בננות - בלוגים / / שירה הורסת
גם במטבע יש משהו פאלי
  • ארז פודולי

    עכשיו אני רחוק וסופסוף קצת שקט. ובאמת כאן, אולי רק כאן ורק כך, אפשר לכתוב אוטוביוגרפיה. אבל "ביוגרפיה מלאה" תהיה הגדרה גדולה בכמה מספרים על מה שנמצא כאן מתחת, שכן עדיין אין לי פתרון לחידה איך מנהלים בלוג ונשארים בנאדם פרטי. "רחוק" זה בסטנפורד, אוניברסיטה חביבה בקליפורניה שטופת השמש (היעדר טיסה ישירה הופך בעיניי כל מקום לרחוק מספיק). כאן, לא הרחק מסן-פרנסיסקו-על-המים אפשר להנות מרוחות המפרץ ולהיזכר בחיוך בים התיכון. *** לכאורה כתבתי מאז ומעולם, ואני לא מתכוון לנוסחאות בכימיה ומשוואות במתמטיקה. הייתה בי תמיד התלבטות לאן אני שייך ומדי פעם הייתה תוקפת אותי תחושת חרדה שאני מעין סוכן כפול. מדע ושירה כשתי וערב, שתים הן ולא יודעות. *** פעם (היום זה כבר נופל תחת ההגדרה "מזמן"), עוד בארצנו הקטנטונת, הייתי מנסה להיות פחות עכבר מעבדה ויותר עכבר העיר. פה הקראתי, שם פרסמתי, פה ושם השתתפתי בסדנאות ומסגרות כתיבה, שם ופה ערכתי (כן, אני יכול להביא דוגמאות וקישורים, אולי יום אחד, בהמשך). מה נשאר מכל אלה? מה מכל אלה יכול להתקיים כאן בגלות הדוויה (היא חייבת להיות דוויה, אחרת מה יגיד לעצמו העם היושב בציון)? *** אחרי כל המלל הזה, אם יש צורך שייספג דבר-מה, מוטב שיהיו אלה שורות של ויסלבה שימבורסקה מתוך "כְּתִיבַת קוֹרוֹת חַיִּים": כְּתֹב כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא דִּבַּרְתָּ עִם עַצְמְךָ  וּכְאִלּוּ עָקַפְתָּ עַצְמְךָ מֵרָחוֹק. הִתְעַלֵּם מִכְּלָבִים, חֲתוּלִים, וְצִפֳּרִים, מַזְכָּרוֹת נוֹשָׁנוֹת, חֲבֵרִים וַחֲלוֹמוֹת. מְחִיר וְלֹא עֵרֶךְ כּוֹתֶרֶת וְלֹא תֹּכֶן. מִסְפַּר הַנַּעֲלַיִם וְלֹא הַיַּעַד שֶׁאֵלָיו הוֹלֵךְ זֶה שֶׁאָמוּר לִהְיוֹת אַתָּה. לְכָךְ יֵשׁ לְצָרֵף תַּצְלוּם בְּאֹזֶן גְּלוּיָה. רַק צוּרָתָהּ נִלְקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן, לֹא מַה שֶׁנִּשְׁמָע. מַה נִשְׁמָע? נַהֲמַת מְכוֹנוֹת הַגּוֹרְסוֹת אֶת הַנְּיָר.

שירה הורסת

הידעתם? שירה הורסת את תדמית הלוחם. 
קראו איתי שוב: שירה הורסת את תדמית הלוחם. זו לא טעות: כך קבע מח"ט הנח"ל, אז זה חייב להיות נכון. קרנבל הנח"ל, קרנבל.
ואני לתומי חשבתי שמה שהורס תדמית של חטיבה לוחמת הם אירועים דוגמת חטיפות שבויים או ליל הגלשונים. בטעות הנחתי שמה שהורס את תדמית צה"ל היא התופעה המתפשטת (תרתי משמע) של חייליו המעורטלים בנבכי הרשת, הטלפונים הניידים וגם על שער ה"סאן". בטיפשותי הערכתי כי מה שמחרב את תדמיתה של מדינת ישראל הם תצלומים של עדן אברגי'ל דופקת פוזות ליד פלסטינים כפותים ומכוסי עיניים.
כזה אני, בעל דעות משונות. אבל לפתע צפו ועלו בי שמות, כמו מאוב, אינני יודע מדוע: יאיר שטרן, יהודה עמיחי, חיים גורי. וגם פנחס שדה, אריה סיוון, משה בן שאול ועוד רבים אחרים. אבל אלה הם שמות אנשים שלא הבינו דבר וחצי דבר בענייני תדמית, מה קשור מח"ט (משורר חטיבתי) לתח"ת (תדמית חיילית תקנית). 

***
כל זה היה יכול להסתכם בפיסקה קנטרנית אחת, אבל החיים מורכבים יותר:
מח"ט הנח"ל הוא אל"מ יהודה פוקס, אותו צוער מהסרט "להיות קצין" שגם חזר לבית הספר לקצינים כדי לפקד עליו מקץ עשרים שנה (הוא מעולם לא היה אחד מאותם "חיילים אלמונים", אם להתפייט לרגע). 
אל"מ פוקס כבר בקי ורגיל בעין הסערה: הוא עזב את פיקוד בית הספר לקצינים כדי לעבוד עם יואב גלנט במטכ"ל. הוא ספג קללות מפרופ' פוקס בעקבות פינוי מתנחלים בחברון.
כמות הכותרות שאל"מ פוקס מנפק מעידה שהוא מכוון גבוה ורחוק, והוא כאן כדי להישאר. ואם כך, אולי כדאי לצייד אותו בשירה לדרך, שהרי הצבא צועד על שירתו. מה הייתי שמח לפרסם כאן מפרי עטו של אותו חייל נח"ל שעבר צנזורה צבאית, מתוך תקווה שהפרסום לא יחשב לי פגיעה בביטחון המדינה. אם אתה חייל נח"ל (במדים, נא לא להתערטל) מצונזר -אנא השאר כאן סימן.  בינתיים, גם כדור מתרמילו של עמיחי עדיין יורה:

 

 

13 תגובות

  1. מה אומר ארז, הפוסטים שלך הם תמיד פנינה שאינה עוברת לסוחרי הנשק אבל כן ללבב הצמא לשנינותך הפיוטית-פרוזאית.

    • ארז פודולי

      ענת,
      עם כאלה מחמאות, מיד אני מעלה אותך לדרגת מפי"ק. לא, לא מפיק באות הא, אלא ר"ת: משוררת פיקוד.
      כ"כ, איחלתי למפי"ק הצלחה בהמשך תפקידה. בהצדעה, קַמְרָשָׁהלוּרָ"ל

  2. שמעון מרמלשטיין

    ואללה????

    מדהים.
    מעניין. אם החייל היה קורא פרוזה זה היה בסדר?
    צבא הוא לא גוף דמוקרטי. אני זוכר איך חלק מהמכתבים שלי היו מגיעים לחברתי דאז
    עם חותמת שזה נבדק ונפתח ונקרע ונקרא ע"י הצנזורה הצבאית. והודבק בסלוטייפ לתפארת מדינת ישראל.
    באחד מהם כתבתי. שהצבא מפרק (או מנסה לפרק) את האישיות של בן האדם ומרכיב אותה בצורה חדשה. שמתאימה לצבא.
    להפתעתי , עוד באותה שנה קראתי בעיתון את קטע המכתב הזה, שפורסם ע"י הצבא. בלי להזכיר את שמי (אלא מה)

    לי יש הרגשה. שהצבא חושש שזה ישמע נשי,רגיש, תבוסתני מדי. או השד מה. בכל מקרה כללי הראיונות המותרים והאסורים. חלים על חיילי הסדיר. לא המילואים. הייתי מציע למשוררים במילואים לקיים ערבי שירה. בין סיור לחרחור. להם מותר. כשהיינו חיילי מילואים בלבנון, צעקנו על שמיר ואמרנו לו שהוא הופך אותנו לקלגסים (לא שזה עזר. ואם כן. אז מאוחר מאוד).
    שרנו גם את השיר שאריק שרון יחזיר אותנו בארון. או משהו דומה (חלקים גדולים מהסרט ההוא נמחקו לי מהמוח. נמחקו לי מהחיים)

    לגבי אותו מח"ט. יהודה פוקס. אני לא יכול להיות אובייקטיבי לגביו. מהסיבה הפשוטה שהוא איבד מחלקה שלמה כמעט (נדמה לי של צוות דותן, ממחלקת הדרגון של חטיבת הנח"ל) באסון המסוקים ואחד מהנספים הוא קרוב משפחה. במשך שנים ראיתי אותו בהלוויות ובאזכרות. התרשמתי ממנו שמדובר באדם אינטלגנטי, רהוט ודי מתחשב, ואכפתי.
    ואם כך אמר, אז ישנן שתי אפשרויות. הגרועה היא שהוא לא הובן. והגרועה יותר שהתכוון בדיוק למה שנאמר.
    המדהים ביותר בעיניי. שגלי צה"ל, שהם חלק מצה"ל, יזמו את הלחנת שירי חיילים שנפלו. ביניהם של אותו קרוב משפחה. אז משהו ממש לא מסתדר לי.
    וכידוע חיילים לא כותבים את מה שראוי בעיני אחרים. אלא מה שעל ליבם.

    ואם למישהו יש ספק אז אני מעלה את שירו של בארי חזק (שנהרג במלחמת יום כיפור)
    "ריבונו של עולם" וברי סחרוף הלחין אותו. שהוא התשובה הניצחת למה שאמר מי שאמר ששירה הורסת. כי זאת אמת. שירה הורסת כדי לבנות מחדש …

    ריבונו של עולם.

    אנא הגבר עוצמת אותותיך
    כאן אני לא שומע לא יודע
    האם שוב תקעת פרח ברזל בדש האנטנה
    אתה עדין כל כך
    למה אתה כה רכרוכי
    למה אתה תמיד אזרחי
    האם אתה נשמע היטב עבור
    עבור, גם אתה נשמע קטוע
    אתה נשמע פצוע, אתה
    בעמק מאורגן היקפית
    הרים וכנרת אחרת
    אנא הגבר עוצמת אותותיך
    במכ"ם לא רואים את פניך
    מדוע אינך מזוחלם
    מדוע אינך נלחם
    האם לשלוח לך סיור ממונע
    אני מלא אמונה
    שלא יגיע ולא יחזור
    פצע שחור
    אנא החלש עוצמת אותותיך
    אמירי הברושים
    לעת ערב לשווא לואטים שמך
    וכוכב הצפון הבודד
    אנא ינווט את צבא עגלותיך
    לאן הוא יוביל בהן את
    אנא עצום את עיניך
    עכשיו אני שומע, רות
    אתה יכול סופית למות
    אבל שכול כבר לא מרגיש
    דמעות החורף עליך יגידו קדיש.

    • ארז פודולי

      שמעון,
      גם פרוזה הייתה מחוללת סערה, ו'שיח לוחמים' של יריב בן אהרון הוא דוגמה מצוינת: גם בשישים ושמונה 'יורים ובוכים' היה עניין נלעג. זה כל-כך קונטרוברסלי, עד שאחת לכמה שנים ממוחזר דיון הבכי בהלוויות (תמיד יש איזה מח"ט תורן שמתבטא בנושא).
      ההרגשה שלך נכונה: הם מ-פ-ח-ד-י-ם. צה"ל הגדול חושש שזה ישמע נשי. אתה יודע מה? גם אני תהיתי אם להכניס לקטגורית משוררים-לוחמים למעלה גם את חנה סנש, שלימדה אותנו שצנחן יכול גם ליפול בשבי, וגם לכתוב שיר. אשרי המאמין, אשרי הגפרור.
      אין צורך לדאוג לתדמית הקשיחות של הלוחם: היא כבר שם, מובטחת, נוצקת באופן טבעי בקו התפר בין הדם והיזע. מנהיג חכם יודע לשלב בשני האחרונים גם את הדמעות.

  3. גיורא פישר

    תודה לארז פודולי ושמעון מרמלשטיין.
    תודה גדולה גם ליהודה עמיחי עליו השלום. עליו אני קצת כועס: לקרא שיר שלו זה להזכיר לי כמה אני קטן.

    • שמעון מרמלשטיין

      תודה לך גיורא.
      "אנא הגבר עוצמת אותותיך
      במכ"מ לא רואים את פנייך"

      הדבר הכי חשוב שלמדתי מעמיחי זה לא לכתוב את המילה "כמו" או את "כ…"
      עמיחי עושה את זה בחלק גדול מהשירים שלו.

      צריך לכתוב על הדבר עצמו
      וגם אם הוא דומה אז בלי כמו.

    • ארז פודולי

      גיורא,
      אתה מאלץ אותי להמשיך:

      מִשְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה בַּחֶדֶר
      תָּמִיד אֶחָד עוֹמֵד לְיַד הַחַלּוֹן.
      שְׂעָרוֹ הָאָפֵל מֵעַל לְמַחְשְׁבוֹתָיו.
      מֵאֲחוֹרָיו הַמִּלִּים.
      וּלְפָנָיו הַקּוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים בְּלִי תַּרְמִיל,
      לְבָבוֹת בְּלִי צֵידָה, נְבוּאוֹת בְּלִי מַיִם
      וַאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת שֶׁהוּשְׁבוּ
      וְנִשְׁאֲרוּ סְגוּרִים כַּמִכְתָּבִים שֶׁאֵין
      לָהֶם כְּתֹבֶת וְאֵין מְקַבֵּל.

  4. המח"ט הזה שלמקרא הידיעה עליו בעיתון הזדעזעתי ,לא שמע כנראה מעולם על הצרוף של ספרא וסייפא ההכרחי לצערי בהוויה הארצישראלית שלנו, ואת השיר הזה של עמיחי אני מאוד אוהבת תמיד יש אאוטסיידר אחד בעל התבוננות רגישה וחולמת הרואה ממעוף צפור נפשו את כל העוולות, מיהו אם לא המשורר

    • ארז פודולי

      חנה,
      אין מה להזדעזע, דברי ימי צה"ל רצופים החרמת שירים: החל מהסלע האדום-דרך שיר לשלום-ועד הבטחתם יונה. מסתבר שהשירה היא אויב אכזר וצה"לנו שוקד על המלחמה בו כבר שנים רבות. אל תתפלאי אם זרועותיה הארוכות של מערכת הביטחון ידפקו יום אחד על דלתך. (אם יחפשו אותי, אוכל בקלות לטעון שאני לא בבית. ואת???)

  5. אני?
    אני כל הזמן לא בית ארז חחח
    אתמול צפיתי בסרט "רכבת לילה לליסבון" מתקשר לנושא
    אם יחפשוני השומרים לא ימצאוני

  6. צ"ל -כל הזמן לא בבית

    • אגב "לא בבית" כתבתי על השיחה הזאת שלנו פוסט בפייסבוק עם המלצה על הסרט רכבת לילה לליסבון מוזמן לקרוא

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לארז פודולי