שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

שריפה

          בחיי שהתכוונתי לא להיכנס לבננות היום. אבל הפוסט של לי עברון ועקנין הזכיר לי משהו מדהים, ואני לא יכולה להתאפק. חייבת לספר אותו. לי סיפרה שהמציאות חיקתה סיפור שהיא כותבת. שהיא כותבת משהו על פנצ'ר, והבוקר גילתה שיש לה פנצ'ר באוטו. אז שכה אחיה, אני חושבת שזה באמת אחד הדברים הכי הזויים שקרו לי בחיים, ...

קרא עוד »

שיעור בדיכאון

המאמר הבא מתאר באופן מדוייק ומדכא את העמדות של  יהודי ארה"ב ביחס לישראל. בכל השיחות שהיו לנו כאן, זאת בהחלט הייתה התמונה שהצטיירה. חשבתי שזה רק כאן, בבוסטון. אבל המאמר מתאר את התהליך באופן הרבה יותר נרחב. שיעור בדיכאון. או קטליזטור להתעוררות. תקראו. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1178602.html

קרא עוד »

שלוש תמונות

  שלוש תמונות. שתיים מיום העצמאות האמריקאי בבוסטון. (זה לא ניו יורק. למרות שקצת דומה..) והשלישית שסתם נורא הצחיקה אותי, כי כשהסתכלתי עליה, ראיתי שכל אחד מאיתנו (חוץ מנעמי, אולי) הסתכל לגמרי, אבל לגמרי לכיוון שונה. אני מנסה לדמיין את הרגע. מוש בטח אומר, "תסתכלו אלי" וכולנו עושים דווקא ההיפך. טוב שאנחנו לא יחידה צבאית.  

קרא עוד »

חצי היריון

         "זה לא נורמלי, נינה." לחש לה בעלה באותו בוקר, כמידי בוקר בארבעת החודשים האחרונים, והיא ידעה שגם הלילה הייתה שנתו מסוכסכת. "זה גם מסוכן… זה מסוכן." מלמל אליה בייאוש. היא אספה אליה את גופו הקודר תוך שהיא מקפידה שלא יכביד, חלילה, על בטנה, ליטפה את פניו בכפות ידיה והחליקה דרך חיבה על זיפי זקנו שנדחקו אל ...

קרא עוד »

קרוסלה – לנגסטון יוז

          קרוסלה/ לנגסטון יוז (הגירסה המתוקנת): ילד צבעוני ביריד אֵיפֹה הג'ים קרואו שֶׁל הַקָּרוּסֶלָה הַזֹּאת? מָה, אֲדוֹן, אֶפְשָׁר פָּשׁוּט לַעֲלוֹת? בַּדָּרוֹם, בַּמָּקוֹם מִמֶּנּוּ אֲנִי בָּא, לְבָנִים וצבעונים, לֹא יְכוֹלִים לָשֶׁבֶת אֶחָד לְיַד הַשֵּׁנִי. יֵשׁ ג'ים קרואו בָּרַכֶּבֶת. גַּם בָּאוֹטוֹבּוּס יֵשׁ לנו ספסל אחורי בִּשְׁבִיל לַשֶבֶת. אֲבָל לַקָּרוּסֶלָה אֵין קָדִימָה וְאֵין אָחוֹר! אָז איפה הסוס ליֶלֶד שָׁחֹר?       ...

קרא עוד »

בילבי

  כמה שעות אחרי הלידה, הם רבו. היא מאד רצתה לקרוא לתינוקת בילבי. בילבי זה שם טוב. היא עשירה. היא מפולפלת. היא חזקה. היא מאד חזקה. יכולה להרים סוס. בקלות. "זה שם עם מזל." היא צעקה לבעלה שעמד ליד החלון וכבר בכלל לא הקשיב לנימוקיה, "תאמין לי. אף אחד לא יעז להתעסק עם ילדה שקוראים לה בילבי." ובדיוק נכנס הרופא לבדוק את מצבה, ...

קרא עוד »

תהיי גבר! (או נמר)

    ציירי לָךְ שָׂפָם שֶׁל נָמֵר. שְׁנֵי נִיבִים, (אוֹ יוֹתֵר). שֶׁנִּרְאֶה רַק רָעָב בַּלָּבָן שֶׁל הָעַיִן. אֵם אֶפְשָׁר, תְּנַסִּי לְגַדֵּל לָךְ גַּם זַיִן. תִּרְמְסִי, תִּדְרְסִי, תְּשַׁסְּפִי, תִּטְרְפִי, תְּכַסְּחִי, תִּמְעֲכִי, תַּהַפְכִי, תִּדְרְכִי,  וְעַכְשָׁו, תְּנַקִּי אֶת הַדָּם וּתְחַיְּכִי. חוה יקירתי. אני מבינה שאת כועסת. אבל לא בא לי להיות גבר.  אמיר יקירי. ברוך שובך מארצות הקור אל חלוני. (הווירטואלי, לעת עתה.) ...

קרא עוד »

יום הולדת

        ארבעים ואחת יושב עלייך טוב. לא רואים עלייך ארבעים ואחת. אולי עשרים. עשרים וחמש גג.   אפס ברצפה.   לא רואים עלייך. טוב. אולי קצת בבטן. אולי בעיניים. קצת בזרועות. אולי קצת בלב.   ופרק יום הולדת קצר מ"מכתוב", רומן הביכורים שלי, המתנה הכי משמחת שקיבלתי בחיים, שיצא לאור בסוף הקיץ, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.  "מה עם הפסיכולוגית," אריק שואל ...

קרא עוד »

לונה פארק

    תקשיבו. גם אני הייתי פעם בוועד הורים. בעצם כמה פעמים. בכל זאת, יש לי ארבעה ילדים. (טפו. טפו.) וגם בוועדת ה"היגוי" הבית ספרית הייתי. (כן, יש דבר כזה. ללא הורים שביניכם. הוגים שם רעיונות איך לשפר את החינוך הקלוקל של הדור הבא) וגם אני אספתי בדחילו ורחימו כסף למתנות סוף שנה, וגם אני רצתי אחרי אמהות נרגנות כדי ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן