גם במטבע יש משהו פאלי כותב, בעיקר כשיש לו עיפרון מחודד

  אני בוש בפשרה המכוערת שעשה השופט אדמונד לוי בבית הספר שבעמנואל ובאיסְרָ-בלוף בחסות בית המשפט העליון; במקום להסיר כל סממן של אפליה עדתית ולהרוס מחיצות קיבלנו חותמת בג"צ המקבעת את ההפרדה העדתית.   כאן באמריקה היו קוראים לזה אפרטהייד, ומזכירים נאום אחד מ-1963, שערכתי אותו רק במקצת: – יש לי חלום שיבוא יום, בו ילדי יהודים שברחו מפרעות המערב ...

    אינני מבקר שירה ואני אף לא מתיימר להיות כזה; אני צרכן שירה, לפעמים בררני, בדרך-כלל בררני מדי. מהמקום הקטן הזה, נעים לי לקרוא יחד אתכם ברהיטות, שיר של גיורא פישר מתוך "אחרי זה", שראה אור בימים אלה.   אֲנִי כְּבָר אוֹמֵר כִּבְדֶרֶךְ אַגָּב בִּרְהִיטוּת וּבְלִי רַעַד אֶת הַמִּלִּים הַבָּאוֹת: אִבַּדְתִּי, אֵינֶנּוֹ, נָפַל. עֲדַיִן לֹא אוֹמֵר: נֶהֱרַג, מֵת, נִקְבַּר. ...

    עָצוּב הוּא לִהְיוֹת רֹאשׁ הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, נוֹרָא הוּא. אֵיךְ יִהְיֶה אָדָם רֹאשׁ עִיר כָּזֹאת? מַה יַעֲשֶׂה בָּהּ? יִבְנֶה וְיִבְנֶה וְיִבְנֶה.   אבל אפילו יהודה עמיחי לא הפליג בדימיונו אל ראשי העיר האחרונים. אני לא מזכיר שמות… אתם יודעים, הם זכאים. זה רק אנחנו, שבחרנו בהם, אשמים.  פורסם ב-YNET ב 21.4.2010  

      לכאורה סיפור ישן שאינו אמור לעניין עוד איש, אבל דבר אינו מתיישן פה – הטור השביעי יכול להיכנס לכל מהדורת עיתון גם היום. דווקא ריחוק הזמן מאפשר להציץ בתמונה שוב, בפרספקטיבה שאולי יכולה להביא עמה תובנה חדשה. התמונה כל-כך חזקה, שבאמת על תמונות כאלה נכתב שהן טובות מאלף מילים. ומילים נשפכו כמים: בעיתונות הכתובה והמשודרת, בטוקבקים, בבלוגים ...

  הגברת קם איננה פעילה של השמאל הרדיקלי. להלן מאמר שכתבה ענת, בו היא מוקיעה השתמטות של פעילי שמאל מן השירות הצבאי. אני ממליץ למהר ולעיין בראייה המובהקת הזו, בטרם עורכי הדין של הנאשמת יסירו את העדות המרשיעה ויעלימו אותה בסייבר ספייס, מתוך הנחה מובנית שפשע אידיאולוגי טוב מפשע סתם.   אם כך, אז מה היה לנו פה? ריגול? וודאי ...