זורע מילים
  • אבנר אריה שטראוס

      נולד 1954 נפטר מהרבה שטויות  חרש מילים ומוזיקאי .  ספר שירה "מרחק ומידות אחרות " "Birds of the Mind and Chamelions of the Heart "  שיריו פורסמו פה... ושם כל השאר ראה הרבי מגוגל והרבנית ויקפדיה נוהג לצטט את שתיקתו בנושאים כואבים . - נוהג להקיש בפחי נפש במקל השיר או מקל דת עד שהרעש מגרש את העצב.

שִׁיר פַּטִּיש

 

 

 

 שִׁיר פַּטִּיש

  

כְּמוֹ נַפָּח

הַבָּא לְיַשֵּׁר

מְעִיכָה בְּשִׁרְיוֹנוֹ

שֶׁל אַבִּיר

אַתְּ בָּאָה לְפַיְּסֵנִּי

לְיַשֵׁר בְּשִׁיר.

 

 

כְּמוֹ נַפָּח הַבָּא לְיַשֵּׁר

מְעִיכָה בְּשִׁרְיוֹנוֹ שֶׁל אַבִּיר

אַתְּ בָּאָה לְפַיְּסֵנִּי

לְיַשֵׁר בְּשִׁיר.

 

כְּמוֹ נַפָּח הַבָּא לְיַשֵּׁר מְעִיכָה בְּשִׁרְיוֹנוֹ שֶׁל אַבִּיר אַתְּ בָּאָה לְפַיְּסֵנִּי לְיַשֵׁר בְּשִׁיר.

 

 

39 תגובות

  1. נחמד ה"ליישר שיר", אבל צריך אולי ליישר גם את המטפורה? בינתיים, כדי להגיע לשם יוצא שהנפח מפייס בפטיש את השריון של האביר (שמישהו אחר מעך), ו"את" באה עם פטיש קסמים לפייס מעיכה במצב רוח של הדובר שמישהו או מישהי אחר/ת גרמו?

    • אמיר, השיר הזה הוא שיר בהתהוות, כבר שעתיים שהוא עובר פחחות ודפיקות מכל הכיוונים. אני במקרה ראיתי הבוקר את הגרסה הראשונה. מאז כל הבית הראשון ירד מכמה סיבות, אחר כך הבית הנותר החל להתיישר, בהתחלה במקרה ואז מחושב. ועדיין מה שנשאר בקושי, צריך עיבוד או ליטוש כי בכל זאת יש בו גרעין לא רע.
      כך שלכל שלוש הדעות עד כה אין מחלוקת. הדימוי דל וחלש ולא מחזיק שיר.
      יש מצב שתציע נגיעת פרזול משלך? זה יכול להיות ניסיון מעניין לשניכם. תכתבו אותו יחד. אחד מכם, אני יודעת שיקנה את הרעיון, ואתה אמיר? שעשוע קטן, מה כבר יכול להיות. תרגיל משותף ליישר את הדימוי. מקסימום תגנזו אותו.
      לא כל כך הבנתי את הטיעון, את הנביעה שתיארת, את השתלשלות העניינים, כי אין לדעתי דמות שלישית.
      אם תצליח לחזק את הדימוי, להוסיף לו ויטמין, יהיה אפשר ליהנות ממנו כי לגרעין הזה יש פוטנציאל להתחבר יפה לכותרת שבנויה משתי אפשרויות קריאה: מה זה נקרא פיוס, האם ניסיון אבירי, או ניסיון מניפולטיבי-כוחני-בפטיש. מה זה בדיוק להתיישר? האם להסכים להיות מפויס, או להתבטל כליל. האם זה להתרצות מהלב או "להתגהץ" ולטייח. זרקתי סתם כמה כיוונים, להראות שאולי יש בכמה שורות האלה מטען כלשהו.

      • איתנה, אכן יש מעוף של דימיון בדימוי הזה, והוא מפתיע ולכן רענן, ובכל זאת בסופו של דבר הוא לא משרת את האמירה. להבנתי דימוי או מטפורה צריכים לשמש כמו פנס שמאיר את המדומה ביתר שאת, ולא לטשטש אותו. כשהדימוי לא מתאים למדומה גם האמירה מתערפלת, אפילו עבור הדובר. היחס בין דימוי למדומה או בין מוביל לנושא ראוי ללמידה שיטתית, ולא זה המקום.
        אבנר, במה שכתבתי רק ניסיתי להדגים מה קורה אם הולכים עם התמונה שמצוירת בדימוי.

        אז נכון, כמובן לא נראה שיש מישהו שלישי, אבל זה מה שמשתמע מהדימוי (הרי לא הנפח גרם למעיכה) ולכן הוא אינו מתאים למדומה, שמדבר על מישהי שמפייסת , כלומר מתקנת משהו שהיא גרמה או הייתה מעורבת בו.

        שאר המשוואה שיוצרת ההשוואה גם לא פשוט:

        נפח > אַת,

        פטיש > שיר,

        מעיכה בשריון > פגיעה נפשית (בשריון הנפש? כלומר בהגנות שלה? או ממש בנפש?)

        תיקון במהלומות הנפח > פיוס באמצעות שיר

        בנוסף, את השיר הנוכחי כותב הדובר ולא הנמענת, כך שעם כל היופי של משחק המלים שהרבה הוקרב כאן למענו, גם לא ברור איך היא "מיישרת בשיר".

        • גם להבנתי דימוי או מטפורה צריכים לשמש "כמו פנס שמאיר את המדומה ביתר שאת", אבל לא צריכה להיות סימטריה מלאה.
          הדימוי עבד עליי די פשוט. כך: את מיישרת אותי (מפייסת) באמצעות שיר-שכנוע-שידול-התחנפות-מילים יפות… כמו שנפח מיישר (לא מפייס) ברזל בפטיש. הכיוונים שאליהם אפשר לקחת את הדימוי כמו שהדגמתי, הם שמצאו חן ולכן התעכבתי על השיר הקצר הזה.
          והנפח רק מיישר מעיכה ותו לו. הפעולה בברזל טכנית (זה הדבר שעליו מבוססת ההשוואה. לא צריך יותר ממכנה משותף אחד בין מדומה למדמה). הדימוי הזה נשען רק על הטכניקה הפיזית, על הניסיון ליישר חפץ קשה – וזאת התמונה הקונקרטית שנועדה להמחיש את הפעולה המופשטת של יישור-פיוס אדם. ומכאן עלו לי כל כיווני החשיבה על מפייס-מפויס, ויש עוד הרבה, כמו העובדה שבד"כ תמיד יש צד מפייס ושני מפויס ואין כל כך חילופי תפקידים. איך להיות בעמדה של מפויס יוצר יחסי כוחות שנותנים למפויס יתרון. מה קורה כשמתבצרים כמו שריון וקשה לפייס…
          גם אין לנו עניין בנפח, אלא רק בקשר שבין הגבר לאישה, איך על בסיס ההקבלה אפשר לדבר על כל היבטים בסיטואציה הזוגית.. הנפח והברזל והפטיש רק באים לשרת את הקוראים להבין את הסיטואציה שבינו לבינה. גם אין משמעות מי/מה הביא אותו למצב שמצריך פיוס. אין משמעות לצד שלישי – למי שגרם את המעיכה. זו יכולה להיות היא עצמה, אדם שלישי או העולם. וגם לא חשוב אם זו מעיכה נפשית גדולה או ריב קטן.
          כבר שינית אבנר הרבה. הורדת בית אחד, את הבית הנותר מתחת על פני 3 בתים בתהליך היישור-פיוס- מה שממחיש את הפיוס, את השידול-הריצוי. זה הרי אף פעם לא קורה בבת אחת, דרושים טייק שתיים ושלוש כדי לפייס מישהו. והכפלת את הכותרת- מה שמאפשר עוד שבילי חשיבה.
          אני התחלתי להתרגל אליו ולאהוב שוב את מה שמצאתי בו לפני השינויים ושעכשיו עולה יפה יותר גם אם לא מושלם מבחינת הדברים שאמיר הסביר.
          עוד שינוי שאפשר לקחת בחשבון הוא להוסיף או להחסיר משהו קטנטן בבית השני ומשהו בשלישי כדי לרמז על התפתחות. להעשיר את החזרתיות ולדמות תהליך של התפייסות.
          ובכל זאת מה היית משנה, אמיר? אם הנמענת תיהפך לדוברת זה ישפר? או שעדיין יהיה בעייתי בעיניך. את באה לפיסיני > אני באה לפייס?

          איתנה

      • הי חשופי בצריח, אני מגיבה באמצע כי עד שהגלגל מסתןבב עובר יותר מידי זמן:)
        ובכן כך, המעקב אחר התגובות העלה בזכרוני מיצג של מגמת אמנות בבית ספרו של בני. זאת הייתה במה קטנה שעליה הוצב כסא פלסטיק של כתר שהיה משופשף וחלק שבור חסר במושב. תחתיו עמדה הכותרת: לא מושלם. האמירה הזאת התאימה לכסא ומתאימה להרבה שירים טובים ומתאימה לאמירה בדבר בני האדם וקבלתם כמו שהם, גם הלא מושלם יכול להיות אמנות וכך בעצם מעבירים ילדים את המסר לקבל את בני האדם במיוחד בבית ספר כמו זה של בני בו נמצאים ילדים רגילים לצד ילדים חריגים.
        אם אתה עדיין עובד על שיר הכסא חשבתי שזה יכול להיות רעיון עבורך ליצור את השיר כך שמתוכו יעלה מסר חברתי דומה.
        סיגל.

  2. דייאנה דייאנה

    הרגשתי את תנועות הלמות הפטיש המתגברות מבית לבית. אהבתי את הקצב.

  3. שיח מלומדים מתנהל פה מעל לראשך, להדיוטה כמוני השיר די גמור,ואני מתאבה לומר משהו אך לא אומר:-)
    השיר מעט מנפח:-) את הראש במובן זה שלוקח את הקורא לכל מיני כיווני חשיבה, ובגלל זה חושבת שהשיר אפוי כי עוד קצת והמוח שלי היה מבושל לגמרי.
    היא כמו הנפח מועכת ואחר כך מתקנת, אבל מועכת שיריון ,ברור שרוצה את האביר בלעדיו, הוא כנראה מנהל יותר מידי את המלחמות שלו בחוץ ופחות מידי איתה, מה שמתסכל פה שבסוף היא באה לפייס, אם לא היה שם מכשול בפניה אולי לא היתה צריכה למעוך, מצד שני שמוש בכח אף פעם לא עזר בכלום, אולי צריך קודם שתהיה פוייסת עם עצמה ואז לא צריכה למעוך אף אחד,או לכתוב שיר ואז השיריון יושר מעצמו. בעיני השיר נושא את עצמו בגאון כי מעורר חשיבה

  4. הי אבנר, אוהבת את השיר, מבינה את ההערות של אמיר ומסכימה עמו, אבל האתגר הכי גדול בעיניי הוא איך לוקחים את הרעיון המקסים הזה של שריון האביר ואת הנפחית המשוררת ומיישרים אותו לשיר, שהציור שמאחורי המילים לא יוצא עקום:)
    אוהבת גם את הכתיבה שמיישרת קו לאורך הבתים, וכאילו מעידה על הצלחת האהובה לישר את מצב רוחו המעוך.

    • סיגל פטיש השיר עובד מבחינתי .
      אחר כך היא קילפה את השיריון ונותרתי כמו חילזון בלי בית .
      אחר כך לבשתי מילים
      ושוב היא דפקה עם פטיש השיר
      ועכשיו הכל בסדר.
      כמו אחרי תאונה הזמנתי שמאי שירים והסתבר ששריר השיר לא ניזוק .
      :-)

      • הפכה אותך לחשופית (סוג של חילזון בלי בית) הנפחית הזאת בדיוק מה שעושה שיר לכותבו:)

        • אבנר אריה שטראוס

          חשופי בצריח :-)
          אל דאגה, מרוב מכות כבר לא מרגיש
          מכה נראית כמו עוד ליטוף.
          I've been down so long botomn looks like up to me :-(

          אוהב איך שאת רואה מבעד למילימ

  5. רציתי לשאול, מה זה שיר בהתהוות? זה דומה לאדם בהתהוות?יש כזה דבר אדם גמור או שיר גמור?שיר לא נגמר עד שהוא נגמר כמו האדם.
    סתם ניסיתי להבין את המושג בהתהוות, ונאמר שהבנתי , אז האם נכון שמישהו יאמר למישהו אחר אם הוא מתהווה או לא, זה כמו לומר אם הוא מתאבה או לא,. לא תמיד הדובר מודע להתהוותו או להתאבותו קל וחומר הנמען או הנמענת, קל וחומר זה שאינו זה ואינו זה.
    עיבוד וליטוש מושגים הנכונים יותר לעבודת הנפח מלקורא שירה, והתערבותו של אדם אחד בשירתו של אדם אחר זה כמו שנפח ינפח את עבודתו של האחר, בסופו של תהליך העבודה לא תהיה של זה ולא של זה, מן יצור משועטנז כזה לא עלינו:), ולכן חושבני שהשיר צריך לעמוד ככה כמו שהוא בלי שאף אחד ינגע בו חוץ מהמשורר עצמו המתהווה כל רגע נתון ומכאן זכותו הטבעית וחירותו לבחור.
    אני חושבת שאפשר לקורא לנגוע בשיר רק בדרך אחת והיא לתת לו לחלחל לנקבים ולמלא אותם, (לעיתים זה קורא ולעיתים לא-וזה מאד לגטימי)
    ולטעמי כל התפלספות יתירה סביב שירה לעיתים שוללת את הזכות הטבעית שלה לקיום עצמי ולחרות הדובר.

    • מסכימה איתך במובן מסוים. לפני זה… יצירה בהתהוות – הכוונה לכל השלבים והגלגולים של כתב יד עד שהוא יוצא לאור. אני לא כל כך יודעת איך זה הולך בשירה, אבל בסיפורת הטקסט יכול להשתנות הרבה תוך כדי עריכה. והרבה מהשינויים נעשים בזכות עין של עורך ושל קוראים-חברים-אנשי מקצוע שמוזמנים לחוות את דעתם. למשל דמויות יכולות לנשור כי המחבר מבין שאין להן תרומה לעלילה. או לחלופין הוא יכול למשל להבין שדמות מסוימת לא מפותחת דיה, ואז הוא יחזור הביתה לעבוד עליה עוד, לעבות אותה וזה כן נקרא ללטש. לפעמים זה לסתום פערים בעלילה, לפעמים אפילו סופים יכולים להשתנות. מהניסיון שלי אין מחבר שלא שש ושמח ומבקש לתת את יצירתו לפני שהיא יורדת לדפוס ועוד בשלבים מוקדמים יותר לשפני הניסיון של היצירה שמקבלים את הטקסט בזמן ההתהוות ומאירים אותו בעוד זוויות, תראי את זה בכל שלמי תודה.
      לי ולאבנר היתה שיחה חופשית ופתוחה על השיר בזמן אמת שכתב אותו. וזה לגיטימי כל עוד המחבר ביוזמתו משתף עוד מישהו והאחרון משתף פעולה, בשביל הכיף, העניין וכו'. כלומר זה לא כל כך נורא.
      ואף על פי כן, גם אני השתמשתי במילה התערבות – כי לי אישית לא היה נוח עם זה, אבל מצד אחר סקרן אותי איך אפשר "לתקן" בשיר את מה שלא מתיישב לדעת אמיר. אני לא יודעת אם אפשר ללמוד איך לכתוב, אבל עובדה שיש שעושים את זה ומכאן אולי אפשר להיעזר בהצעות/ב"מתכון" משופר.
      לפני שנים כשציירתי (נוח לי לדבר על ציור או פיסול בהקשר הזה ולא על כתיבה), רציתי מאוד שהמורה ייקח לי את המכחול ויראה לי משיחת צבע נכונה שתיתן בדיוק את מה שהיה לי חסר בו ולא ידעתי איך. אבל כשהוא עשה את זה, כמה שלמדתי מזה או שהייתי מרוצה, יותר הציק לי שהוא בכלל נגע. כי זה היה ציור שלי ולא שלו.
      ולכן גם אמרתי לאבנר, איך אוכל להתערב, זה יהיה יומרני מצדי אפילו לשאול את אמיר איך מיישרים את הדימוי, גם אם הוא בעצמו אמר שצריך ליישר.
      השיחה שלי עם אבנר יכלה להישאר מאחורי הקלעים כמו שהעדפתי, אבל במקרה הזה הוא רצה מאוד לשתף כאן את כולם בתהליך וזה לדעתי מעיד על תפיסה פתוחה ומקבלת וקשובה לקהל שלו, זו אפילו מחמאה לקוראיו כאן שהוא מעריך את הקריאה והתובנות שלם ומזמין למעין תרגיל קטן .ומה שעושה את זה לגיטימי, זה רק הרצון שלו.
      תחשבי שהוא בעצמו העלה את התגובה הזאת, כמו שביקשתי בהתחלה כשאמרתי שזה צריך לבוא ממנו ולא ממני. מה אז היית עונה לו על שאלת ההתערבות ביצירה של מישהו?

      איתנה

  6. אבנר אריה שטראוס

    קודם כל מודה לכם כי באמת כל אחד הביא מנקודת מבטו משהו אחר, לאמיר יש יכולת מוכחת בניתוח שירה הרבה ידע וניסיון כך שתמיד שהוא מבקר אני לומד משהו גם אם כלל איני מסכים :-) או רואה את הדברים מזוית שונה,
    היכולת שלי בניתוח שירה לצערי אינה משוכללת דיה אני יותר בקי במלאכת ההקשה עם הפטיש כדי לרקע שירים ופחות בצד התיאורטי של סוגי המתכת אבל לומד, כמו חרש מילים ממלאכתם של הטובים ביותר שמהוים השראה וגם מצנועים שפשוט מתרגמים את חייהם לשירה פשוטה ונוגעת .
    ולעיתים מכאלה ששירתם כל כך אישית שקשה להבין.
    לא. ג. כעורכת מתרגמת יש ראיה מרתקת וכיון שהיא גם מצויה לעומק באמנות פלסטית הערותיה באות ממקום מרתק , ראתה אותו בגרסה ראשונה ( למרות שהשיר בן כשנה ) וחשה שותפה להתהוות ,כשהעליתי את השיר
    עם 6 שורות ואחר עם 4 העירה שמבריק הרעיון שהשיר מרוקע מיושר מ 6 ל 4 ואפילו לא התכוונתי אבל כשהבנתי את הערתה מייד הוספתי ויישרתי לשורה אחת .
    כך שהשיר ימחיש מבחינה צורנית את הנאמר.
    חיבבתי את הרעיון כי בכלל בזמן האחרון
    הייתי עסוק במחשבה על משמעות החזרה
    על משפט ( בלוז למשל )
    על מילה ( בעקבות המשפט:
    דתיה דתיה אבל הפיטמות עומדות ..)
    וההנגנה שלהם .
    עןפרי כמו בתגובות קודמות שהלכו רחוק ונשאו את השיר למקומות יכולת ההבנה שלך גם אם נישאת לעיתים רחוק מרתקת .
    בסך הכל מסכים אם כולם ומבין את כולם .
    ואותך אם לאמר בקיצור לא תמיד צריך לדעת או להבין תוים או מהלכים הרמוניים כדי להנות ממוזיקה. וגם קלסיקנים שמבינים יכולים להנות משיר עם או מביטלס שעשו מבלי לדעת. עיניין ה"טוב" המוחלט באמנות תמיד קשור גם לטעם שיר כמו אדם או שהוא מדבר אליך ואתה אוהב או שפחות וכו' וכו' . גם מבלי לנתחו , ולעיתים אחרת .
    אם לחשוב לעומק העיניין כבר הטרידו אותי הרבה קושיות בגלל הערותיכם ולעופרי ואיתנה כתבתי בפרטי
    וגם ניסיתי גירסאות חדשות מעבר לזאת
    עדיין לא התפניתי כדי לגבש דעה נחרצת ויש כאן הרבה מאוד עיניינים מעניינים שעלו שייקח לי זמן לעכל ולחשוב עיליהם אבל התעכבו מפאת עומס עבודה.
    לא שיערתי שהשיר הקטן יוביל לכל כך הרבה, מראש ביקשתי לראות לאן יזרמו התגובות לאחר זו של אמיר . אוהב את כולכם ומכבד מאוד .
    מודה ואשוב עם טובנות והמשך לאחר שאצלול . שוב לעומק התגובות :-)

    • אהלן שטראוס,

      טוב, האמבטיה תוקנה ועשיו אני יכולה שוב לגמור.

      זוכר שביקשת ניתוח בשיר הקודם על עגילי הנפש? ניתוח ספרותי.

      אז ככה, בזמן האחרון אני לא כל כך מנדבת ניתוחים סיפרותיים, כי לא כולם אוהבים שמנתחים את השירים שלהם. לפעמים זה יוצא לטובתם, ולפעמים לרעתם.

      ומאחר שכל הבלוג של אמיר אור עבר אליך וכבר עשו בשיר שלך שפטים. מה אוכל אני להוסיף מול חכמים שכאלה.

      אנסה להאיר משהו. בשעתו נתן זך חלק על אלתרמן שכתב בחרוזים. הוא נע לעבר הפסיחה/הגלישה.

      ואלו מה הם תפקידם? בדיוק את מה שהדגמת בשיר הזה. להדגיש, לעצור, להבליט מילים.

      ולכן, השיר הזה עומד בפני עצמו. גם שאפשר לפייס מבעד לשריון, ושיש מישהי שיכולה לעשות את זה למרות שריון שצריך באמת איש מלאכה לישר אותו.

      תראה בשיר "גאווה" של דליה רביקוביץ היא עושה את זה מצויין. ולכן יש שם שורות יותר קצרות ויותר ארוכות וכולן יש מטרה אחת להדגיש את הזמן שעובר על הסלעים שלחוף ים ועד לאמירה
      עד שבא כלב ים קטן ופתאום הסלע נסדק.

      אז אותו הדבר קיים כאן.
      שורות המילים ואורכן מדגישות מידי פעם נושא אחר.

      השיר אינו לנגד עיני – אבל יש גם נשימות שריך לקחת או קצב כמו סטקטו, בבית הראשון.

      בבית השלישי מופיעה שורה ארוכה
      היא באה להדגיש שני דברים – את האביר רק האישה מצליחה להפיס אותו מבעד לשריון
      הוא מסתיים במילים
      ליישר שיר

      הדגש הוא אנלוגי
      יכולת האישה לפיוס אנלוגית לכתיבת השיר – או ליישורו

      לישר שיר כסיומת מדגישה את יישור השיר על פני כל האקדמה.

      הבית הראשון מדגיש כל אחד מאבריו של השיר
      את האביר
      את השיריון,
      את זאת שבאה לפייס
      ואת השיר.

      מבחינה פואטית, אין דרך אחרת להבין את זה – את השיר, מכיוון שקודם לכל צריך להבין את התפקיד של הגלישה, הפסיחה במובנים של התעכבות על מילה,
      של עצירה
      של הדגשה

      והם גם שיוצרים את הריתמוס (הקצב של השיר).

      ביקשת ניתוח
      קבלת

      יפים בעיני הנסיונות שלך והם גם מתאימים לאוזנך המוסיקלית ולאישיותך החביבה ביותר
      ויותר

      אתה הבנת את זה
      שטראוס

      בהמון חיבה
      חוה

      • אבנר אריה שטראוס

        אהבתי מאוד ואשוב להגיב בפרוט. את ברכה. :-)

      • אבנר אריה שטראוס

        בררתי מה היא גלישה / פסיחה
        לעצמי קראתי לזה שבירה תמיד שובר שורות
        שימושי מאוד אוהב את זה , אצל אבידן יש הרבה לעיתים קצת מכאני לעיתים ולעיתים מעולה , נותן בהפתעה :-)

        בשיר הזה לא התכוונתי לכך אבל רואה למה את מתכוונת אשמח אם תעלי ביתר דיוק פרוט .
        אני עוד קורא גם את תגובתך שוב כדי להיטיב להבין את דרך הראיה שלך וגם תגובות אחרות .
        רציתי לשלוח לך משהו אשמח אם תשלחי הודעה ישירות אלי ואשלח .

        פעם עשית אני חושב אבל תיבת הדאר שלי קרסה ולא השאירה עקבות
        מהתמיכה של מייקרוסופט התקשרו לשאול איזה חלונות יש לי ואמרתי פרופיל בלגי.


        את הבנת את זה זמירי
        :-)
        גם וגם .

        • שטראוס אבנר,

          קראתי עוד פעם, ובהחלט מה שכתבת עומד בפני עצמו, וכמו כן גם הדימוי, שהוא אגב מעגלי ומתחיל כמו.. את

          אנסה לתת לך דוגמא למה אני מתכוונת, לא יודעת מה שלחתי..אגב, סטקטו ולגטו במוסיקה ווארציות על אותו הנושא הן מאוד מקובלות.

          בבית האחרון – האמירה הופכת להיות יותר סיפורית.

          מבחינה פואטית גם לחזרה בכל בית בוראירציה שונה יש תפקיד להחדיר את הנאמר אל תודעת הקורא.

          ואביא לך דוגמא משיר ידוע של זך:

          שיר ערב

          בערב
          כשאמרה לי נערתי
          לך
          ירדתי לרחוב להתהלך
          והייתי הולך ומסתבך
          מסתבך והולך
          והולך והולך ומסתבך."

          שירים שונים, עמ' 9

          רבים משיריו של זך הולחנו, ויכול היה לבוא מישהו ולהגיד, הי השיר הזה לא מחזיק את עצמו, כי היא זרקה אותו והוא הסתבך עם עצמו.

          אגב, השיר הזה ברעיון מנוגד לשלך, כי אצלך יש פיוס וכאן יש פרידה.

          ובכל אופן, צא וראה שטראוס, השיר נחשב לאחד הידועים והמפורסמים שלך זך.

          שים לב
          המילה .. "לך" מוצבת לבד – כדי להדגיש, שהיא אמרה לו לך, ומה זה עשה לו, מה שהתחיל כטיול שבא להרגיע מראה על הסתבכות – הליכה לאיבוד פיזית ובעיקר נפשית.

          ואתה צודק, גם אבידן, ולמעשה כל הדור שבא לאחר דור הראשונים שנטה לחריזה כתב ככה.

          עוד אשוב לנתח יקירי שטראוס

          שבת שלום – האם התכוונת למייל שלי
          אשלח לך אותו

          חוה

          • שטראוס היי,

            הבטחתי ואקיים, למרות שאני עייפה ככה מן החיים, וסתם.

            אז העתקתי את השיר וקראתי ומצאתי דברים מעניינים, ומכיוון שאתה חי ויכול להיכנס לפרשנות שלי, תוכל להגיד לי אם מוצא התרגיל הזה בהבנה חן בעיניך, אם לאו

            אגב, אני רוצה לציין דבר נוסף. הגלישה יכולה לציין הדגשה על מילה אחרונה בשורה, היא יכולה לשמש גם כסימן פיסוק ולחילופין בצורה הכי מוזרה גם עצירה, אבל גם המשכיות:
            אז הבה נתחילה

            בבית הראשון,

            אפשר לקרוא כך:
            כמו נפח
            את באה לפייסני
            ליישר בשיר.

            הדגש הוא על האישה שבאה לפייס
            לישר בשיר.
            מדוע, כי נוצרת אנלוגיה/השוואה בין מקצועו של הנפח ליישר לבין היישור שעושה האשה.
            מכאן, בעיני מרכז הכובד היא האישה, שמסוגלת באמצעות שיר לפייס את הדובר
            עד כדי כך כוחה גדול או קסמה מהלך עליו, שהיא באמצעות שיר/מילים ליישר אפילו שריון.

            עוד בבית הראשון אפשר לראות מצלול- אליטרציה בין המילים ליישר/שריון – אלו הן אותן האותיות בדיוק, כלומר גם באמצעות הצלילים נוצרת הקבלה בין היישור לבין השריון (האותיות י.ש.ר)

            עלי להוסיף, כי אין לי מושג מהי אותה המעיכה. יכול מאוד להיות שהאביר אכן יצא לקרב ובא ושריונו מעוך – מן הקרב אני מתכוונת – לפני שהוא מגיע אל הנפח הוא אץ,רץ אל אהובתו והיא באמצעות שיר/אהבה מסוגלת ליישר את השריון ולפייס אותו מן הקרב.

            השריון אגב רומז גם לאיזה קרב שנערך מבחינה מטאפורית אולי זהו קרב החיים, קרב קרני חיטין עם צלאח -א- דין של הצלבנים, או אפילו בין האביר לבין האהובה עצמם שהגיעו לרגע הפיוס.

            בבית השני מרכז הכובד עובר אכן אל הנפח רק בשל צורת השורות

            "כמו נפח הבא לישר" – אורך השורה מדבר על הנפח עצמו.
            רק הוא – הנפח יכול ליישר את המעיכה בשריון האביר.

            ואולם שוב, מבנה הבית מדגיש עתה את כוחה של האישה
            היא בקסמיה בעלת מקצוע ובנשיותה היא מסוגלת לפייס את האביר
            "את באה לפייסני"
            היוזמה היא שלה, היא זאת היוצאת לקראתו, והדגש כעת על המיומנות שלה.

            כמו שנפח מסוגל לישר ברזל
            האשה מסוגלת לפייס
            בשיר.

            הבית האחרון הסוגר, מאפשר לעצמו לומר את כל השיר ללא עצירה, בנשימה אחת – לספר את כל הסיפור והשורה היא ארוכה, ומספרת את הסיפור אולי בהתפעלות
            על הפיוס באמצעות השיר.

            לסיכום,
            בכל הבתים כולם
            השורה הנבדלת והמודגשת היא

            "לישר בשיר"
            ומכאן את כוחו של השיר.
            כאן לקראת הסוף – הדגש הוא על השיר, למעשה לאורך כל השיר הדגש הוא תמיד השיר.

            ואכן, אין זה פלא, מכיוון שהשיר עבור הכותב היא המילה האולטימטיבית – מחווה הפיוס, ואולי אפילו מרכז העולם עליו עומדת הווייתו
            שיר כשירה
            או שיר מוסיקאלי.

            עתה משעברתי עליו, אפשר למצוא בו עוד כהנה וכהנה – אם המעיכה היא פיזית, נפשית, מודית, או בלוזית או הבלוז שברח וחמק – איננו יודעים – אנו יודעים רק מהו כוחו של השיר.

            יפה לך
            אבנר

            בהמון חיבה
            חוה

          • אבנר אריה שטראוס

            חוה קראתי בנשימה אחת ואקרא שוב בעיון,
            אבל מייד הבנתי שיש
            כאן
            יישור שיריון השיר

            וכל זה לוקח אותי למקום אחר בזמנו כתבתי לאמיר לפני פוסט שניים או שלושה
            שאביא שיר שיריון
            זכרתי את זה
            ועכשיו
            אני חושב שאולי
            השיריון הוא שיר
            האביר לובש שיר5יון שיר
            במקור הכותרת היתה שיר פטיש
            מתוך סידרת שירים ארס פואטיים שמדברים בגוף ראשון
            הבאתי כמה כמו שיר רובה ועוד

            זה נותן לכל השיר זוית אחרת .
            אקרא שוב
            אז אולי אשוב לכותרת המקוקורית
            שיר פטיש :-)

          • כן אבנר

            יכול להיות שהשריון הוא שיר,

            בכל אופן יש כאן שלוש מילים שבהן אותן האותיות
            ליישר; שריון; שיר;
            מה שיפה נוצרים כאן מצלולים, לשון נופל על לשון, והרבה קונוטציות
            איזה כוח יש למילה ואתה באמת עושה בה קסמים
            שלא לדבר על שיר:)

            כולם גזורות מאותן האותיות בעצם (לא בהכרח מאותו השורש).
            שיר ארספואטי – למה לא?

            בכל אופן, אתה רואה, כשעושים סדר, לשיר יש משמעויות והרבה בעצם.

            כמו השיר של ביאליק

            "התדע מאין נחלת את שירי
            בבית אבי השתכן משורר ערירי"

            בסיכומו של דבר ביאליק נוחל את שירו מן הצרצר ואתה מן הצ'לו.

            אבל לא הבנתי – אהבת או לא?

            המצאה הפרשנות חן בעיניך?
            בסיכומו של דבר השארתי מקום באמת לעוד אפשרויות ואתה המשכת אותי.

            הוצאת את הכלבים?
            ענני
            חוה

    • תודה שכתבת. הוקל לי למרות שעדיין אני חושבת שלא הייתי צריכה להצטרף לדיון הזה.
      אין לך מה להצטדק בנוגע ליכולת ניתוח שירה. כל אדם חושב יכול לכתוב משהו על יצירה אבל לא כל אדם חושב יכול לכתוב יצירה…
      וכמו שכבר אמרתי ואני חוזרת על זה כאן, כל הסופרים הקלסיקונים הגדולים, אמנם היו אמונים על מלאכת הכתיבה, אבל אם היו יודעים אילו קורסים בונים על היצירות שלהם או אם היו נכנסים לסמינריון כלשהו בחוג לספרות באוניברסיטה -היו מתפלצים, נדהמים, לא מבינים איך ומנין נולדו כל תלי התיאוריות על הטקסטים שכתבו.
      לי כן מותר להתנצל שאני לא מבדילה בין דו לרה.
      איתנה

      • התגובה האחרונה מיועדת לך, אבנר.

        • אבנר אריה שטראוס

          תודה ברור, להפך אני חושב שהיית הקטאליזטור לדיון שהתפתח ואני שמח בו,
          לקבל שבחים אני רגיל הערות וביקורת מוצא שאני מקבל פחות וכשהיא מפרה לדיון ומעוררת למחשבה מה טוב , אז ודאי טוב שהבאת .
          לגבי הצטדקות אין פה שמץ רק הערה של התבוננות מתוך הכרתי את עצמי והכרה ביכולות של אחרים .
          אני מעריך יוצרים על יצירתם ומבקרי ספרות על כתיבתם , ליוצרים רבים יש משהו מתנשא או מזלזל באנשי אקדמיה או מבקרים ואני משתדל שלא להכליל.
          כל אחד ומלאכתו , קודם כל שיהיו בני-אדם.
          ואם אפשר שינהגו בכבוד אחד במלאכתו של השלישי , מי שאינו סבלני כלפי אחר קשה לו , אולי נאה דורש ורק משתדל לקיים אבל משתדל :-)
          סבי אריה לודוויג שטראוס הוא מבחינתי
          ( גם עם לא מצוי בעומק כתביו כולם )
          הוא בהחלט דוגמה לאנשים שגם ידעו לכתוב וגם הכירו וידעו להבין להסביר ולפרש שירה בצורה יוצאת דופן .
          המילה לנתח אינה מילה שאני מת עליה בהקשר של ספרות אז השתמשתי באלו.
          סופ"ש משובח .

          • גם אני לא מתה על המילה ניתוח כי אולי המנותח לא יישאר בחיים, ימות מקור וטרחנות. גם לא חוכמה להביא רשימת מכולת של אמצעים אמנותיים ולקרוא לזה ביקורת. אם לא ממחישים איך הם משרתים תוכן ורעיון, אין טעם להזכיר אותם, זה יישמע כמו דוח מס הכנסה דמיוני (גם אני חוטאת בזה לפעמים תוך כדי קריאה). אם לנגד עיניי יש למשל אליטרציה או סינקדוכה אהיה ערה להן, אבל חבל על הזמן לציין אותן רק בשביל הקטלוג. בחינה כזאת של שיר היא מכנית כמו האמצעים עצמם.
            מבקר טוב יודע לרקוח משהו שלישי מכל אלה, לשזור את האמצעים הטכניים אל תוך בועת הרגשות ששיר מעורר. אחרת זה באמת נשמע ידעני ומתנשא.
            ביקורות טובות בעיניי הן אלה ששופכות אור על שיר או סיפור אבל שהן סוג של אמנות בעצמן, ממש סוגה ספרותית נפרדת. אין הרבה מבקרים כאלה היום. בעיקרון קל יותר להתפייט בביקורת מהללת. כשמדובר בביקורת שמוצאת דופי – כמעט אין שבוע שאני לא נתקלת במאמר של מבקר צמא דם (שהוא לא בן אדם. אפרופו מה שכתבת, "כל אחד ומלאכתו, קודם כול שיהיו בני אדם"). כאילו אם יישען רק על טיעונים ענייניים ולא יכפיש ויחתוך בבשר החי של המחבר, המתרגם, העורך או ההוצאה – קולו לא יישמע ולא יהיה שווה את הנייר שעליו נכתב.

            איתנה
            לא ידעתי על האילן המסועף. קראתי עכשיו על שטראוס ומרטין בובר.

          • אבנר אריה שטראוס

            תודה , אני מפנים את שפע התגובות היותר מעמיקות לאט לאט , מעכל , תמיד זוכר איך משורר גדול אחד קוטל משורר גדול אחר בדורות שקדמו,
            ואיך מבקרים נעלמו ומיוצרים נשארו ,
            היום לביקורת יש בעיקר ערך יחס"צני ,
            הרי אינני מצפה ממבקר מוזיקה שיבין או באמת ידע מוזיקה .
            מאידך בספרות עדיין מוצאים מבקרים בעלי יכולת ראיה לעומק .
            כאחד שאינו בקי בניתוח אני לומד מכולם .
            תמיד לומד וזוכר שההבדל בין משוררים
            גדולים וביננוניים ניכר לעיתים ביכולת שלהם למחוק.
            יחד עם זה קשה למצוא משוררים שמסננת הביקורת שלהם לא הרחיבה את החורים שלה
            עת נהיו מפורסמים .
            שמח לראות כל תגובה כמו שאמר המבקר האלמוני , ( כאן או בשיר כסא ) מי בכלל קורא שירה היום :-)
            כל שטות בפייסבוק זוכה ליותר "קוראים " :-)
            כל צרוף מילים עם ג'ינגל ביוטיוב ודאי וכו וכו :-)
            עולם עליז יש לנו.

  7. "שיר פטיש" . אז ככה: ראשית, למען האמת, לא אהבתי את השיר. יש בו צד מתנשא, מרוחק, יהיר, שבו אתה מדמה את עצמך לאביר ,ואותה – למין משרתת של האביר או חיילת שלו. השריון שמדובר בו איננו שריון של אביר למעשה אלא שיריון של ניכור והתרחקות וחוסר יכולת לאינטימיות. החזרה על הבתים (אם אין מדובר בטעות דפוס) מציק בניג'וז שלה, שגם אם הוא בא להדגים "פטיש", כלומר, לא רק הפטיש באמצעותו היא מיישרת את השיריון שלו, אלא גם
    פעטיש, – במשמעות של דפוס קבוע, של התמכרות, בנוסח פעטיש לנעלייים וכו' – הוא עדיין מעצבן בשכלתנות שלו. בקיצור, שיר מעצבן. סליחה שאני בוטה כל. מעבר לזה, אף אחד לא קורא היום שירים כתובים, ולכן המשמעות היחידה של כתיבת שירה היא השתכללות עצמית. במובן זה השיר מבחינתך (ומבחינת כל אדם) הוא דרך להכיר את עצמך ודרך להשתכלל
    בהצלחה ובידידות."

    מצאתי לנכון להביא את דבריו תודה אבנר

    • אבנר שלום,

      האם הוצאת את הכלבים.

      טוב, אז אענה על המבקר שלך דבר דבור על אופניו, אגב, קראתי גם את ביקורתו לכיס כסא.

      כמו שהתפתח כאן דיון שלם, על סופרים ועל מבקרים. אני חושבת שאם דוסטוייבסקי היה קם מקברו היום והיה רואה שמתייגים אותו כמייסד הרומן החדש במאה העשרים ובעת החדשה – הוא היה מאוד מרוצה.

      למען האמת אנחנו רואים כאן בבננות, כאשר כותבים רואים איך מפרשים (אגב, יש שימושים רבים ומילים במקום ניתוח) פרשנות, אנליזה, אינטרפרטציה ובכללה מדע הפרשנות נקרא
      הרמנוייטיקה – הם היוצרים מאוד מרוצים, כי המגיבים – מגיבים
      וזה כבר חשוב, אבל הרבה פעמים הקוראים מוצאים פנים חדשות שהיוצר לא חשב עליהם וחשוב שיהיה מפגש בין יצירה לבין קורא.

      לגבי המבקר שלך, אני חושבת שחשוב להבין את האוריינטציה ממנה אתה כותב – כי בדרך כלל הגישה שלך היא שילוב של מדיומים שונים של אמנות. מי שלא מבין את זה – לא מבין את הכתיבה שלך. יסוד החזרה בשיר הזה דווקא יש לו תפקיד מוסיקלי – כמו פזמון, שמוצג כל פעם בליריקה אחרת. לגבי הכסא זה שילוב בין מיצג לבין מילים.

      תראה, אני חושבת שהמבקר שלך שהבאת מדבריו לא מפרגן לך.
      נקודה, לגבי הבנתו בשירה, נו…

      חוה

      • אבנר אריה שטראוס

        חוה , קודם כל תרשי לי לחלוק לך מחמאה , התגובות שלך שטרם התייחסתי אל כולן משובחות מבחינתי , כי את מרחיבה את האופק השירי

        בדיוק מה שאמרת מעולה
        " הרבה פעמים הקוראים מוצאים פנים חדשות שהיוצר לא חשב עליהם וחשוב שיהיה מפגש בין יצירה לבין קורא."

        בזמן האחרון חשבהתי על יצירה מחשבה אופציונאלית
        -אלטרנטיבית ודרך לראות שיר כסרט-סיפור שיכול להיכתב בכמה אופנים
        ובודאי להיקרא באופן שונה ע"י הקורא.
        כפי שלחן הוא שלד
        ושיר-מושר יכול לספוג המון עיבודים
        כך גם שלד שירי ורעיון המובע בו .

        את החזרה כאן
        שעדיין איני משוכנע אם נכונה או רוטטת כמו פטיש אויר
        עוד לא החלטתי לא היה ברעיון שום מגמה מוזיקלית מודעת
        השיר התחיל כמרובע
        ועזה הסבה
        לחזרה
        מדורגת
        וצמצום.

        מנסה בודק ובהמשך למחשבה הקודמת על חשיבה אלטרנטיבית לא סוגר
        זה אינו מוצר קצה מוגמר אלא אם מישהו בוחר לראות בו ככזה.
        הרבה תודה ושבוע משובח .

    • אבנר אריה שטראוס

      תגובתי הראשונית,
      תודה , מאלף לקרוא ומעמיד את השירים במקום,
      לגבי השכלול ויכולת ההתבוננות לשמחתי אני נאלץ להסכים איתך בחלק ניכר מן הביקורת
      ואתה צודק, ( אגב הכותרת המקורית היתה כסא – כך שבהחלט יוצר פחות ניכור ואשוב אליה ) התייחסתי לשירים האלה כחלק ממחזור תרגילים ואלו אמורים אכן לשכלל את היכולת ,
      אני שמח לראות את הדברים , השכלול נובע מהכרה בדברים הרעים שלנו באותה מידה שנכיר בטובים.
      יומרניים מדי, מתחכמים מדי, נטולי פשטות אמיתית ורגש אמיתי.
      זו תמצית הביקורת מבחינתי וסיום השורה מדוייק הם נטולי רגש אמיתי ושכלתניים אכן תרגילים
      אטיודיים לחלוטין
      כפי שאמר לי משורר שאני מעריך / אם אתה רוצה ששיר יעורר רגש אתה צריך להכניס אליו רגש
      לקחתי לתשומת ליבי .
      אז גם יצאתי נשכר וגם אני יכול לשבח את עצמי שאני יודע לקבל ביקורת :-)

      אחר כך אשקול בצורה יותר מעמיקה את הנאמר
      אאמוד את משקלו ואסיק.

      • אבנר היקר,

        יש משהו במה שאתה אומר.
        כיס כסא זה בגלל שקראתי את התגובה של סיגל והיא כתבה באנגלית כאילו KISS כיסא וזה אכשהו נדבק בי.

        אז כן, הכיסא המכניסטי שהבאת היה במידה מדויימת די דוחה, כאילו הוא התפרק ועם מנוע – אבל כולם צחקו למחזה, כי באמת באותו הזמן – הכסא היה עצמאי לחלוטין.

        זאת אומרת – עלה לי רעיון היה בכסא מן רובוטיקה כזאת – שזה העידן שאליו מתפתחת ההנדסה.

        מה שיותר גרוע הוא שהרובוטיקה אמורה להחליף אנשים בעבודה. כאילו רובוט שממלא בקבוקים, ורובוט ששם פקקים על הבקבוקים, ורובוט שעושה שוקולד – יאמי, אז הכל הוא כאילו יותר סטרילי.

        אבל דווקא נוצרת כאן בעיני סוג של השלמה – בין מה שכתבת – שמדבר על נוחות של קריאה בכיסא – שזהו מימד מאוד אנושי, וגם הכסא שהבת שלך ציירה הוא אנושי כזה.

        אבל הכסא, איך נגיד את זה פתאום התחרפן, השתגע, התפרק, זמזם ואז נוצר ניגוד – כי הדבר השימושי הזה –

        כאילו תחשוב על הכיפיות שבכסאות – כסא בבית קפה (איזה כיף – תמיד כיף), כיסא ליד שולחן עבודה – כיסא בחדר אוכל, כיסא גבוה על הבר – אז כיסאות – זה דבר כיף כמו כפפה ליד.

        אבל הכיסא הזה הוא מכניסטי רובוטי והוא מצחיק – כי הוא גם מבהיל וגם מביך כזה – כי הוא חרג לחלוטין מתפקידיו או שימושיו הפונקציונליים – ואז אנחנו צוחקים, ואנחנו נבוכים.

        בהקשר הזה כדאי לציין את האסלה ששם דושן באמצע המוזיאון. – וזה נקרא הזרה והוביל זרם שלם באומנות.

        כאילו אבנר תתאר לך אסלה – ולא בשביל פרחים אלא דברים אחרים באמצע מוזיאון – זה נותן לכל דבר פרספקטיבה אחרת.

        מה שאני מנסה להגיד שנוצר כאן מעגל של השלמה בין האינטימי, המוכר, לבין המוזר, המנוכר – כמו שאריק פרום קרא לזה – מגה-מכונה. כסא שהופך למכונה שמעקר מעצמו תכונות אנושיות.

        האמירה הופכת להיות ליותר שלמה, יותר מעגלית.

        אתה נוטה לקרוא לזה אטיודים. תגיד האטיוד בC מינור של שופן – הוא באמת אטיוד, כי אז הוא מאוד יפה.

        אבל אטיודים בשבילי זה משהו כזה להתאמן, משהו בדרך – זה לא כמו סונטה, או לידר, או משהו אחר.

        אבל אני לא חושבת שאתה רק מתאמן, אלא אתה מנסה ומתנסה בצורה של התבוננות ממקום אחר.

        ואז זה מעולה.

        חוה

        • אתחיל מהסוף ולאגיב רק לחלק כרגע,
          "אטיוד הוא הניסיון לגשר בין תרגילים ובין מוזיקה" (א.ש.)
          לשיר כסא ישנן 160 תגובות באתר -בלוג מקביל.שם

          http://cafe.themarker.com/post/1929032/

          חלקן מעולות ראי איטאלו קאלוינו …
          וחלקן משעשעשעותוזורמות , כדי לסבר את אזנך
          השיר נוצר כחלק מסירה והשראה רגית
          כשהבת שלי הראתה לי את הכסא משיעור הרישום הראשון שלה שצילמה באיפון מייד
          התחבר לי והעליתי כפוסט
          הפוסט הוא מעט פוסט-דינמי משהו שפיתחתי כפוסט שמתחיל ומשתנה במהלך התגובות או מתפתח בכל מיני צורות אסוצאטיבית לעיתים למשהו מורכב ורב היקף.

          התוספות של היוטיוב וכו' היו תגובות של מגיבים שבחרתי להעלות לפוסט או כאלה שמצאתי בעקבות תגובות ו'פתחו לי את הראש '
          הזרה כמובן לא זרה לי
          ורזים לא זרים לי.

          שוב כתבת יפה ומרתק לי לעקוב .
          תודה ואשוב.

          וכן הפוסט נהיה מעין מיצג רב תחומי, צודקת הגדרה יפה.

          נזכרתי בתוך ראשי יש כסא ליד שולחן כתיבה ומקלדת
          אצבעות מקישות עליו מילים והן כאן
          על הכסא יושבת דמות אולי זה אני
          לעיתים זה אבנר.

          • על כך אומר רק:

            רגיי זה אני,
            את אמינם אני מעריצה.
            לא מזמן הראו בטלוויזיה שדטרויט קידומת 313 – 8 מייל – הפכה לעיר רפאים.

            מבחינה חברתית – אמינם הוא אחד המבקרים החברתיים והלאומיים הטובים ביותר של אמריקה.

            אם תוסיף גם את מדונה, מייקל ג'קסון ודומיו תקבל את המשוואה – שגאונות אמיתית שיש בה מחאה אמיתית – דינמית יוצאת מתפוח הזהב.

            אווי מנהטן לו היית תל-אביב.

            ומי יבין אותך שטראוס הה?

            גם בדברים שאתה עושה – יש משום כך, תהליך יצירתי דינמי – כמו התמונה של ההמבורגר במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק – שזה בין המוזיאונים שלעולם איני שבעה מהם.

            וההמבורגר – הוא תלוי על הקיר, הוא מיצג, הוא כמעט מפלסטיק

            אבל, תגיד לי, האם הפסיקו לאכול המבורגר מאז – לא ולא!!!

            תראה לי מישהו שמתנגד לאיזה מקדולנד.

            אני באופן אישי מעדיפה סיני, גם ספרדי, מקסיקני, איטלקי הולך.

            רק לא הודי
            ביום ההולדת שלי באמריקה – הלכנו למסעדה הודית, הייתי עם איזה מרצה למחשבים שהיה חבר שלי אז ועם קולגה שהיה נשוי לפיליפינית – כמה נוח.

            בקיצור – תגיד, צריך לנסוע עד פלורידה כדי לאכול פלאפל – כמה מאכזב.

            לעומת זאת בקייפ קוד – אכלנו לובסטרים, ועוד קליים שאודר, וכהנה וכהנה.

            עכשיו, כאשר קצת הדגמתי לגבי מה אני חושבת שהוא פריצת דרך תרבותית משפיעה.

            עלה והצלח באמנות האקספירמנטלית שלך.

            וזאת מחמאה.

            עבודה נעימה
            חוה

  8. אבנר אריה שטראוס

    צר לי שאיני מצליח לדלות מעצמי כרגע תגובות הולמות לעומק ורצינות התגובות היפות, המיינד שלי כמו מניפה כעת , לא נפתחת
    מקווה שתיפתח עם משב הרוח של סוף השבוע שיצנן את זיעת אפי :-)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאבנר אריה שטראוס