שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

אבא

      שבע שנים בדיוק למותו של אבי, אני מעלה סדרה של פוסטים הנוגעים באיש המופלא הזה שלי, שהיה.  אלו דברים שנשאתי בתום השבעה. המון תודות על הקריאה. וסליחה שאני מבקשת לא להגיב. אבא היה איש חכם. וכבר כמה זמן שאני חושבת שאולי היה חכם מידי ושאלוהים לא איזן מספיק את המזל עם השכל. ובכלל, מינון, בפרט אצל אבא, הוא עניין שהיושב ...

קרא עוד »

תחרות כלבים

        לאוויר היה מזג טוב הבוקר. התעורר עם חיוך. מה זה חיוך. צחוק. צחוק גדול במושגים של ניו אינגלנד. השמיים זרחו תכלת. העננים ליבלבו. הרוח החמימה העירה לנו ברכות שצריך בכל זאת לקחת מעילים.  אי אפשר להאמין שבשבוע שעבר ירד פה שלג. מאות אמריקאים יצאו מבתיהם לחגוג את הלווין. גם אנחנו, אמריקאים לשבריר שנה, ירדנו למרכז העיר.  גם הרחובות התפקעו מצחוק ואנשים ומקהלות עלים. דלועים ודלעות צהולי סבר ...

קרא עוד »

גם הפורנו שחור – סיפור ברוורס.

         א. שניים בינואר, 2010 "שמך?" "שושנה. אבל כולם קוראים לי שושי." אני מעמידה פנים שהשאלות שלו בכלל לא מעצבנות אותי. "אתה גם יכול לקרוא לי שושי. אם אתה רוצה." אני מוסיפה. הגמד מלכסן אלי מבט. עוד מבט הוא מקדיש לשופט. מבט נוסף, נדמה לי שמחויך, הוא שולח לשורה הראשונה. שם, רגל על רגל, בשמלה קצרה, בברכיים חשופות ...

קרא עוד »

גפרורים – מחזה לעשרים שחקנים

              טוב, חברים, אני ממש לא רוצה לעצבן, אבל אני מוסיפה עוד פוסט, מבטיחה שאחרון, בעקבות ההתרחשויות ההזויות שפקדו אותי השבוע. מי שלא יודע מה קרה מוזמן להציץ בפוסטים הקודמים, חלק מההתרחשויות מתועדות:  http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13606&blogID=290 http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13623&blogID=290 אישה חכמה כתבה לי, בעקבות מה שקרה, שאולי מישהו הרגיש שנעשה קצת צפוף פה, במטע. צפוף? אין לי מושג. להגנתי ייאמר ...

קרא עוד »

אומרים שאני אינני אני, אז מי אני בכלל?

                 “מוש," אני מחליקה כמה אצבעות על גבו של בעלי. אני אוהבת את הגב שלו. תמיד בכמה מעלות מעל הממוצע, ואני בחורה שצריכה חום. "רוצה לשמוע מה כתבו לי אתמול?". זאת שעת בוקר מוקדמת. אני יודעת שהוא לא לגמרי ערני. "אוי. איריס." הוא מהמהם תוך כדי פיהוק, "עוד פעם הבלוג הזה?" "אז אתה לא ...

קרא עוד »

קופים ובננות

    לידידי אשר על הבננות, וגם לקופים מהצד. סליחה. לצופים מהצד, אני חייבת לחזור על המשפט שחתם לי את יום האתמול, זה כולה בלוג! בשם אלוהים. קצת כותבים. קצת חושבים. קצת מציירים.קצת מכירים. קצת מהגגים. קצת משגגים. כל אחד כטוב בלוגו עליו. אספר לכם, אני אכן בשנת חופש, בבוסטון. מעורר קנאה? אולי. אבל תתנחמו. גם אני לא ציפור דרור. ...

קרא עוד »

על אמריקאי שירד מהפסים

          טוב, זה שהאמריקאים הם עם קצת בעייתי. אמרתי. הם הרבה פחות נחמדים מאיך שהם היו רוצים להיות. הם הרבה יותר נחמדים מאיך שצריך להיות. הם נחמדים רק למי שהם חושבים שמשתלם להם להיות נחמדים. והם נחמדים אם אומרים להם להיות נחמדים. בקיצור, הם לא נחמדים. היום פגשתי אמריקאי אחד כזה. ושכה אחיה, אצלו הקומבינציה הבלתי אפשרית ...

קרא עוד »

יש לך דימויים יפים

          דימויים יפים לא מספקים אותי ואני  מאוננת אותך אל תוך החלומות שלי שם אני יפה וחכמה מאד ושם אתה אוהב אותי כמו איש סהרורי המחזר אחר הלילה כמו דייג במעי הליוויתן הגדול כמו סופר שדקרו אותו עפרונותיו כמו נגר שמחבק עצים בלי שאף אחד רואה            

קרא עוד »

חתולה שחורה וחכמה

     קצת לפני שאני שומעת את נשימות השינה של קטנטני, וקצת אחרי שאני מהדקת אל גופם את השמיכה, אני מספרת להם אגדות.  הם אוהבים אגדות. גם אני אוהבת. בעיקר מהסוג הזה:   לפני שנים רבות, הייתה חתולה. חתולת בר שחורה. היא גרה לבדה ביערות אפריקה.  ימים חלפו, ונמאסה על החתולה הבדידות. היא החליטה לקחת לה בעל. חתול בר אחר. היא חשבה שהוא היצור ...

קרא עוד »

פגישה חצי אישה

          "בואי, אנחנו נאחר. כבר כמעט וחצי." אריק רוכס את המעיל עד מעל לצוואר. מבליע את הסנטר. מהדק את השרוך תחת פלח השפה. אני משתרכת אחריו קפואה. משתדלת לרונן את צעדי. מנסה להתפעם מכלניות מתורבתות מדממות בתוך אדניות תלויות לאורך השדרה, אבל לא ממש מצליחה. עיני צדה את כובע הצמר המתוח כמעט על לעיניים. את כפות הידיים שהשתבללו אל ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן