גם במטבע יש משהו פאלי כותב, בעיקר כשיש לו עיפרון מחודד

        גשרים תמיד ירגשו אותנו. אחרי שצילמתי כאן את גשר הזהב מכל זווית אפשרית (כן-כן, לא צריך להיות איינשטיין בשביל לראות שהגשר 'יפה כמו בסרט'), התחלתי לסובב את מבטי אל התיירים המצלמים אותו: אולי אבין מאיזה חומרים עשויה ההתרגשות הזו. גשרים תמיד ירגשו אותנו. אולי כמו "מראה-מראה שעל הקיר", גם כאן זהו סוג של הערצה עצמית: הטבע ...

      הסתיו הגיע אפילו לקליפורניה השמשית באלפי צבעיו. בצפון אמריקה זו גם עונת ה"בֶּרִי" למיניהם (בלק-ברי, לוגן-ברי, בויסנ-ברי והראספ-ברי שמגיע בכמה גרסאות (שחור, אדום, סגול). בעברית אין לנו מספיק מילים ולכן כל אלה הם פשוט "פטל" (קצת יותר יצירתיות הפגינה העברית לגבי הבלו-ברי והקרנ-ברי). בארץ אנחנו מסתפקים בפטל קדוש (מה קדוש בו? הדבר היחיד שאני זוכר ממנו זה ...

אני אחד האחרונים להתעדכן במעין אלה (קל וחומר כשאני פה, הרחק), ואני תוהה אם כבר כולם יודעים. ובכל זאת: עוד שבוע בדיוק, גם העיר באר שבע עולה על מפת השירה עם כתב עת לשירה משלה – 'קצה' (עכשיו חיפה צריכה להיות הבאה בתור. איפה החיפאים שירימו את הכפפה?). נדמה לי שכבר לפני שנתיים התקיים פסטיבל בשם זה במצפה רמון ובין ...

  מכירים את הצורך הזוועתי הזה שלנו בחו"ל להיות אובר-ייצוגיים, כלומר, להיות הפנים היפות של מדינת ישראל או לפחות הישראלי היפה (מה זה?), להיות הדובר הרשמי, ליחצ"ן, להסביר, להטיף, לשדר ציונות וכן הלאה? אני אוהב את המדינה (מי רושם כאן פרוטוקול? נא לרשום בבקשה), אבל השבוע נמאס לי. לא חשוב מה, איפה ובאיזה נושא, פשוט אמרתי מה אני חושב לתדהמת ...

עצרו רגע. צאו החוצה. ממי אתם מתחבאים עכשיו? וקודם? ומי ידפוק אתכם כשתצאו מהמחבוא? מתי זה התחיל אצלכם? אתם יכולים להיות רגועים (אולי): השאלה הראשונה שנשאל האדם הראשון היא "אייכה", כאילו מאז ומעולם נגזר עלינו להתחבא. יהודה עמיחי כתב ב"לא כברוש": "לִהְיוֹת מֻסְתָּר כְּהַרְבֶּה יְלָדִים בַּמִּשְחָק / וְאֶחָד מְחַפֵּש…". ויש משחק אחר: יש בו שני אנשים, בעצם זוג, וחצי ממנו ...