זורע מילים
  • אבנר אריה שטראוס

      נולד 1954 נפטר מהרבה שטויות  חרש מילים ומוזיקאי .  ספר שירה "מרחק ומידות אחרות " "Birds of the Mind and Chamelions of the Heart "  שיריו פורסמו פה... ושם כל השאר ראה הרבי מגוגל והרבנית ויקפדיה נוהג לצטט את שתיקתו בנושאים כואבים . - נוהג להקיש בפחי נפש במקל השיר או מקל דת עד שהרעש מגרש את העצב.

על כס השיר

 

dex.load.subscribe("dex.player",function(){
var player6359 = new dex.player("placeholder6359", "http://cafe.themarker.com/media/t/161/341/0/file_0_original.jpg");
player6359.set_sandbox("http://cafe.themarker.com");
player6359.set_ext("jpg");player6359.render();
});

 

עַל כֵּס הַשִּׁיר

 

 

 

שִׁיר הוּא כְּמוֹ כִּסֵּא

 

לֹא צָרִיךְ לְהָבִין אוֹתוֹ

 

יוֹשְׁבִים עָלָיו,

 

או שֶׁהוּא נֹחַ אוֹ שֶׁאֵינוֹ

 

אֶפְשָׁר גַּם רַק לְהִתְבּוֹנֵן

 

לֹא מֻכְרָחִים לָשֶׁבֶת

 

שִׁיר הוּא כְּמוֹ כִּסֵּא.

כסא, צליל שטראוס

  שירה עתידנית  תוספת 12 לדצמבר

 תוספת 14 לדצמ

 

105 תגובות

  1. איריס אליה כהן

    נהדר. נוח לי.ולא בא לי לקום. מי זאת צליל שטראוס?

  2. מקסים אבנר,איך אתה יוצק באובייקט טריוויאלי כמו כסא רעיונות ארספואטיים ברומה של שירה
    אף אני חושבת כמוך -שירה לא חייבים להבין או לפרש ,די לנו באורה בלבד
    כמו נרות החנוכה
    שהיא אכן נס בפני עצמו
    נס השיר

  3. לי עברון-ועקנין

    מוכשרת צליל שלך! וגם אתה… 🙂
    וכבר כמה זמן שאני לא מצליחה להיכנס לעריכת בלוג, אז אני לא יכולה להעלות לא פוסטים ולא תגובות, כגון תגובה שזה עתה קיבלתי מאבנר אריה שטראוס הנכבד… צר לי מאוד… אפשר אולי ספה במקום כיסא, נגד צרות העין?

    • אבנר אריה שטראוס

      הי באמת בשביל שיעור רישום ראשון זה מבטיח מאוד :-)אפשר ספה בהחלט ואחרי זה שיר שולחן , מפה, סכו"ם שיר םלויזיה ושיר מאיר ויהיה סלון מרוהט בשירים במיוחד לאורחים עם פינת אוכל שיכולה להשתלחן ( הפינה השתלחנה לעומתי ) ויהיה גם שיר מדף או שהקוראים יהיו מדף לשיר נצטרך לבדוק בהמשך .
      בטוח תהיה ארוחת שירים כיד המלך 4 מנות
      ושיר קינוח אולי קרנפי כזה 🙂

    • אבנר אריה שטראוס

      ספה בכבוד.., הכסא גמיש (גמש ולגש)
      ובחזרה לשבחי הגמישות
      אהבה שאינה גמישה נשברת
      http://www.youtube.com/watch?v=pkEDDj7TTHE&feature=related
      וכבר עכשיו
      לחיים ולחיימה. ( לא אלוהימה )

  4. גאוני, אבנר. ממילא כפי שעלה על זה ברטרנד ראסל הכול בעולמנו בעיני המתבונן. קודם כול כיסא ועכשיו כיסא=שיר. אתה בהחלט ראוי לכס הכבוד על השיר הזה. והציור רק משלים עד כמה כל שאמרת במילים כה פשוטות תקף לגבי כל דבר אמנות ובכלל. כאמור, גאוני. לא פחות. בעיני…

    • אבנר אריה שטראוס

      תודה הרבה, עוד כמה כאלה ואני אאבד את את אחת המעלות הטיבעיות האחרונות שהצלחתי לשמור עליהן .. הצניעות …
      וחוץ מזה יש בזה המון קלוריות , אבל טעים 🙂

  5. הי אבנר, נחמד מאוד היה מצידך להציע לי לשלוח לך מייל תגובה, רק שהתברר שגם האפשרות הזאת כשהיא לא עובדת בבננות אז היא לא עובדת. בינתיים מנסה לרכב על גל ההצלחה שלי בשליחת תגובות… שמשתנה מיום ליום בקצב לא ידוע ו…התעייפתי. אז…אולי יש פה איזה כסא?
    או בדיוק מה שחיפשתי. גם בשיר וגם בציור, לא יכולתי לבקש יותר מזה.
    וכל כך יפים השניים. מותר לשבת כאן קצת?:)

    • יש…הצלחתי. אז עכשיו שאנחנו יושבים אגלה לך באופן חשאי שהחלון השני שלי פתוח על הבלוז היפיפה שלך וחושבת לעצמי בקול המילים…פשוט בחור ברוך כשרון וכמה נפלא שאתה כאן.
      המשך ערב נעים,
      סיגל.

    • אבנר אריה שטראוס

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/918205.html
      תרגום של עוזי וייל
      מרק סטרנד
      "אם אדם מבין שיר,/ יהיו לו צרות", הוא כותב ב"המדריך החדש לשירה".

      "אם אדם חי עם שיר,/ הוא ימות בודד.//

      אם אדם חי עם שני שירים,/ הוא יבגוד באחד מהם//.

      .. אם אדם מרשה לשירו להסתובב עירום,/ הוא יפחד מהמוות.//

      אם אדם מפחד מן המוות,/ שיריו יצילו אותו.//

      אם אדם אינו מפחד מן המוות,/ שיריו אולי יצילו אותו ואולי לא.//

      אם אדם מסיים שיר,/ הוא ירחץ בגלים הריקים של תשוקתו ונייר לבן ינשק אותו".

  6. אבנר אריה שטראוס

    הי סיגל תודה חלון פתוח זה טוב וטובים השניים, אם יש לך 4 כיווני אויר,
    אתן לך רוקין'שיר. וגאה בעצמי שהצלחתי לתכנת לייק לדפרצוף :-)תבדקי עם עובד 🙂

    • אבנר אריה שטראוס

      http://www.avnerstrauss.com/newsite/index.php/poetry/26-sohenheresh.html
      רק שידעו על איזה בלוז מדובר.

    • הי אבנר, תודה על השיתוף, מאמר מרתק והנה שוב מגלה את אינסופיותך שלך אתה, עכשיו נוסף לך גם תואר אלוף תכנות לייקים, אצלי ויש לי הרגשה שבאינסוף כמו באינסוף הוא לא נגמר ולא מפסיק להפתיע. כדאי שאשב עוד קצת….נהייתה לי סחרחורת:)

    • הי אבנר, תודה על השיתוף, מאמר מרתק והנה שוב מגלה את אינסופיותך שלך אתה, עכשיו נוסף לך גם תואר אלוף תכנות לייקים, אצלי ויש לי הרגשה שבאינסוף כמו באינסוף הוא לא נגמר ולא מפסיק להפתיע. כדאי שאשב עוד קצת….נהייתה לי סחרחורת:)

  7. אבנריקו, מטופש להתווכח עם מלים ערוכות כה יפה, ובכל זאת בשבילי שיר הוא ממש ההפך מכיסא. הוא לא סתם שם מעבר להבנה, אלא הוא מדבר אליי, עושה בי, או שהוא לא שם. בהחלט צריך להבין אותו, אחרת הוא סתם גיבוב מלים שלא מניע שום רגש או מחשבה.

    • אמיר, אני קלטתי את השיר כולו כמטאפורה מגובשת להפליא, מארג נמשלי, גם אם המילים האורגות אותו פשוטות "להבנה". וכשאומרים "להבין" שיר למה באמת מתכוונים?

      • ענת, גם את המטפוריקה של תגובתך אני לא ממש מבין 🙂

        • שִׁיר הוּא כְּמוֹ כִּסֵּא

          לֹא צָרִיךְ לְהָבִין אוֹתוֹ

          יוֹשְׁבִים עָלָיו,

          נתייחס כדוגמה לשורות האלה של אבנר. זהו דימוי (בגלל הכמו) אבל יותר מטאפורה (בשורות לא צריך להבין אותו/יושבים עליו), ובנמשל מבקש המשורר לכוון לכך שלא נדרש להבין ממה עשוי הכיסא כדי לשבת וליהנות, לנוח וכו'. נדמה לי אמיר שזו כוונת השיר גם בשורות הבאות. פשוט לכאורה, אבל רב עומק. ואני שואלת אותך ברצינות גמורה – מה זה להבין שיר? ולמה בעצם המילה "הבנה" כה חיונית בהתייחס להשפעת השיר על קוראו? הרי גם אם נבין לעולם לא נדע בוודאות מהו באמת היחס המדויק בין הבנתנו לאמת המבוטאת בשיר. מכאן יש אינטרפרטציות. אין הבנה אחת, ובכלל אני יכולה לקרוא שיר ולהתפעם בלי להבינו כלל. פשוט שמשהו בי יתרווח, ייקסם, ינשום עמוקות כמו לגבי ישיבתי בכיסא. לתחושתי לאותו דבר אבנר כיוון, והנה עצם הדיאלוג ביני לבינך מלמד על יישום כוונת השיר, או שלא הבנתי (סמיילי)

          • אבנר אריה שטראוס

            זה נראה לי מדוייק מה שאמרת
            לעיתים שיר אפשר לחשוב עליו כשורה רבת קסם שמפעימה את הקורא במבט ראשון כמו יופי שמכה בך בכוח של איתן טבע.

            שיר גם יכול להיות שורה מורחבת
            לא כככככככל השיר צריך להפעים מספיקה מילה מספיקה שורה מספיק
            יופיה של רגל. של שתיים

            וסמיילי גם
            אחר כך אביא את שולחן השיר
            ונערוך סכו"ם
            http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14499&blogID=295
            כי אני
            זולל שירה לארוחת בוקר.

            אפשר
            לאכול גם בלי מפה . ( של הבנה )
            האוכל טעים
            גם כשאיני יודע את המתכון.
            ( הבנה )

    • אבנר אריה שטראוס

      אמירוש, צודק
      אני גם לא רוצה להתווכח רק להסביר למה אני צודק 🙂
      – אז אתייחס
      המכיר אתה את שירו של וויליאמס קרלוס וויליאמס על כסא
      A CHAIR IS NOTHING BUT A CHAIR…

      מאידך היה אפשר לטעון כמנחם בן אין שירה בלתי מובנת…

      אתה אומר
      "אלא הוא מדבר אליי, עושה בי, או שהוא לא שם. בהחלט צריך להבין אותו, אחרת הוא סתם גיבוב מלים שלא מניע שום רגש או מחשבה."
      קרה לי בעבר שמיהרת ופיספסת בעוד שלעיתים מעבר לנאמר התכוונת בדיוק לאותו דבר כמוני …

      אהבה היא הבנה והבנה היא אהבה
      תחשוב לרגע על שיר כאילו שיר הוא מילה אחת גדולה מורחבת
      מילה היא אמירה והרבה מילים אמירה מורחבת .
      אז כך כפי שמילה יכולה לעורר להיות מורגשת להעיר רגש אפילו כמצלול ולא כחלק ממשפט
      כך תצליל ( אקורד) בבחינת מספר מילים מקושרות .

      גיבוב מילים לאחד הוא רב משמעות לאחר. ולעיתים ההפך …לאחד גיבוב רומנטי לאחר שיר אהבה נשגב .

      את מה שאני מבין אני אוהב לכן משתדל להבין כדי לאהוב …
      לא את כל מה שאני מבין אני אוהב 🙁

      ————
      יופי מרגש אותי בלי להבינו
      אני מבין גדול בזה מזהה יופי בשניה
      ומרגיש אותו סוחף אותי
      כל כך הרבה למדתי על יופי ולא מבין לא אותו ולא את האהבה
      לא צריך להבין זוג שדיים בשביל לאהוב אותן
      וגם לא אדם

      יש דברים לא מובנים נפלאים שמתגלים
      מאוחר כמו זרעים לפרחי הבנה.

      ואם כל זה אין שירה בלתי מובנת הוא בדיוק ההפך ובדיוק נכון כמו היפוכו
      והצורך להבין.
      כפי שהדרך העולה והיורדת אחת היא ולרגע כשאתה באמצעה והנוף נגלה אחת היא לך באותו רגע אם אתה בדרך העולה או בזו היורדת .

      ולא היה לי זמן לקצר או לכוון במדוייק אז הארכתי כי יריתי לכל הכיוונים.

      • אבנר, יופי אכן מרגש – תמונה או מצלול למשל, אבל יופי בשפה אינו בלתי קשור בהבנה. יש גבול כמה נוכל להתפעל מצירופים צליליים נטו – הם נוספים למובן ואכן מעבים אותו באופן בלתי דיסקורסיבי, אבל לא עומדים בפני עצמם. שירה עשויה משפה.

        • אבנר אריה שטראוס

          כסא עשוי מעץ .


          שירה עשויה משפה :-))

          העיקר שהבנת את השיר.
          גם אם אינך מסכים עימו.
          יש כיסאות חלקם
          ARE LESS AGREEABLE
          לשת המבין בכיסאות .
          ומה כבר ישבן יכול להבין בכיסאות או שנוח או שלא נוח 🙂
          העיקר שבחברה טובה והכל בהומור.
          🙂
          הבנת אותי 🙂
          ואל תענה כי יש לך לשון חדה כשצריך ,
          הפעם לא צריך .
          פעם הבאה אביא
          שיר שיריון.

        • אמיר, לא בכדי שאלתי אותך בראשית הדיון המעניין שכן על גב הכיסא של אבנר, מהי להבנתך הבנתו של שיר. אבנר משתמש בעיקר בדיון במילים אמוטיביות. אני מתייחסת לכוח התבוני. כשהוא מופעל לגבי שיר אני סבורה שהתבונה כאן פועלת קצת אחרת מברגיל. אולי אינטליגנציה רגשית מכוונת יותר למה שאני מתכוונת. כשאני קוראת את שיריך למשל לא אחת גם אם אקרא אותם כמה וכמה פעמים לא התחבר אליהם משום הבנתי אותם אלא כי הם פועלים על מכלול שלם אינטואיטיבי בעיקרו ובסופה של דרך התבונה הטהורה.

          • נפלו שתי טעויות מבישות בלהט ההקלדה, מבקשת לתקן למען הסדר.

            אמיר, לא בכדי שאלתי אותך בראשית הדיון המעניין שכאן על גב הכיסא של אבנר, מהי להבנתך הבנתו של שיר. אבנר משתמש בעיקר בדיון במילים אמוטיביות. אני מתייחסת לכוח התבוני. כשהוא מופעל לגבי שיר אני סבורה שהתבונה כאן פועלת קצת אחרת מברגיל. אולי אינטליגנציה רגשית מכוונת יותר למה שאני מתכוונת. כשאני קוראת את שיריך למשל לא אחת גם אם אקרא אותם כמה וכמה פעמים לא אתחבר אליהם משום הבנתי אותם אלא כי הם פועלים על מכלול שלם אינטואיטיבי בעיקרו ובסופה של דרך התבונה הטהורה.

          • אני מסכים איתך. מדובר בתבונה שכוללת מנעד אסוציאטיבי, אסתטי ורגשי, ושמופעלת על אובייקט מרוּבּד – אישי, תרבותי וספרותי. את מוזמנת ל"הקורא עונה ליצירה" שם אני מתייחס לעניין זה ביתר פירוט http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2638&blogID=182

          • תודה אמיר אקרא בסקרנות את מאמרך במהלך היומיים הללו. שבת שלום. וכן, לפעמים מילים בדיון הן גשר וקושי לעצמן. כי גם דיון על כיסא-שיר הוא כיסא לעצמו…

          • אבנר אריה שטראוס

            ענת שני המאמרים ( גם הפוסט פוסט מודרניזם ) משובחים ומעוררים את תאהבי
            ואמיר
            "שַׂהֲבָה פִּתְעוֹדִית מִשְׁתַּלְחֶנֶת בְּעֵיוֹנַיִךְ" – סליחה של מי השורה שכחתי ?

            עכשיו אוכל גם
            לה ת כ ס א
            ישרת
            מעולה את הרב-משמעי והלא מובן:-)

          • אבנר, השורה הזו – "שהבה פתעודית משתלחנת בעיונייך" אינה שורת שיר, אלא שורה שמדגימה בהגחכה מסוימת את נושא המאמר שזו כותרתו, ושעניינו שפה פרטית ושפה אידיוסינקרטית – כלומר מכשלות שונות בדרך להבנת השיר:
            http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17946&blogID=182
            http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17984&blogID=182

            אז בוודאי, השיר יכול להתכסא או להשתלחן, אבל זה לא אומר שהקורא יישב שם וישביע בו את ליבו.

        • אבנר אריה שטראוס

          שמח שאנו מסכימים ,
          יש לי אופי של מתרגש מיופי
          והשורות הבאות מהשיר של בילי קולינס " שיר מספר 1 בהקדמה לשירה שהבאתי בתגובה למטה למטה באופן מפליא מתקשרות

          But all they want to do
          is tie the poem to a chair with rope
          and torture a confession out of it.

          They begin beating it with a hose
          to find out what it really means.

          אני סבור שכעולנו הבנו את זה ושמח שמסכימים.
          ואגב היה ערב מהנה מאוד אתמול בהליקון.
          שאפו.( יש מילה כזו ..)

    • גיורא פישר

      מסכים עם אמיר

      • אבנר אריה שטראוס

        גם אתה צודק מאידך
        אני סבור שיש כאן גם הבעת סובלנות מצדקת לשירה פוסט מודרניסטית שיש לנהוג כלפיה גם בסובלנות.

  8. אבנר אריה שטראוס

    מישהי אמרה שהשיר הזה בא על ארבע 🙂
    ואני בא על 5.

  9. אבנר אריה שטראוס

    אני כבר רואה שכאן
    נלמד בישיבה 🙂

  10. אבנר אריה שטראוס

    The sentence "Rose is a rose is a rose is a rose." was written by Gertrude Stein as part of the 1913 poem Sacred Emily, which appeared in the 1922 book Geography and Plays. In that poem, the first "Rose" is the name of a person. Stein later used variations on the sentence in other writings, and "A rose is a rose is a rose" is probably her most famous quotation, often interpreted as meaning "things are what they are," a statement of the law of identity, "A is A". In Stein's view, the sentence expresses the fact that simply using the name of a thing already invokes the imagery and emotions associated with it

    • אבנר
      משיר לשיר כוחך עולה.
      ואני לא מבינה את הויכוח כאן.

      חשוב האוריינטציה, הגעתי לכאן ישר מן הסוכן החשאי, ומנגינת הבלוז עדיין באוזני, ולכן, הבנתי המוגבלת, שהיא בהחלט מוגבלת לכל הדעות, שבמילה שיר אולי התכוונת לשיר – למוזיקה לחן ומילים. כמו השיר "סוכן חשאי" או "ג'רוזלם" של הדג נחש, או "הרקוויאם" של מוצארט, או "אנחנו לא פריירים" גם של הדג נחש, או "בואי הביתה" של בארי סחרוף.

      שם אפשר באמת לשבת בכסא – כס-שיר ולשמוע, ולהקשיב, ולזמזם, ולזפזפ…

      אבל ידידי כאן, שהם רציניים בתכלית הרצינות ומלומדים גם. מיד ראו שיר בהקשר של "השירה" ובכוונה זאת בה' הידיעה.

      ואז אני מודיעה לך בהסכמה גורפת, שכס-שיר בשבילי הוא לשבת על כורסא, או על כיסא או על ספה או על הרצפה, רצוי עם דרינק ולשמוע, ולראות הנאה הלחן, ואחר המילים בעיני ולהינות עם כל הגוף, ועם הנשמה, ועם האזניים.

      רק מה שבאמנות הזאת האינטרדסיציפלינרית הזאת – תצחק עלי, גם תמונה, גם כסא, וגם שיר, וגם מילים, וגם צלילים.

      הכסא, אוי הכסא, נראה לי ספוקי במקצת. אחרי שהבנתי את רעיון הכסא, האם אפשר למצוא כסא משלי לשמוע מוסיקה, ואפילו לנגן, (בכל הצניעות והענווה, בפסנתר). גיטרה, אולי, בגלגול הבא.

      לילה טוב, חמוד,
      וד"ש תרתי משמע – ל צ ל י לללללללללל

      חוה

      • לאבנר,

        אתה יודע, אני רואה כאן פלפולים על גבי פילפולים בטון רציני יותר או פחות, על מהות השיר או השירה.

        וזה די מגחיך בעיני. אני כותבת כאן מכיוון שהבטחת תשובה למה שכתבתי במקום אחר, ועוד לא ראיתי כל תשובה.

        תגידו, אתם התחרפנתם, האם השיר הזה של אבנר שטראוס הוא המפתח להבנת שירה בכלל?

        האם לא נכנסתם לנעליים גדולות מידי עבורכם. כן, וגם אמיר אור. שאמנם כותב שירה, אבל הוא רוצה גם להסביר אותה.

        בשעתו, שמעתי את ס. יזהר מרצה של שקיפות הייצוג ועל ייצוג מציאות באחת מן האולמות המרכזיים בבניין נפתלי – למדעי החברה – באוניברסיטת תל-אביב. זה היה מוזר למדי, מאוד לא מדוייק, כאשר סופר נכנס למחקר הספרות.

        אולי אני מרובעת, אולי אמיר מלמד שירה, ומכאן שהוא מדבר על ארגז כלים, אבל למה שלא נניח לאנשים שבקיאים ברזי השירה לדבר על שירה, לנתח שירה, לפרש שירה.
        למה הדבר דומה, לאיש ספרות שאינו מבין מאומה במחשבים והוא כותב ספר תיאורטי על הפעלת מחשב. ספר הזוי, בדוי ומנותק מן המציאות.

        נערתי, כי כאשר אני רואה את מה שאבנר עשה כאן במילה שיר הוא התכוון לשיר לחן, מילים וביצוע שהוא מיומנותו הגדולה ביותר.

        במקום זה התפתח כאן דיון שכל אחד תפס לעצמו מונופול על השירה, ובסך הכל הכללי, זה נראה כמו קורס שנה א במדעי הסיפרות, או בכתיבה יוצרת, אלמנטרי, נשלף וחפיף.

        תכעסו עלי, זה לא אכפת לי אבל אולי תשמרו על קצת הומור ועל קצת יושרה פנימית לפני שאתם כותבים.

        נחמד שאתם משוחחים ביניכם, אבל מן הצד זו נראית לי שיחה מאוד אישית בה כל אחד מעלה מהרהורי ליבו ואין כאן הרבה תובנות מיוחדות שהן.

        לאבנר, מה שאתה עשית כאן הוא מאוד יצירתי, כלומר השיר, הכסא – אבל מכאן ועד לדיון שהתפתח כאן, הרצינות התהומית שבו כל אחד לוקח את עצמו. חברה, תסתכלו על עצמכם קצת מן הצד, וכל מה שאתם כותבים כאן הוא ממש בעירבון מוגבל.

        חוה

        אגב, אם דברי אינם מספיק ברורים (בוטים) אני יודעת – אני מוכנה להדגים בפועל.

        למשל, השכלתו של אמיר אור היא בפילוסופיה ובמדעי הדתות. מעולם לא למד ספרות ואין הוא אמון על השפה בה המחקר שלה מדבר, על פוסטמודרניזם כבר הערתי, שיש עוד הרבה מה להתעמק בנושא. אבל, הוא מתעקש לכתוב, ולהוציא עוד מסה ועוד מסה.

        נכון, אמיר הוא משורר הוא מנחה סדנאות שירה, אבל דבריו פעמים רבות הם בבחינת הרהורים עצמיים מלווים בהרבה דעות אישיות. למה הדבר דומה
        למטופל שעורך לעצמו פסיכואנליזה.

        מצטערת, מנקודת המבט שלי זה לא עובד ככה. לגיטימי, הכל לגיטימי – השאלה היא כמה אפשר באמת להיעזר בדבריו לצורך של הבנה של יצירות אחרות.

        אמיר, הובא כאן כדוגמא, ואולם אם בארזים נפלה שלהבת – מה יעשו איזובי הקיר.

        ומחרים ממשיכים אחריו כל מיני מגיבים, שכרוכים בדיונים עימו. ואמיר אגב, אינו צריך לכעוס עלי מכיוון שאת דעתי זו השמעתי כבר כמה פעמים.

        הבעיה היא שחוש ההומור של שטראוס נעלם לחלוטין וכולם שקעו למין רצינות תהומית, שאפשר אולי לומר שנשאר בה משהו הורס? אבל מפליג מעבר למה שבכלל הוצג.

        אתם יכולים להמשיך בוויכוח ובדיון, אבל לומר שאפשר להשכיל ממנו או להוציא איזו אמירה אולטימטיבית.

        סליחה, לא בעיני.

        חוה
        ולצורך העניין כדאי שאוסיף
        ד"ר חוה זמירי
        הדוקטורט שלי אגב הוא בספרות גם משווה וגם עברית.

        • אבנר אריה שטראוס

          חוה יקרה את אחת המגיבות היוצאות דופ]ן ותגובותייך חשובות לי ואני מפנים, וקורא הכל. ואני מכה על חטא העיכוב.
          אבל אענה לך קודם כל פשוט הנחתי מהשעה של 2 בבוקר שיש עוד זמן 🙂
          למעט הכלבים שצריכים לצאת אני עומד לשקוע בדברייך כעת ולהגיב:-)
          הרבה תודה.

        • לד"ר חוה זמירי בר, את הורסת:) ראי…יש לי ציון 10 בספרות ו-10 באלקטרוניקה ו-10 בלשון ו- 9.5 בפסיכולוגיה התפתחותית אבל רק תעודת בגרות מסכנה בתיכון…נראה לך שזה מספיק בשביל שאוכל להגיב בבננות? נראה לך שלימודי ספרות השוואתית ותואר דוקטור מעמידות אותך במקום גבוה יותר בתגובות? כך או כך הרגת אותי מצחוק עם התגובה הזו שלך…ותודה לך שהולכת לישון עם חיוך.
          (הכי מצחיק בעיניי ויסלח לי אמיר כמובן, זה שאת מתכננת לכתוב עליו מאמר לאיזה עיתון ולומדת אותו בשקידה של תלמידה ומהתגובה שלך כאן רק אלוהים יודע איזה מן מאמר את מסוגלת לכתוב על מישהו אם בכלל:)

          • לסיגל היקרה,

            היית קצת בשקט, וזה היה די נחמד.
            מה קרה, שוב פעם החלטת להרים את הראש, ונכנסת לאופוריה. תירגעי.

            אני קוראת את פרשנויותיך, ופשוט מדלגת. ואפילו לא מתייחסת למעט האיזכור של יאן הוס. יכול להיות שאותך אני מצחיקה, אבל באמת שמאותה תעודת בגרות יש לך עוד הרבה מה להשתפר, כן גם בהבנה של שירים וכתיבה עליהם.

            את אולי מזלזלת, אבל אני אותך לא רואה מתמודדת עם כמויות של ידע, עבודה וגידול ילדים. אז תמשיכי יקירה להתחנחן מאחורי המחשב. חלק מדברי היו מיועדים אליך. להסתלבט בתגובות זה בסדר. מכאן ועד לידע הדרך עוד רחוקה.

            וכאן בואי נעצור כל דיון ביני לביניך, אני מרגישה מתי את מתחילה להתרגש ולהתמכר. מה לעשות – אני את זה לא אוהבת. כדאי שתרגעי.

            חלק מן הדברים שכתבתי לך אמיר מחק. מפאת "כבודך", אז באמת – אני ואת בואי נעצור כאן. אם אני כותבת, ומה אני יודעת, זה ענייני ותמשיכי לעשות חיינדלך ולשרבט את עניינך מאחורי המחשב. זה לא הסגנון שלי, ולא הטעם שלי.

            שיהיה לך בהצלחה בבננות.

            ח.

        • חוה, לצד ההתלהבות שלך הבעיה איתך, כמו עם לא מעט חוקרי ספרות, היא שלמרות שכרסכם גדושה תיאוריה אין לכם מושג ירוק איך נכתבת שורת שיר אחת.
          לכן, מה שנכתב מהשטח, מעבודה עם כותבים ומתוך הכתיבה שווה בעיניי יותר מאלף מאמרים מתפלספים על שירה.
          כך למשל מה שכותבים בלי שום דוקטורט בספרות ביאליק על "גילוי וכיסוי בלשון", אדגר אלן פו עם "העקרון הפואטי" או אליוט, עם מסותיו המעמיקות על שירה, (לו דווקא היה דוקטורט אבל בפילוסופיה) שווה הרבה יותר בעיניי, כי הם באמת יודעים על מה הם מדברים.
          הדיון פה בין משוררים נוגע בשאלות שעבורם הן שאלות ממשיות, משולחן הכתיבה, ולכן הוא מעניין. וכמו שאבנר הסביר לך, זהו "שיר שיר" ולא זמר, כך שנראה לי שדבריך לא ממש רלבנטיים ומי שטובע בנעלים שלו כרגע זו את ולא משתתפי הדיון:)
          אין לי כוונה שתגובתי זו תהפוך לנושא הדיון פה – כבוד זה שמור לכיסא. חזרה אליך אבנר 🙂

          • לאמיר,

            דבר דבור על אופניו. צא וראה אפילו לא נכנסתי קודם לראות את תגובתך. כאחד האנשים אתה עונה לי, כעמך, וחבל. אני מכירה את הדעות שחוקרים אומרים, ושלל התיאוריות. אבל, נדמה לי שדי הראיתי כיצד אני יכולה לפרש את שיריך בדרים קצת אחרות.

            עשית הכללות, ואם אתה כותב שלי יש בעיה, איני רוצה לדבר עליך. חלק כתבתי ואתה מחקת. צא ולמד, גם ביקורת צריך לדעת לקבל. והביקורת שלי יכולה להיות בונה דווקא, באם היית מרשה לעצמך קצת להיות יותר פתוח.

            לאחרונה, אתה מדבר על אתיקה, על חופש בחירה, על מוזה, ורבות עונות אחריך אמן.

            אני איני רואה כל אתיקה בשבועות בלא להתייחס לאסון ביערות הכרמל, וגם אם אתה מוציא שורות מתחת ידך ואינך קשוב לקורה סביבך אני מוצאת לכך טעם לפגם. טעם גדול לפגם. ואיני מוצאת בכך כל אתיקה.

            באשר למה שכתבת, אז מה? אז יש כאלה ויש כאלה. יש חוקרים יותר שטחיים וכאלה יותר מעמיקים ויותר יודעים. מה זה נוגע אלי. ולא חידשתי בכך מאומה. ואם ארצה לכתוב פרוזה אין לי ספק שאוכל, ואין לי ספק גם שבאופן היחסי אחדש.

            מטרידה אותי איך אדם יכול לכתוב על פוסטמודרניזם מבלי שהוא יודע בכלל מהו.

            שטראוס בטח יודע, כי במוזיקה אי אפשר להתעלם – מה שהוא העלה כאן הוא בבחינת פוסטמודרינזם בעצמו.

            מעבר לזה, אמיר, אינני זקוקה לאישורים, אני די בטוחה במה שאני כותבת – אתה הטית כאן את הדיון לכיוון מאוד רציני, ואולי שכחת שאבנר הוא בראש ובראשונה מוזיקאי.

            חוה

        • אבנר אריה שטראוס

          לחוה WA WA WIWA
          חוה נעשה דבר דבור על אופניו,
          קודם כל התגובה הראשונה שלי היותר ארוכה לך כאן מתייחסת לתגובתך הראשונה.

          O K עכשיו לזו שהעלית עכשיו קודם כל צחקתי המון, כך שאת חוש ההומור ודאי לא איבדתי .
          זה נורא מצחיק מה שכתבת כאן הוא ארוך מאוד כדי להתייחס אליו בכובד ראש ראוי אנסה אחרי שאוציא את הכלבים.
          אבל הזכרת לי את הדיאלוג של פולניה
          ( בהומור שלא תעלבי לי )
          " פולניה שואלת את בעלה שאלה
          עונה במקומו
          ואחר כך אומרת למה אתה משקר?

          2
          "אומרת אני מבקשת אותך לא לענות לי זה מפריע לדיאלוג ביננו "
          יאללה בינתיים אשוב 🙂
          מאמין שדברייך יהיו אולי מקוממים מאוד עבור אחרים ואולי יראו את דברייך כמאוד בוטים ,
          אני דווקא לא , מורגל באקדמאים ודרכי החשיבה שלהם שאת משקפת בצורה ארכיטיפית למדי לעיתים .
          ןמכבד אותך על מה שאת יודעת. מבחינתי את אורחת רצויה גם כשיש לך ביקורת .
          ושמח שיהיה כאן דיון מקווה שלא יגלוש לאגרסיביות בתגובות
          אני בדרכי נעם .
          טוב אז הפסקת כלבים 🙂

          • אבנר יקירי,

            באיחור מה, אני מקווה שהוצאת כבר את הכלבים אתמול וגם היום.

            שירה היא דבר נחמד וגם די נעים. מעבר לשירה, יש גם פרוזה וכל אלו אכן תלויי שפה. ולי נראה שבשפה – אתה דווקא אוהב לעשות צחוקים, וגם במוזיקה אצלך יש משהו קצת הומוריסטי והרבה רציני.
            כלומר, נראה לי שההומור בא להדגיש את הרצינות. מכיוון שאת השירים שראיתי שאתה מבצע ממש צריך רמה גבוהה במוזיקה.

            אז נוצר כאן ויכוח די מצחיק אתה יודע. מה נעלה יותר, משהו שהוא תלוי שפה, או משהו שהוא תלוי צליל תרתי משמע.

            ואם אני צריכה לפסוק, אני אישית ולטעמי, מוזיקה עבורי היא דבר נעלה ביותר. אהיה קצת רצינית – לא כמו דוקטור – למרות שזה קצת הפריע לכמה אנשים, אלא למישהי שנסתה להפיק צלילים.

            אז זה קשה ברמות על. כלומר לבצע יצירה קלסית למשל כמו הפטטיק של בטהובן – זה קשה ביותר. וגם זה דורש שעות של אימון עד כדי כך, שמי שמבצע את זה חושבים שזה נשלף לו ולא יודעים בעצם כמה צריך לעבוד כדי לאלף כלי נגינה למגע אצבעותיך

            וזה אגב משל השועל – או שיר שועל מן הנסיך הקטן. למעלה מזה, לכתוב צלילים, מילים ולבצע אותם בעיני זו ממש גאונות אמיתית.
            כמובן שגם במוזיקה יש מטאפורות, יש מצלולים, יש אנפורות – אבל את זה שומעים או מרגישים ולא צריך הרבה ברברת. צריך לעצום את העינים לפתוח אזניים ולשמוע.

            אני, באופן אישי מכורה למוסיקה, ואני חושבת שאם לא הייתה מוסיקה בעולם הוא פשוט היה בלתי אפשרי. שווה בנפשך את איוושת הרוח, את צליל הקטר, את הסופה בין העיצים ואם אפשר להשתמש בכלים מוסיקליים לשמוע את זה וכל זה מעשה בריאת האדם במנגינה אין מעל ומעבר לזה מאומה.

            אני יכולה להנות משיר, בתנאי שהוא טוב. אבל מוזיקה כאשר אני שומעת מוסיקה, או שאני מפזמת, או מרקדת או נסחפת לעולמות רחוקים אחרים, או נרגעת ובעיקר נהנית.

            ונחזור לשירך על הסוכן החשאי. כל כך נהנייתי, גם מן האיורים, גם מן השיר, גם מן הקצב, גם מן האנימציה – הלב שלי רקד ושמח – ומה יותר טוב מאשר שמחה בלב אבנר – תגיד לי אתה.

            לא צריך בשביל זה לא את שפינוזה, לא את רסל, לא צריך לגייס מילים על גבי מילים.

            צריך כיסא, שקט וצליל.

            שאפו לך
            חומד, או חמוד
            אתה תבחר

            חוה

      • אבנר אריה שטראוס

        חוה זה נהדר לשמוע השבחים והמחמאות כיף מעודדים ומודה לך , אני תמיד מרגיש שאני עדיין בהתחלה של דרך כשמדובר ביצירה כי לא רואה את סופה וגם לא סב לאחור הרבה לראות או שוכח כמה עברתי.

        שיר ושירה ההבדל ברור לכולנו גם אם לא תמיד הקו חד וברור אני אישית מפריד תמיד בין טקסט שמיועד להלחנה ושירה .
        דיסקסנו את זה ארוכות אני חושב בפוסט שלי שנקרא על אש קטנה.
        התרגשתי ממה שכתבת שהשיר סוכן חרש בעקבות הבלוז אצל אמחר בשרותי החשאיים
        עשה לך ושרצת לקנות 2 דיסקים.
        באותה הזדמנות תרשי לי להמליץ על גדול כותבי הטקסטים של הבלוז ווילי דיקסון
        http://www.youtube.com/results?search_query=willie+dixon+interview&aq=f
        מעבר לזאת הכסא הנוכחי היה חלק מסדרת אטיודים שכתבתי שירים- אטיודים ארספואטיים – ושירים שימושיים שיר מכשיר, שיר פטיש,
        שיר סרגל, שיר מפתח ועוד מתוך ארגז כלים
        פרטי. שירים שימושיים.
        חלק הבאתי כאן : שיר מפתח, שיר שועל
        ( שועל הוא מאוד שימושי )במיוחד כשמגיעים לכרם.
        שיר כסא היה אחד מהם, הופתעתי שעורר כזו תשומת לב מבחינתי היה אמירה שירית לא "שיר שיר" שיר קטן..
        אבל לאחר שהופיע התחלתי לחשוב עליו ארוכות הסתבר שלעץ של הכסא הזה היו שורשים ארוכים מאוד.
        תודה תודה
        גם על התרתי 🙂

  11. אבנר אריה שטראוס

    מהזיכרון וויליאמס קרלוס וויליאמס מהמשוררים האמריקאים היותר ….
    A Chair
    is nothing
    but a chair
    sometimes to know
    it's really it
    you just have to
    go and sit

  12. גם השיר וגם הציור נפלאים בעיני

    • אבנר אריה שטראוס

      גם אני אהבתי אותו מאוד במבט ראשון
      ועכשיו אני מבין את הציור לאט, לאט , ואת הטכניקה ( הרישום הוא בלבן על בריסטול שחור ) האין מגדיר את היש.
      כאילו חצוב בנגטיב .
      ועל השיר תודה חנה שבת שלום.

  13. שחר-מריו מרדכי

    שיר הוא כמו כסא, אבל עדיף שיהיה כורסה. ואם אפשר – עם הדום.
    🙂

    שאפו לצליל על הציור. מרשים.

  14. אבנר אריה שטראוס

    אני באתי ללחוש לך בקשר
    השיר החדש על הכסא
    במקום להתחיל לשפץ אותו,הייתי גונזת אותו.
    יש שם משהו שלא עובד, מין ילדותיות שלא מסתדרת עם כלום.
    הדימויים של שיר ככיסא היו אולי מצליחים אם הייתה שם נימה יותר מסקרנת.יותר מקורית.
    בקיצור- מכיוון שביקשת פעם שאדבר איתך גלויות על השירה שלך, אני מעיזה להגיד,יש פעמים שצריך להשאיר במגירה,
    גם לי זה קורה.

    ———-
    ובקש לאיור :
    התמונה של הכיסא עושה את הכל עוד יותר ברור מאליו.
    בתמונה מאיירת- לא חייבים לאייר 1 על 1.
    אפשר להרחיב את המשמעויות של הכתיבה עם האיור, מה שלא מתרחש במקרה הזה.
    יאללה לעבודה ! שבת שלום יקירי

    הבאתי כאן כיון שמכל מבקרי השכלתי.
    השכלתי לחשוב.

    • אני הייתי גונזת את הגונזת הבלתי מזוהה, ולו בגלל טון הפטרונות והגסות שבה היא "משיאה" עצה או מחווה דעה. ולא חושבת שכל אוהבי השיר הזה היו חנפים. אומרים על פי שני עדים יקום דבר. כאן יש הרבה יותר משניים, והרוב קובע. ואגב, למה בעילום שם באמת?

      • גיורא פישר

        שלום ענת
        אני לא חושב שבמערכת החדשה של התגובות יש "מגיבים לא מזוהים". התרשמתי שאבנר יודע במי מדובר. זו לא "תגובה אוטומטית" של המערכת, אלא תגובה שאבנר כנראה העתיק מהמייל שלו. ובחר בעצמו להביאה לכאן.
        אני גם לא מסכים אתך שבאומנות עובד החוק המקראי על שני העדים, גם לא חושב שהמגיבה אמרה שהאחרים היו חנפים. היא פשוט הביעה את דעתה.
        אולי היינו מנסחים את דברינו אחרת, אך העובדה שאבנר בחר להביא את התגובה מעידה שהוא לא מצא בה פגם.
        אני מאד מעריך את מעשהו זה של אבנר. כך הוא מאפשר דיון קצת יותר רציני על העבודות המתפרסמות כאן.
        ואצלינו, בינתיים:
        נשיאים ורוח וגשם אין
        מקווה שאצלכם רטוב יותר
        גיורא

        • אצלנו יש הרבה רוח חזקה… חנפים גיורא התכוונתי רק לסנגר מראש על כל אוהבי השיר הזה, לאור זאת שאי פעם הואשמו המשבחים בחנופה. לא היה לכך שום קשר ישיר למגיבה האלמונית. ובאשר לעניין השני עדים, נכון, זה חוק שלא תקף לדבר שיר, ובכל זאת יש בו משהו גם באשר לדבר שיר בהנחה שהמגיבים אינם אנשים שזהו השיר הראשון בחייהם שהם קוראים. וככלות הכול כאמור וכידוע עסקינן בסובייקטיביות, והפיוזים הקטנים שלי קפצו בעיקר בגלל "טון" התגובה שגם הוא כמו בשיר משפיע על המנגינה.

        • אבנר אריה שטראוס

          היו כאן הרבה התפתחוטיות בינתיים,
          התגובה שלך מיצתה בול,
          אגב של מישהי שאינה פעילה באתר,
          ותודה על ההערכה.
          שמחתי על הדיון ותגובותי בהמשך והדיאלוג בסוף משקפות את עמדתי ומרחיבות לגבי הערתך הראשונה.
          בברכת גשם רוח ונשיאים פוריים.

          אבנר

      • לענת,

        אני הייתי במקומך נזהרת בדבריך, מכיון שאין זו הפעם הראשונה, שאת דווקא היא זאת שמשימה את עצמך כפטרונית קשישא על תגובות כאלו ואחרות.

        בעיני, זה מין הרגל שיפוטי, שכדאי היה לחדול ממנו באחת. איננו נמצאים כאן כדי לשפוט, אלא לכתוב או להגיב.

        מעבר לעובדה, שאצלך הפיוזים לא פעם קופצים די מהר? אם זהו אינו השיר הראשון למגיבים, הרי שבוודאי שבגילנו המופלג היינו כבר צריכים ללמוד לשים רסן על התרגזויות כאלו ואחרות.

        חוה

      • אבנר אריה שטראוס

        זה הגיע אלי בדאר ומצאתי לנכון להביא לצורך דיון חף מנושא של מי כתב מה. כי גם מביקורת אפשר ללמוד בין אם היא מוצדקת או לאו. אך בהחלט תודה על התמיכה.כתבתי גם בבלוג אחר וניסחתי כך
        לפני שהבאתי
        כדי שהויכוח יישאר על טהרת העיוני ולא האישי , כך גם את התגובות שקבלתי או אקבל אליו בפרטי
        היות והשיר כסא הזה
        לטעמי הוא קודם כל על סובלנות
        כלפי השונה והלא-מובן על אחת כמה וכמה נכון לי להביא
        ועם בשירה מדובר סובלנות כלפי שירה "מודרנית" פוסט-מודרנית, סוריאליסטית נון-סנס וכו' גם כזו שלכאורה אין בה משמעות
        לקורא מסויים. ומה הנחיצות של 'הבנה' בקריאת שירה. ומכאן גם השיפוט.
        כמו האיור המסועף למטה לנושא אין סוף השלכות
        מטאפוריות -אסוצאטיביות שכלאחת היתה יכולה להוות נושא לפוסט שלם בפני עצמו.
        אישית לעיתים לא תמיד אוהב שירי חידה ( גם אם מעריך את כותביהם לפעמים בלי די )
        שירי חידה שהופכים את מחשבתי
        לעכבר -מעבדה- לבן כשמדען שירים צופה בי
        לראות אם אצליח להסתובב על כל הגלגלים הנדנדות והמתקנים אם אתקע נבוך-במבוך
        או אצליח לצאת
        או להגיע לפרס. ( לעיתים אין הצר שווה בנזק המלך – הפרס לא כמובטח 🙂
        בדרך כלל אנשים נמנעים מלמתוח ביקורת
        אבל היות ומדובר בשיר ולא בפוליטיקה 🙂 חשבתי לנכון להביא
        גם תגובה ביקורתית מכל מבקרי השכלתי.

      • אבנר אריה שטראוס

        זה הגיע אלי בדאר ומצאתי לנכון להביא לצורך דיון חף מנושא של מי כתב מה. כי גם מביקורת אפשר ללמוד בין אם היא מוצדקת או לאו. אך בהחלט תודה על התמיכה.כתבתי גם בבלוג אחר וניסחתי כך
        לפני שהבאתי
        כדי שהויכוח יישאר על טהרת העיוני ולא האישי , כך גם את התגובות שקבלתי או אקבל אליו בפרטי
        היות והשיר כסא הזה
        לטעמי הוא קודם כל על סובלנות
        כלפי השונה והלא-מובן על אחת כמה וכמה נכון לי להביא
        ועם בשירה מדובר סובלנות כלפי שירה "מודרנית" פוסט-מודרנית, סוריאליסטית נון-סנס וכו' גם כזו שלכאורה אין בה משמעות
        לקורא מסויים. ומה הנחיצות של 'הבנה' בקריאת שירה. ומכאן גם השיפוט.
        כמו האיור המסועף למטה לנושא אין סוף השלכות
        מטאפוריות -אסוצאטיביות שכלאחת היתה יכולה להוות נושא לפוסט שלם בפני עצמו.
        אישית לעיתים לא תמיד אוהב שירי חידה ( גם אם מעריך את כותביהם לפעמים בלי די )
        שירי חידה שהופכים את מחשבתי
        לעכבר -מעבדה- לבן כשמדען שירים צופה בי
        לראות אם אצליח להסתובב על כל הגלגלים הנדנדות והמתקנים אם אתקע נבוך-במבוך
        או אצליח לצאת
        או להגיע לפרס. ( לעיתים אין הצר שווה בנזק המלך – הפרס לא כמובטח 🙂
        בדרך כלל אנשים נמנעים מלמתוח ביקורת
        אבל היות ומדובר בשיר ולא בפוליטיקה 🙂 חשבתי לנכון להביא
        גם תגובה ביקורתית מכל מבקרי השכלתי.

  15. ואם אנצל לרגע את היכולת המועטה שלי לראות כסא ולא לרצות פשוט לשבת אלא לראות שכסא כאן בהשוואה לשיר וכי יש דיון בנושא ומה פתאום אני רק באה ומתיישבת. מה אין לי דעה? אז יש לי ו…חסר לי משהו בשיר וזה לא משענת.
    אנסה להסביר…הייתה לי פעם מורה שנהגה לשאול: What is between men and maccaroni החיבור בין צמדים מן שכאלה, בדרך כלל דורש דיוק ואף מעלה חיוך. אז…נסה לענות על השאלה, ותבין מה חסר לי בשיר:)

  16. אבנר אריה שטראוס

    יש כאן הרבה מה להתמודד איתו אגב חברים מזמן לא נתקלתי בכל כך הרבה ביקורים ותגובות (כמובן שזה משמח, ומשמח שנוצר דיון)

    גילוי נאות השיר הירהור הזה היה ארוך ומפותל יותר,הנחתי כאן ומחקתי כמה ימים קודם, אבל כשביתי הראתה לי את הציור לפני מספר ימים, פשוט אמרתי אותו והצטלל-התנקה לי למספר שורות.

    שיר וכסא צריכים גב.
    הקורא נותן גב לשיר
    או מפנה לו גב

    השאלה שהעלית מצויינת , מעניין אילו תשובות יש לך 🙂
    ודאי משעשעות .( מחכה להן )
    אבל מקרוני הוא קודם כל ארוך ודק.
    חוץ מזה איטלקי.
    וחוץ מזה הבנתי אותך
    ועכשיו תסבירי 🙂

    ועל השאלה מה הקשר בין שיר וכסא
    אפשר לשאול לגבי מיטב המטאפורות של מיטב המשוררים , הלא כן ?

    • מה המשותף בין גברים למקרונים? המחשבה הראשונה תהיה בעקבות הצורה…של המקרוני… אבל אם מותחים את החשיבה אל מחוץ לקופסה מוצאים שהן הגבר והן המקרוני מתרככים תחת חום:)
      לדעתי הקטנה אם לוקחים ומשווים בין שני דברים זה צריך לשבת בול במקום המיוחד שמשותף לשניים ולא משותף לאחרים. שירה היא כמו כסא היא כמו שולחן היא כמו חולצת טריקו היא כמו מנורת לילה ועוד כי לא חייבים להבין אותם אלא לעשות בהם את הפעולה שלשמה הם נוצרו איננו מקשר באופן מדוייק בין כסא לשירה, מה גם שמעלה את השאלה ואם לא הבנה אז לשם איזו מטרה נוצרה עבורנו השירה… שכן אינני מוצאת שום עונג בלשבת על שיר:)
      בקיצור הרעיון שלך לחבר בין שניים בלתי ניתנים לחיבור במראית עין ראשונה הוא מקסים, אבל עדיין חסר לי הקשר ביניהם כזה שקושר ביניהם באופן שרק יצירתיות מסוגלת לה.
      אגב, התשובות בכיתה היו: גבר יכול לאכול מקרוני אבל מקרוני לא יכול לאכול גבר.
      בין מקרוני לגבר נמצאת צלחת.
      אם לגבר יש "מקרוני" אז הוא בצרות
      מקרוני וגבר תמיד עדיפים עם ביצים
      ועוד…

    • אז אנסה שוב…אמרת: "ועל השאלה מה הקשר בין שיר וכסא
      אפשר לשאול לגבי מיטב המטאפורות של מיטב המשוררים , הלא כן ? " ואני חושבת שמטאפורות טובות הן כאלה שנפתחות להבנה, בין אם לאט ובין אם באופן מיידי, כשאני מתאמצת אני מצפה מעצמי ומהשיר שקוראת שיפתח בפניי ויספר לי כמה הוא מבריק וכמה יצירתי המשורר שמאחוריו ומכיוון שאני מתחברת לראש היצירתי שלך אני מעין מתעקשת שהחיבור בין הכסא לבין השיר ישבו לי טוב יותר בהבנה וזה לא שאני לא מבינה את השיר אלא שנראה לי שהחיבור רופף משהו ובכסא כמו בשיר לא היינו רוצים חיבורים רופפים:)

  17. טובה גרטנר

    היי אבנר
    סקרנית, עניתי לך על השיר… או שאולי לא עלה לי?
    שיר רענן… אני אוהבת שירים שדנים בנ\מהות השירה.
    להתראות טובה

    • אבנר אריה שטראוס

      אולי כפי הנראה לא עלה ?
      או שזו התגובה ?
      תודה על הרענן מחמאה יפה,
      גם אני אוהב שדנים במהות .
      תודה גדולה,
      אבנר
      🙂

  18. שתי תגובות נעלמו לי אז…נסיון אחרון… הפעם בלי תגובה:)

    • אבנר אריה שטראוס

      יש כנראה תקלה התגובות הריקות למעלה זה אנשים שניסו לשלוח ולא עלה בידם ,
      חבל. תשלחי לי למייל.
      האחרון שלך על המקרוני הרס אותי 🙂

      • תכננתי להרוס אותך אז זו לא חוכמה:)
        וחוץ מזה שלא תהיינה אי הבנות גם אני בעניין נועם…במיוחד אם הוא בלונדיני חטוב וזוהר עיניים.
        ולגבי עניין התארים שאתה מעריך ומכבד האם באמת הם משנים משהו או מעניקים משהו לאדם?
        אני למשל עבדתי בלוס אנג'לס כאומנת אצל משפחה שהבעל והאישה היו דוקטורים לסקסולוגיה ,ופעם נתבקשתי להתווסף ככוח עזר למלצרים שהגישו משקאות במסיבה שערכו לרגל גיל הארבעים שלהם, מה שנחשף מהם תחת השפעת הקוקאין שחגג שם, הוביל אותי למחשבה שאין בין סקס שמלמדים באוניברסיטה לבין מה שאנשים לומדים מתוך החוויה, אלא מקריות. (הם נעו כמו דובים עיוורים ושפת הגוף שלהם אמרה תקצורת הזויה שמצריכה טיפול זוגי דחוף:) וזאת שוב, אני הקטנה שלא למדה סקסולוגיה ומעיזה ברוב חוצפתה לדבר על שפת גוף, התאמה וגוד פורביד…סקס!
        אז הנה משהו מחייך בשבילך:
        שיר הוא כמו כסא
        לא צריך להיות דוקטור
        בשביל להנות ממנו.

        • אבנר אריה שטראוס

          מזמן בחיי מזמן לא כאבה לי הבטן כל כך
          מצחוק אם היית פותחת חלון היית שומעת
          אותי עד ת"א יכול להיות שאפילו עד חיפה היו שומעים ,גם אמיר אחרי שנרגעתי מההתקף הראשון הוסיף :-)זה ההתקף השלישי הרביעי לא סופר , סדנת צחוק זה כנראה יכול להיות קטע לסדנא התגובות כאן, אני נושם עמוקות והחיוך הזה שמרוח הפך למשהו שכבר לא יורד חצי שעה , נושם שוב , אוג'אי זה עוזר.
          נו כבר הרצינות ממני והלאה.
          אני צריך לכתוב שיר על איך אני מתפרק ומרכיב את עצמי מחדש..ריפוי בציחוק.

          שיר הוא כמו KISS א KISSE
          ולא צריך להיות תחת כדי להנות ממנו …
          שאמשיך ? :-).

          • kiss kissse אדיר בטח שתמשיך 🙂
            כשהרצינות ממך והלאה זה הזמן לכתוב, לעשות הפסקת גילגול (מצחוק) ולחזור לכתוב:)

          • אבנר אריה שטראוס

            הרבה תודה , הכל נכון.
            מקווה שתוכלי שוב להיכנס .
            מעניין חוט המחשבה
            ואיך שבילי קולינס ( ראי תגובה אחרונה )כותב על הכסא הקשור 🙂
            טוב היה פוסט מלא תגובות
            ועליות ומורדות כנראה הגיע הזמן לקום מהכסא הזה.

  19. אבנר אריה שטראוס

    המשך שיחה:
    ______________________________

    הי
    נו, כמו שכתבת- מה כבר תחת מבין בשירים?

    זה היה שלוף על שלוף- שעשועי בוקר , כסאות מוזיקלים 🙂

    תמיד מעניין ללכת בעקבות חוט מחשבה, לפעמים הוא מתחיל מכסא לפעמים ממשב רוח באמזונס,
    אבל מה שמסקרן באמת הוא לאן הוא מוביל, ואיפה הוא עובר בדרך 🙂
    ________________________________

    אבנר
    כל החוטים בסוף מובילים לאותו מקום 🙂 גם חבלים גם חוטי משיכה
    _________________
    הי
    רק במגבלות של הראייה האנושית הם מובילים לאותו מקום,אצל המאמינים,
    לסוגיהם ולמיניהם שטוענים שהם ממשיכים הלאה, ולחילופין חוזרים בחזרה בגלגולים וקשרים שונים ומשתנים, אין להם סוף,ולפיכך הם גם לא מובילים לשומקום :-)ואפשר למשוך בחוט, ולהוסיף למשוך בו.

    חוט הוא כמו שיר , אבל לא כמו כסא 🙂
    ___________________________________
    אבנר
    🙂 כן המשכתי לדסקס עם עצמי ואדוש .
    עקב תגובות שונות אשלח לך מעט אם מעניין להמשיך לחשוב על זה 🙂
    מה אומר לך את מבינה אותי יותר טוב ממני את מהמאמינים ? 🙂 בשלב הנוכחי 🙂 ובודאי ששיר אינו כסא
    אבל שיר אינו משהו פיסי למעט הנייר ששנינו מסכימים לגביו. קול הוא פיסי?
    קול פנימי ? פיסי ?

    למרות ואמנם שרק הנייר שהשיר כתוב עליו והכסא עשויים מאותו חומר
    ____________________________
    הי
    לא. אני לא מהמאמינים- לא בשלב הבא, ובקושי בשלב הזה.,
    (ועם זאת, אני מאמינה בחוק שימור האנרגיה וששום דבר לא הולך לאיבוד.)
    אבל האם שיר יכול להתגלגל בכסא?
    האם חומר ורוח אינם בהכרח עולמות נפרדים?
    שפינוזה טען שלא, אבל האם לזה התכוון?
    סתם בתחושת בטן,
    כסא הוא כה מוגבל (ומגביל),
    בעוד ששיר ויותר מכך לחן , הם המדיום הכי פחות מוגבל,
    ובטח היחיד שמאפשר לנפש לעוף.
    קשה לי ליישב אותם עם כסא 🙂
    ______________________________________אבנר
    נכון אבל לעיתים כדי לפשט עיניינים שבנפש רוצים ' דימוי קשה 'פיסי חומרי
    HARD COPY שמאפשר המחשה ולתפוס בחדות יתר וTO VISUALISE
    ואיני בטוח שהרוח והחומר כה נפרדים
    פעם חשבו שאור אינו פיסי ולא מתכופף או מתעקם שכח משיכה אינו עובד עליו
    תארי לך שכמו מכשירים חדישים בננו – טכנולוגיה היינו יכולים לברוא עצמים בכוח המחשבה,
    שפינוזה היה מדהים ומן הסתם תפס בחוש השכלי שיש קשר מעבר להפרדה
    בכלל העץ הוא פלא ולצורך העיניין היה אפשר לאמר שהשיר הוא דלת (וחדר או בית ) וכדי להיכנס אליו
    צריך ללחוץ על ידית ההבנה
    השיר היה יכול להיות תפוח או כל מה שנבחר
    במקרה השיר הזה הוא חלק מסדרה "ארספואטית"
    -על גבול האטיוד מילה יפה לתרגיל ..בשירים קצרים

    שיר שיריון, שיר שועל, שיר סרגל, שיר אקדח, שיר תכשיט ( שיר ענק ) שירוח, שיר דלת,
    או כל עיניין אחר שעלה בדעתי .
    אגב גם הצל אינו פיסי ?
    ולפעמים המקל עקום אבל הצל ישר
    תופס כאילו לפעמים המשל עקום אבל הנמשל ישר.
    זהו ב עצם בסך הכל הנגדה בין הרוח והחומר שמאפשרת לתפוס ובאה לסנגר ולכבד
    גם את הלא מובן בתפיסה ההבנה האינטלקטואלית וכך מודה

    בכוח הצליל בכוח האות והמילה בפני עצמן כי שפי שמילה
    היא צרוף אותיות ( צלילים ) שיר הוא צרוף מילים
    מילה היא קופסה למשמעות
    ושיר קופסה גדולה יותר ליותר משמעויות.
    ויוצא לאויר לטיול ואשוב.
    ______________________________________
    הי
    ברור, אנחנו משתמשים בדימויים פיזיים כמטאפורות למצבים נפשיים כל הזמן- לשבור לב, לרתוח מכעס,
    ובאופן אישי אני אוהבת מאד להיזרק ולהקצין את הערבוב בין הנתפס לבין הבלתי נתפס, את הביטויים הנפשיים של תהליכים פיזיים, ואת ההתגשמות הפיזית של תהליכים נפשיים. זה מקום מרתק.
    שפינוזה מדבר על נגזרות של השלם, וטוען שכל ביטוי מוחשי, בין אם הוא פיזי ובין אם הוא נפשי, מוגדר בעצם היותו נפרד מהסך הכל. לא היינו יכולים לזהות כסא לולא היווה ישות נפרדת בחלל, ובאותה מידה לא היינו יכולים לזהות צליל, לולא היה נפרד מהשקט. המח שלי דל מכדי לתפוס את מלוא המשמעות של הקונספט הזה-למשל- ההבנה שבהכרח קיימים מצבי אנרגיה נקרא לזה- שהמגבלות החושיות שלנו לא מאפשרות להכיר בהם, שהרי העולם אינו פחות צבעוני רק משום שליצור חי כלשהו אין חוש ראייה.
    מצד שני- המניפסטציות, או ההתגלמויות של רוח וחומר, כמו שאנחנו מכירים בחושים המוגבלים שלנו, היא בדרך כלל נפרדת. (או שאולי לא לגמרי- אני צריכה לחשוב על זה).
    מטרת השיר ברורה לי, והיה ברור לי מלכתחילה שוהא יכול להיות מקל , סרגל, או מה שבא ליד,

    ואני אוהבת את המשחק הזה, שבו מציבים "היגד" אניגמטי , ואז יוצאים לבדוק את נכונותו ומשמעויותיו. חשבתי שלכך התכוונת ב"חוט מחשבה" (הנה לך עוד דימוי פיזי ליכולת מופשטת).

    התגובה הראשונית שלי לפוסט, הייתה מבחינה זו חצי תגובה, כיוון שבחנתי רק את הכסא. כדי להשלים, צריך היה לבחון גם את השיר, ולראות אם הוא בר השוואה.
    למשל-
    הכסא,על משמעויותיו, הוא כמובן מטאפורי.
    האם גם השיר כ"שיר" הוא מטאפורי, או שהכוונה היא אל "שיר" כפשוטו?
    אינסוף חומר למחשבה :-).

    התכשיט (שיר ענק), חייך אותי. גם ה"שיר- קופסה"
    ————————————–
    אבנר
    בדרך חשבתי על " שפות השיר" שירה סוריאליסטית , שירת נון-סנס ועוד רבות, " על שפות זרות" על הבנה הרי ברור שאיני מבין שיר בפורטוגזית או לטינית ואיני שולט בהווי נזירי הזן במאה ה13 כדי לרדת לפשר שיר זן מאז אך עדיין יכול להנות הוא יכול לפגוע וגם בתרגום , האם הבנה נמדדת בסנטימטרים ( הבנה היא לא … ) אין זה ממעיט מערכו נשאלת השאלה מהי הבנה האם הזדהות עם אמירה זו או אחרת או מילה או מצב יכולה להיחשב כהבנה והנה דוגמה טובה האם מי שאינו בקי ברזי רזים של הרמוניה או קונטרפונקט מנוע מלהנות ממוזיקה כמובן שלא ! כך שהכרת אלה והבנה מסוג זה רק מאפשרת יתר הנאה , ההבנה מעוד זוית בעוד מימד וראיה ממקום שאינו גלוי לעין כל.

    יתרה מכך כשאני אומר האם שני מטר אהבה שוים קילו פחד ברור כי אני משתמש במידות מדויקות ללא נמדד ללא נשקל . ( מרחק ומידות אחרות ) סרגל הרוח . כסא השיר. ועוד הייתי זהיר ואמרתי כמו כמו כמו .ועכשיו למה שאת כותבת, אבל זה נהדר ואני עוד נסער .כי יש רוח בחוץ ובפנים. ולא בטוח שירדתי לעומק כל הדקויות

    אבל גם ה"שיר" נקרא לו , אמירה הוא רק בגד אחד מתאים לרגע ומטאפורי ברגע אחר.

    אגב שימי לב לציור

    הוא נוצר ע"י צביעת גיר על בריסטול שחור מגדיר את קוי המתאר על ידי שהוא צובע באור את האין-כיסא

    מישהי העירה היום שקסטנדה אומר

    כשאתה רוצה לראות את העלים תסתכל קודם כל היכן אין עלים
    הגדרת האין מגדירה את היש.
    כשבת שלי ציירת היתה קטנה ציירה על דף גדול בפינה בית
    באה והראתה דף מלא צבעים ואמרה זה בית הצביעה בפינה,
    ופה הראתה על שאר הדף צבעתי שלא יראו שאין-ציור.
    כך אפשר גם להניח מילים כדי שלא יראו את האין-שיר. 🙂
    ________________________________

    הי

    ולפני שאשיב למה שכתבת קודם, כי יקח לי זמן לחשוב על זה, אומר רק-
    שלא כתבתי מלה על הציור, אבל זה הדבר הראשון
    שחשבתי כשראיתי את הכסא- שזה כסא שנולד מתוך האין.

    ה המשך
    הבנה היא מושג רחב, שאינו מצומצם לפן השכלתני, ומתאים עצמו במידה רבה למדיה.

    שירה למשל, בניגוד לפרוזה, נקלטת גם בשל המשקל שלה, החריזה, בחירת מילים על פי הצליל והטון שלהן (כמו למשל- רשרוש, ביעבוע – יש שם למילים שהצליל שלהן מעיד על משמעותן אך שכחתי אותו). באופן אוטומטי, כששומעים שיר, עוברים ל"מוד" של הבנה שמסוגל לקלוט גם את הניואנסים האלו. יחד עם זה- ההבנה המילולית מעצימה את ההבנה ברובד נוסף.

    הבנה של מוסיקה, נמדדת בכלים אחרים לגמרי, כך גם הבנה של אמנות פלסטית.

    הנטייה להגביל את ההבנה למקום המילולי משטחת אותה קצת, אבל נדרשת בשל אילוצי תקשורת. קשה מאד להביע ולהעביר גל של הבנה ששוטף אותך כשאתה שואב לתוכך חוויה אמנותית, באמצעים לא מילוליים.

  20. אבנר אריה שטראוס

    פנינה מוזיקלית למינחה מוקדש לנעם היפה 🙂
    http://www.youtube.com/watch?v=onMJfBJ8FEs

  21. אבנר אריה שטראוס

    חובה לראות ! אמרתי לכם !

  22. כיסרובוט למה לא אמרת מראש… הנה אחד מאוהב שמקריא שיר לספפה אהובתו
    http://azuma-asobi.com/Text/RobotLove3.mp3

    וכאן יש לו מבחר:
    http://azuma-asobi.com/Text/RobotLove.html

  23. אבנר אריה שטראוס

    הבאג שהיה קיים אצל משתמשים חדשים שנרשמו למערכת על מנת להגיב תוקן.
    מי שנרשם למערכת, יכול להגיב עכשיו בצורה חופשית
    ההודעה לא נוגעת למי שהוא בעל בלוג באתר
    שירלי צ'לצ'ינסקי
    עכשיו אתם מוזמנים להגיב 🙂
    אבנר

    • אבנר אריה שטראוס

      תודה לך ששלחת ציטוט :
      "לא תמיד צריך להבין את השיר, לעיתים אין לי מושג "למה התכוון המשורר" אבל המילים חודרות, ומחלחלות, ומתאימות.
      לפעמים מתאימות רק לרגע מסויים, שוטפות, עוטפות, קיימות, מכווצות את הבטן כמו בעיטה, ובמקרה אחרת, ברגע אחר, אין מושג מה רצו לומר."

      קלעת, וגם הבנת, יש לךתמיד כסא שמור בשורה הראשונה. .

      • שטראוס,

        שלחתי לך אתמול בלילה אחרי שהוצאת את הכלבים – תגובה.

        ושלך – אייה.

        ראיתי שהתחלת לשוט ולטייל בין הפוסטים.
        יפה לך להגיב גם על דברי חכמים.

        חוה

        אגב, הוצאת כבר את הכלב, כלבה, כלבין……

        • אבנר אריה שטראוס

          ראיתי תודה , חשבתי על זה לא מעט,
          מתנסח לאט. והעומס רב 🙂
          הכלבים ..
          צדיקים מלאכתם נעשית בידי צדיקות .
          אשוב לאיטי 🙂
          ליל מנוחה חלומות מופזים .
          (מלאי שירים בחרוזים)

          • באופן יחסי התגובה שלי היתה די פשוטה.

            איזו אסטרולוגית אמרה לי פעם שאם לא הייתי מתעסקת בכתיבה, בטוח הייתי מתעסקת במוזיקה.

            היה לי פסנתר סאוטר גרמני, שאבי הזמין לי ממלניק ישר מן הקטלוגים. יכלתי לבחור חומים, עם עיטורים, אבל אהבתי את הקו השחור הפשוט. למדתי פסנתר שבע שנים. זה היה קשה. הייתי מנגנת בין היתר את הסונטה הפטיטיק של בטהובן. אנשים שהגיעו ועלו במדרגות. (קומה שלישית), היו בטוחים שאני איזה עילוי. אבל האמת שהרמה שלי היתה בנונית ומטה. כך אני חושבת.

            לכתוב שירים באופן יחסי בהשוואה לסימפוניות של בטהובן, שוברט, אפילו, הבלתי גמורה זה מרגיש נפלא. זה כאילו כל הפנים שלך מלא בצלילים. גם את הקונצרטים לפסנתר של רחמנינוב אני אוהבת בטירוף.

            לאחרונה התוודעתי למוסיקה האטונלית של שנברג באופן מיוחד. גאונות. פשוט גאונות. אבל זה לא רק המוזיקה הקלאסית. אני אוהבת את דיאנה וושינגטון, את נו, שכחתי איך קוראים לה, הבלוז היותר כבד, הוא מאוד כבד, שירים מסויימים של אלה פיצ'רלד.

            בקיצור, תקצר היריעה מלהגיד. מוסיקה עושה לי המון, כאילו אני נושמת לעומק, החזה שלי מתמלא, זה מרגיע, זה מרגש, אני שומעת כאילו דרך הצלילים המון, מצבי רוח, טבע, דהרות סוסים ומרכבות, רחשי לב, סערות נפש. מה לא. ככה בלי מילים.

            ידעתי, אצלך זה צחוקים, גם המוזיקה יש בה משהו מן הצחוקים, אבל אתה מתמסר אליה בכל החושים, אם יצאת למרדף אחרי הבלוז, לתפוס את הבלוז, כמו מהלך חיים שלא יגמר, ורוצים שהוא יימשך עוד ועוד.
            איך אני יודעת. מרגישה אותך, יכלתי להגיד עוד מה אני מרגישה שאתה עושה במוסיקה. אבל ליל צדיקים. ינומו גם הכלבים. לילה עכשיו.
            שקט, הס.

            ח.

          • אבנר אריה שטראוס

            הי חוה שוב אתא לילה, היו בקודם מעט השתלחויות בוטות שלא אהבתי,מה אומר לא מדסקס כאן שני עם שלישי ומעדיף שלא יחרגו ממנו ,
            אבל כיון שאיני מחנך אז אצטט את שתיקתי.

            גם לגבי עיניין הדיון, הוא הולך לאן שהמגיבים לוקחים אותו ואת רמתו
            כך שאת בהחלט מוזמנת לשדרג את רמתו ולא לשנמך,
            במידה ויש לך מה לתרום למעט מתן ציון לרמתו גם אם אנחנו בסימסטר א', תמיד עדיף בית הילל ,
            לשיר שלי אין ביטוח אז לא הזמנתי שמאי.

            חברות הומור ודיון מתערבבים כאן בכיף ואם יש לזה מדי פעם ליווי מוזיקלי מה טוב.
            העיקר שלא בטונים צורמים , יש לי אוזן רגישה ולב אבסולוטי 🙂

            לגבי אהבתך למוזיקה כולם חולקים אותה ושמח שאת אוהבת ומעריכה את שלי.
            וכמו בתקליטים שהייתי שומע
            מקווה שנמשיך להנות בלי שריטות.
            🙂
            ערב משובח ומהנה לך 🙂

          • אבנר,

            ההשתלחויות היו נגדי, כתוצאה מחילוקי דעות. אבל\ אתה יודע, זה בסדר. אני איני חושבת שאני משנמכת איזה דיון.

            איני מן הרכלניות, אני חושבת שהצגת מיצג, מכיוון שצפיתי אתמול בתמונות, מכאן עבר הדיון מאוד רציני לטבעה של שירה.

            בוא נהיה פוליטיקלי קורקט ונעצור כאן. מצטערת אני לא רואה עצמי משתייכת על קליקות כאלה ואחרות.

            אתה יודע, כל אחד בוחר את חבריו. זוהי מהות תגובתך, באיזה צד לצדד ולא לרמת הדיון.

            אשאיר אותך לצחוקיך, לחבריך ולנאמנויות שלך.

            מקווה שהיה לך נחמד אתמול אצל אמיר אור.

            חוה

          • אבנר אריה שטראוס

            הי חוה, היה מאלף ומהנה שם נאמרו דברי טעם מעוררי השראה, וקראו שירים יפים .
            הקהל היה משובח וקשוב.

            אכן זה נהיה מיצגי וזה הכיף במדיום שהוא דינמי. לכן גם הורדתי את הכיסאות שהיו זמניים.
            את הוידיאו השארתי לנוחות במקום קישור.
            תמיד אשמח לביקורת טובה או קוטלת לגבי השירים וטןבנות.
            בברכה
            אבנר 🙂

  24. אבנר אריה שטראוס

    AVNER STRAUSS היום 13:14:
    "מיטב השיר כזבו ואם השיר יפשט מכזביו יחדל להיות שיר" ~משה אבן עזרא

    • סליחה?

      לא הבנתי שום כלום.
      ח.

      • אבנר אריה שטראוס

        חוה שלוח
        לך שיר

        שיר מסביר

        אני מסביר פנים
        לא צריך להבין אותי
        בשביל אהוב.

        ובקיצור
        כמה שיש בשיר יותר דימיון
        וככל שהוא
        פחות נכון
        הוא טוב יותר
        גם אני לא נכון כי
        הסיפור האמיתי שלי מבוסס על שקר ישן .
        🙂

      • אבנר אריה שטראוס

        חוה שלוח
        לך שיר

        שיר מסביר

        אני מסביר פנים
        לא צריך להבין אותי
        בשביל לאהוב.

        ובקיצור
        כמה שיש בשיר יותר דימיון
        וככל שהוא
        פחות נכון
        הוא טוב יותר
        גם אני לא נכון כי
        הסיפור האמיתי שלי מבוסס על שקר ישן .
        🙂

  25. אבנר אריה שטראוס

    ראיתי כסא פלסטיק ורוד שנפל ברוח
    אין מי
    שירים שירים

  26. אבנר אריה שטראוס

    Poem Number 1
    Introduction to Poetry
    Billy Collins

    I ask them to take a poem
    and hold it up to the light
    like a color slide

    or press an ear against its hive.

    I say drop a mouse into a poem
    and watch him probe his way out,

    or walk inside the poem's room
    and feel the walls for a light switch.

    I want them to waterski
    across the surface of a poem
    waving at the author's name on the shore.

    But all they want to do
    is tie the poem to a chair with rope
    and torture a confession out of it.

    They begin beating it with a hose
    to find out what it really means.

    =-

    from The Apple that Astonished Paris, 1996
    University of Arkansas Press, Fayetteville, Ark.
    Permissions information.

    Copyright 1988 by Billy Collins.
    All rights reserved.
    תודה לגוני ששלחה

  27. אבנר אריה שטראוס

    "זה שיר לא טוב. הוא מתחכם, הוא מנופח (עצם השימוש בביטוי הפסבדו מלכותי "על כס השיר" מוכיח יחס מרוחק, מצנוכר, לא אינטימי לשירה, כאילו היא נמצאת באיזשהו מקום מלכותי מיושן) והוא לא אומר בעצם שום דבר, פרט לזה שאיכשהו לא נוח עם השירים שלך ולא נוח לשבת עליהם – כלומר, להרגיש איתם נוח – כי הם איכשהו יומרניים מדי, מתחכמים מדי, נטולי פשטות אמיתית ורגש אמיתי. לזכותך ייאמר שאיתך אני מסרב להיות מנומס ודיפלומטי, ואני מטיח בך את האמת (שלי) בלי חשבון ובלי ריכוך."
    ———————-
    עד כאן היות והנאמר הוא העיקר ולא האומר מצאתי לנכון להביא.תגובה של מבקר שנתקבלה בדאר . תגובתו של מבקר שאני מעריך . אחר כך אביא את תגובתי.
    תודה לקוראים
    אבנר

    • אבנר אריה שטראוס

      תודה , מאלף לקרוא ומעמיד את השירים במקום,
      לגבי השכלול ויכולת ההתבוננות לשמחתי אני נאלץ להסכים איתך בחלק ניכר מן הביקורת
      ואתה צודק, ( אגב הכותרת המקורית היתה כסא – כך שבהחלט יוצר פחות ניכור ואשוב אליה ) התייחסתי לשירים האלה כחלק ממחזור תרגילים ואלו אמורים אכן לשכלל את היכולת ,
      אני שמח לראות את הדברים , השכלול נובע מהכרה בדברים הרעים שלנו באותה מידה שנכיר בטובים.
      יומרניים מדי, מתחכמים מדי, נטולי פשטות אמיתית ורגש אמיתי.
      זו תמצית הביקורת מבחינתי וסיום השורה מדוייק הם נטולי רגש אמיתי ושכלתניים (כך גם לוגיקה 🙂 אכן תרגילים
      אטיודיים.
      כפי שאמר לי משורר שאני מעריך / אם אתה רוצה ששיר יעורר רגש אתה צריך להכניס אליו רגש
      לקחתי לתשומת ליבי .
      אז גם יצאתי נשכר וגם אני יכול לשבח את עצמי שאני יודע לקבל ביקורת 🙂

      מעריך את זה מאוד
      אבנר

      בהמשך אתייחס גם לתגובה אחרי כן כאן כבר יש מקום לשיקול , משקלות דעת על כפות המאזניים.

  28. אמיר כותב שהשיר אצלו הוא ההיפך מכסא, ואתה לא אמרת שהשיר הוא כסא, אלא כמו כסא,.(מצאתי לנכון)
    השיר מזכיר לי אדם המחפש בית,כמו שיר,כשנכנס אליו או שסוקר אותו בחטף ויוצא או שמתרווח על הכסא וסופג את האוירה,להערכתי, הדובר פה מכוון למובן הפשוט, הבסיסי של מה שיר עושה לנו, גם אם לא נרד לשורשיו העמוקים, כי ממילא לא נצליח עד הסוף, וכמה שנבין את השיר מתסכל יהיה לדעת בסופו של דבר כמה לא באמת הבנו,הצורך האובססיבי להבין את השיר יכול רק לפגום בהנאה ממנו, אז קודם כדאי לדעתי להתרכז בהנאה, אולי למשוך את משך הזמן שלה, ואם מתווספת הבנה מה טוב.אפשר ,אולי, במקרה הטוב לפרשן שיר, בקורפוסים של מושגים אקדמיים ספרותיים, אך לא להתיימר להבינו. לא תמיד המשורר מבין, קל וחומר הקורא.(כבר כתבתי את זה איפושהוא-מעיד על עיקביות אצלי:-))
    הדובר יכול רק להעמיד את הכסא אבל לא להכריח לשבת עליו, כמו עם החמור,אפשר להביא אותו לשוקת-אבל לא להכריח לשתות,אז אני לא אומרת שהקורא משול לחמור, זו אמירה חמורה. אבל מקוה שמובנת.החמור לא רוצה לשתות פשוט כי לא בא לו, לא צמא עכשיו, או סתם עקשן,
    לא חייבים להבין את השיר במובן הקוהרנטי, אבל אפשר פשוט לעצום עיניים לפתוח את הפה מבלי לדעת מה ייכנס אליו ומשהחיך יפגוש ברוק יתערבבו הטעמים ורק אז אפשר יהיה לדעת אם ערב לחיכינו או לא.עצם ההפתעה כבר מעוררת התרגשות גדולה, ויש מצבים שלא נפתח את הפה , כמו שיש מצב שלא נרצה לשבת אלא רק לסרוק או להתבונן ומיד לעזוב.כי לא מרגיש נוח.פשוט כך.

    ולגבי הבקורת האחרונה, נראה שהמבקר רוצה היה למצוא אותך מתרווח על כסא או כורסת שירך כמו בכורסת טיפולים, רוצה היה לראות אותך האינטימי האישי. וזה כשלעצמו יכול להחמיא לך.
    אבל אין זו מחובת הדובר לספק את הצורך הזה של המבקר .זכותו של המשורר לעטות על עצמו הגנות, אם בוחר בשיריו, או להתערטל לגמרי, זו זכותו וזו זכותו.הוא אינו מחוייב לספק את צרכיו של הקורא.אלא רק את צרכיו שלו.והקורא יבחר. זה כמו אישה שבוחרת בגבר, או להיפך, יכולה לבחור גבר מלא הגנות כי כך מעדיפה וסיבותיה עימה. לא תהיה זכות לאף אדם לבקר את העדפותיה, גם אם יראו תמוהות משהו.מבחן המציאות בסופו של דבר הוא אם טוב לאדם עם הבחירה או לא, כמו פה, המבחן הוא אם טוב לקורא עם השיר או לא. אם נעים לו על כס השיר או לא.לדעתי השם המתאים לשיר הוא :שיר הוא כמו כסא.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

קטגוריות


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

© כל הזכויות שמורות לאבנר אריה שטראוס