון יוצרים לבסוף שיר.

      יצירת השיר וסיומו גם היא סוג של הארה, ושל יצירה.

      בבית הראשון – הנשמה הצרורה מבקשת להשאר בין החיים וכנראה שעדיין לא עלתה למעלה ולכן המצב הוא בין ערות לבין דמדום, בין שינה לבין נשמה כל אלו יוצרים משחקים של לשון נופל על לשון.

      כאן אעצור

      אה, אתה יכול לקרוא לשיר
      "שיר הארה"
      "שיר אור"

      ואפילו "שיר גמל"
      סתם…..

      טוב, האמת שהייתי די רצינית, למרות שאתה לא כל כך:))))))))

      ויש עוד הרבה לבדוק מילה מילה ואיך המילים נופלות זו על זו ומוטיב הצרור כלומר אחוז ומוטיב הצרור כלומר – הפקלאך.. גם הוא מעניין.

      בכל הרצינות הראוייה
      וההערכה
      חוה
      ואם תרצה
      בר
      וגם……

      אני קוראת בזה לקום ולראות אם מי מסוגל לערער על דברי!!!!!

      • אבנר אריה שטראוס

        מאוד יפה שמח להפריד את הצחוק מן הרצינות ואת הפרשנות מן ההומור שניהם מתקבלים בברכה.

        הדימוי שיירה של אניים בהערה לשיר של אמיר
        התקשר לי יפה לשיירה כאן, אני וכל אשר בי
        ולהמשך.

        אשמח מאוד לראות פרשנות נטו, כמו שאת יודעת
        את ההומור אשמור ואחזיר לך עם ריבית :-)
        תודה אבנר

        • אבנר,

          זה לא היה רציני?
          הרי כתבתי שבעיני זהו השיר הכי רציני שלך שאני מכירה.

          טוב, אתה מכיר אותי, כדי לכתוב אני צריכה כל הזמן את השיר מול העיניים שלי. וכאן כתבתי מן הזכרון.

          בשיר פטיש פשוט העתקתי את השיר.
          המחשב שלי לא מדפיס כמו שצריך מן האינטרט.

          אז הדבר הכי רציני אולי הוא מערכת אלוסיבית וגם מערכת אינטרטקסטואלית.
          שזה לא אותו הדבר.

          מערכת אלוסיבית היא ההרמזים שעליהם בנויים הבתים. כמו הכתובת "תהי נשמתו צרורה בצרור החיים" ומכאן נובעים הנשמה הצרורה, הצרור שנלקח אל השיירה, וגם מצב שבין שינה, דמדום, רפיסות הגוף – שינה, נטייה ל…. מוות מול חיים, התעוררות ויציאה לדרך

          רפיסות הגוף היא לצורך התעוררות – שים לב – התעוררות מקביל בסיכומו של דבר להארה. למה הדבר דומה לכוח רב בו נאחז הכותב – או הדובר הלירי כתוצאה מהתחזקות פיזית, נפשית ורוחנית.

          השיירה בבית השני ורגלי הגמלים – בעיני המילים רומזים ליציאת מצרים באותה תקופה הפך הגמל לכלי תחבורה מוביל בכל אגן הים התיכון, מתקשר לשיירה שעלתה לארץ, לשיירות שהובילו מזון ומים לירושליים – באותם המשוריינים, וגם לשיירת הרוכבים, וגם לשיירת הל"ה.

          מכאן נמשכת שיירה ארוכה מיציאת העם העברי מעבדות לחירות ועד ימינו אלו..

          קצת בדיחה קצטה (עצמאות בלשונו של ברק פיגי).

          ולעיקרון השני שהיא המערכת האינטרטקסטואלית – גם היא רומזת לטקסטים אחרים – אבל על פיה יש לבדוק כל מילה כמו שינה – נשמה, צרור בזיקה לצרור שלך.

          זו בדיוק הנקודה בה אני צריכה לראות את השיר מול העיניים.. ואין הוא.

          באשר לשיירה של האניים לא לי להעיד – לא אני כתבתי את השיר.

          אחזור כאשר השיר יהיה לפני. אולי עכשיו יתחוור מדוע ביקשתי להביא את שיר השיירה של עלי מוהר. אבל, אצלי לא שומעים את השיר מספיק טוב, למרות שאלה השרים והמנגנים הם שילוב מנצח – יהודה פוליקר ואריק איינשטיין
          מטובי בנינו יבדלו לחיים ארוכים.

          ועל כל אלו אאחל ואומר
          נפגש בסיבוב.

          חוה

  7. אפשר לשאול ממך את השורות הללו למלא את היום הפרוזאי?וַיְהִי אוֹר גָּדוֹל,

    כְּאִילו הֶעֱרָה הָעוֹלָם

    אֶל תוֹכִי אֶת אוֹרוֹ,

    וְאָבוֹא אֲניִ אֶל עַצְמִי הֶחָשׁוּך וְנֵעוֹר.

    חוץ מזה אבנר, אתה בעיני מולטי סגנוני פואטי… משורר-אשכולות, ברצינות

    • אבנר אריה שטראוס

      אפשר לשאול ממך את השורות הללו למלא את היום הפרוזאי?וַיְהִי אוֹר גָּדוֹל,

      כְּאִילו הֶעֱרָה הָעוֹלָם

      אֶל תוֹכִי אֶת אוֹרוֹ,

      וְאָבוֹא אֲניִ אֶל עַצְמִי הֶחָשׁוּך וְנֵעוֹר.

      בחפץ לב ענת ואפילו לימים רבים.
      שיר אור.
      והרבה תודה אבנר

      • עוד יש לי הרבה מה להגיד
        כל פעם מחדש

        אחזור יותר מאוחר
        חוה

        • אבנר אריה שטראוס

          תודה בהחלט , תגובה זמנית,
          היום הולך לאסוף את את שנתי בצרור ולהניח אותה למראשותי לפני שהלילה יחצה את קו המשוה.
          קושר את סוסי החלומות ברסן כי היו לי חלומות פרועים
          כנראה דהרתי רחוק בשנתי אתמול בעקבות השיר פטיש חשבתי שאני מיכאל קולהס שהופך לאביר אצל פון קלייסט בסוף באה העבודה ויישרה אותי , ליל מנוחה.

  8. היי אבנר, במילטוב,

    סוף סוף כתבתי, תרומה קטנה שנוספת למה שכבר נאמר יפה. ההרגשה – כאילו הכנתי לבן שלי עבודה לבית הספר, אבל זה בכיף.
    היות שהשיר בנוי בתבנית הסיפור המקראי כדאי קודם כול לבדוק באיזה אופן הוא מחקה את המאפיינים המקראיים, אם תואם להם בייצוג נאמן או סוטה מהם וכו'.
    1. מערכת הזמנים
    בלשון המקרא מערכת הפועל מורכבת מאוד (זה מסובך, החוקרים חלוקים ויש המון דוגמאות שסותרות הרבה חוקיויות שמנסים לנסח. אני מכירה רק בגדול את הצורות העיקריות, וודאי לא אהיה מדויקת בכמה מהדברים בהמשך). בעיקרון צורות הפועל (הסופיות והתחיליות שמתווספות לשורש) לא שימשו במקרא כדי להבדיל בין הזמנים שונים או לסמן אותם, אלא נועדו לבטא מודוסים (עמדות של הדובר ביחס לפעולות שהוא מתאר), למשל מודוס(דרך) האיווי שמביע רצון או משאלה, מודוס ציווי, מודוס זירוז, מודוס ספק ועוד. כלומר קטל-קוטל-יקטול לא מציינים בהתאמה עבר-הווה עתיד, כשם שמקובל בעברית של היום, אלא מלמדים על היבטים של הפעולה ולא על זמנה. על זמני הפועל בטקסט התנ"כי אפשר ללמוד מהקשר המשפט.
    כך יש צורת עבר (קטל במושגי העברית המודרנית) שמתפקדת במקרא במשמעות הווה, באותו אופן יש עבר במשמעות עתיד, ועבר מהופך במשמעות ציווי (קומי נא והשתנית), עתיד במשמעות הווה (למה תכה רעך), ועתיד במשמעות עבר (תישחת הארץ מפני הערוב), בינוני במשמעות עבר ובינוני במשמעות עתיד, ועוד הרבה.
    בדרך כלל גם בלי להבין את המערכת הזאת, אנשים יודעים להשתמש בצורות מקראיות בעת הצורך ודומה שזה מה שנעשה באופן טבעי גם בשיר הזה. הוא מתאר בדיעבד חוויה חד-פעמית ועושה שימוש בכמה וכמה צורות פועל שאפשר ללמוד מהן על אופי החוויה.

    2. שני מוטיבים שזורים לאורך השיר: מוטיב המסע ומוטיב התנועה. האמצעים האופייניים לסיפור המקראי משמשים בשיר לעיצוב המוטיבים האלה (וקשורים למערכת הזמנים הנ"ל):
    סיפור המעשה המקראי מסופר באמצעות רצף דחוס של פעלים (כמו "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ ,וַיִּקַּח…וַיְבַקַּע…וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ.") וכאן ב"שיר ללא שם" – ואאסוף ואלקט ואהיה וארכב ואבוא ונעור, ועוד: ניתרה, אמרתי, רככו, רפס, נחפזת, הערה.
    כל הפעלים הנסבים על הדובר כאן הם פעלי תנועה. לפי הגדרה סמנטית פעלי תנועה מסמנים מעבר ממקום פיזי אחד למקום פיזי אחר במהלך זמן מדיד כלשהו.
    את המעבר אפשר לתאר כמסע שבתחילתו – עזיבת נקודת מוצא, המשכו – הליכה, וסופו – הגעה לנקודת יעד. אלה מדגישים את מהות התנועה/ההנעה עצמה.
    משלימי המוצא והיעד הם המאפיינים של פעלי התנועה. בד"כ אלה הם משלימים מוצרכים, אבל יכולים להיות גם סמויים, כלומר לא תמיד מופיע לידם תיאור המקום. היות שהמסע כאן הוא נפשי, הרי נקודות המוצא והיעד הן היינו הך, הדובר יוצא מעצמו ובא אל עצמו. אם מסע ממשי הוא ליניארי, מסע פנימי הוא מעגלי מטיבו. יש חזרה לנקודת המוצא. מכיוון שבשיר הזה אני מואר בא אל עצמי חשוך, לא מדובר בחזרה או שיבה אלא בביאה. הוא חוזר אחר אל גופו.
    את פעלי המסע אפשר למיין לשלוש קבוצות:
    א. פעלים שעיקרם עזיבה של מקום המוצא – "ואקום") + שני פעלי הכנה לקראת היציאה "ואאסוף" ו"ואלקט" – הכנת צרור ההגיגים).
    ב. פעלים המסמנים את עצם תהליך התנועה – "וארכב", "נחפזת", "דוהרים". מורגש בשיר דחף התקדמות אינטנסיבי שמתעצם אף יותר לנוכח הקושי לקיים את המסע הזה ולעמוד בו. סבל נפשי מתערבב עם היחלשות גופנית מדומה של בשר ועצמות. הפועל המיוחד "דמדם" מציין מצב של בלבול, ערפול, טשטוש או הזיה ממחלה, או מלמול דברים הזויים שממלמל אדם ששרוי במצב כזה. אבל הוא עובד כאן גם בהוראה הנוספת שלו (דמדם = הבהב, נצנץ קלות, הפיק אור עמום, ריצד באופן בלתי יציב) ובכך מרמז על האור הגדול העתיד לבוא. הדרך אל האור מלווה ערפול חושים אבל כבר אז חודרים זהרורים קלושים. כך שאפשר לראות בהארה תהליך, שמקביל למשך המסע, ולא אירוע פתאומי שמתרחש ברגע אחד מכונן רק בנקודת היעד. בכל אופן התנועה במרחבי התודעה מומחשת כאן בדרך קונקרטית ועוצמתית, ממש שעטה, פשוטו כמשמעו, על פני חולות, אל עֵבר…
    "דמדם" הוא הפועל היחיד בשיר שלא מציין תנועה, אלא להפך – עצירה, דשדוש או התנודדות הזייתית בַמקום, על סף חלום. ובכלל הבית השני כולו עומד בסימן הסטאטיות, ובכך מדגיש הן את האימפולס המניע קדימה שבשאר הבתים (מדגיש על דרך הניגוד), והן את הקושי שבמסע (כי בכל התקדמות יש שלבים של התבוססות במקום, ואף נסיגה זמנית לאחור). ואהיה מדמדם –"היה" כפועל עזר לפני בינוני משמש במשמעות עבר מתמשך – משמע קושי מתמשך. כנ"ל "ותהי נחפזת" מלמד על מסע ארוך ורצוף שלבים, על אף הרושם שהכול רץ במהירות הבזק, והאור בא צ'יק צ'אק. יש אמנם יצר דוחף ועז, ופרץ לצאת, להמשיך, לבוא, אבל הדרך מתמשכת ומפרכת.
    צורת ויהי היא בכלל פועל היסטורי, מה שאומר שהדובר מדמה את גודל ההארה הפרטית שלו להארה הקוסמית של בריאת העולם.

    ג. פעלים שעיקרם סימן ההגעה למקום היעד .בספר בראשית כמעט לא מופיעה המילה "הגיע", אלא לרוב "בא", וכך גם כאן – "ואבוא" (אל עצמי).

    נוסף על ריבוי הפעלים בשיר, רווחת בו צורת הפועל המהופכת "ויקטול" (כולל ויהי, ותהי – עתיד מקוצר מהופך) – ו' ההיפוך שמצטרפת לעתיד, לציון זמן עבר. בד"כ שרשרת של צורות "ויקטול" (שבהן הסדר הוא נשוא-נושא) מציינות רצף אירועים עוקבים וחד פעמיים בעבר, לעומת "יקטול" במשפטים שמציינים פעולה הרגלית בעבר. ואכן מתוך נקודת זמן מאוחרת, משוחזרת כאן חוויה חד-פעמית מן העבר. כשיש חריגה מרצף ויקטול, כמו שקורה בבית שני, היא מעידה על הפסק או הפוגה בהתרחשות. ואכן הבית השני קוטע את הרצף מפני שהדובר נמצא שם באותו שלב מקרטע או תקוע כמו שתיארתי. אולי זו הסיבה שבו משתנה צורת הפועל מויקטול לקטל (אמרתי, רככו, רפסו)- כדי להמחיש את השינוי במודוס/באספקט של הדובר.
    "ניתרה שינה מעיני" – הפועל ניתרה במקרה הזה משמש כמו היום – עבר במשמעות עבר- ובתור פועל ממערכת הסופיות (קטל+סופית – ניתר+ה) שמשמש לרוב לרקע סיפורי בתנ"ך, הוא אכן הטריגר להשתלשלות האירועים בשיר. השינה ניתרה ומרגע שזה קרה, מתגלגלת שרשרת פעולות כמו מתוך דיבוק, ככדור שלג, עד להארה הגדולה.
    חוץ מזה מטאפורה כפולה ו"מוצלבת" נחמדה מאוד: וַאֶרְכַּב עַל גַּב יָמִים אַרֻכֵּי רֶגֶל
    וְשָׁעוֹת כִּגְמָלִים דוֹהֲרִים.
    וגם מצלול: ארכב-ארוכי, רפס-סף.

    איתנה

    • אבנר אריה שטראוס

      ואו , איזה תגובה מאלפת ומושקעת ,
      תודה , ואני לומד אותה כמו עוד כמה .
      מקווה להתפנות ולהגיב כיאות. מבחינתי זה נפלא שיש התייחסויות כאלה .
      שוב תודה
      אבנר

  9. תלמה פרויד

    אבנריקו, אהבתי במיוחד את הבית האחרון. נזכרתי בשורה של ביאליק:
    "מגופו של עולם אל אורו ערגתי, דבר מה בל ידעתיו כיין בי המה" (הציטוט מן הזיכרון, מקווה שלא מפשלת בשעת לילה שפוכה זו).
    בין אם חיחל אל שירך באופן לא מודע ובין אם לאו, יפות שורותיך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאבנר אריה שטראוס