שחרחורת סופרת ומשוררת

                גיבור ישראל (1) הייתי רוצה לשאול את דויד, (המלך דויד, מהתנ"כ) אם הקרב עם גוליית קרה באמת, כי לי הוא נקרא קצת מופרך.   גיבור ישראל (2) לו הייתי אני, אחיו של יוסף, (בוא נאמר, האח הבכור) גם אני הייתי רוצה להשליך,   אותו, ישר אל הבור.   גיבור ישראל (3) שמשון הגיבור, טיפוס די מבהיל, אני מפחד ...

  שמיים בשביל החלב, יש ה-מון כוכבים, יותר ממאתיים מיליארד! ואני רק תוהה, איך כולם נדחקים לתוך שבילצ'יק קטנצ'יק אחד?   הדוד אברהם לדוד אברהם יש מנהג מגונה, שקשור אל השורש פ.ל.צ. אז מייד אחרי ארוחת השבת, אני שם מסיכה ושכפ"צ.   חצי הכוס המלאה צמוד למרפסת, ניצב עץ תמר שחוסם לנו את כל הנוף. אבל ת'פירות שבקצה צמרתו, רק ...

        סרט כחול אחי הגדול, החביא סרט כחול אצלו במגירה שבחדר. והייתה מהומה, ולי איש לא ענה,   מה בצבע כחול לא בסדר?   נימוסים זה חשוב עד מאד, ללעוס בנימוס, את זה אני לגמרי מבין. אבל מה זה חשוב, אם אחזיק ת'סכין, ביד שמאל או דווקא בימין?                                                  מינוס אבא מודאג ממצב החשבון (מנהל הבנק התקשר) ...

        לחרוזימצ'יקים (1) (2)   http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=21798&blogID=290   אהבה (2) אחי התינוק נורא מעצבן רק בוכה ואוכל וישן, ואני את אימי, בכלל לא מבין, איך אפשר לאהוב כזה בן?   אחיות בסוף כל ביקור, הדודה יעל מנדבת לי שטר ירקרק, דודה דבורה, היא ההיפך שלה, תמיד מגיעה בלי ארנק.   לפני השינה את הספרים שאבא מקריא לי, בקושי אפשר להרים,   לעומת ...

      לחרוזיםצ'יקים (1): http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=21787&blogID=290          בוקר כשאימי שוב מוצאת את הסנדויץ' בתיק הכעס שלה מצטבר, חבל שלזרוק אותו בפח בכיתה, אני אף פעם לא זוכר.   דיזסטר שף אבא שלי משוכנע לגמרי שהוא שף מדופלם ומוצלח, הוא כלל לא רואה, שאת כל ה"גורמה" אוכל לבסוף רק הפח… העדפה מתקנת כשמול המראה, אחותי הגדולה, מבזבזת שעות, זה בסדר, רק ...

        דמי כיס               תמיד בשישי, זה יום דמי הכיס להורי יש תרגיל מצ'וקמק, לשניהם, כך פתאום, בדרך מקרה הולך לאיבוד הארנק     פספוס אתמול במגרש, בזמן המשחק נפלתי חזק על הגב, קצת כאב לי, אך מה שכואב לי עכשיו, זה הגול, שבסוף לא נחשב     המורה נעמה המורה נעמה, הכי מקסימה, והכי חרוצה, זה בטוח. היא אף פעם ...

מכיוון שהתנתקתי קצת מהפייס בוק, ועדיין יש כתבות שחובה לקרוא, וזו אחת מהן, אני מעלה פה קישור: http://uripaz.wordpress.com/2011/05/23/%D7%9E%D7%91%D7%97%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90/

                אספי שוכב במיטה, קצת עייף בספר מזמן כבר חדל לדפדף, שמע עוד סיפור ועוד שיר עצוב, ודקלום של אותו משורר, שוב ושוב. אימו (זו אני) פותחת חלון, מסיטה לצדדים את שולי הווילון, מתבוננת בלילה, מדליק ת'ירח, ואחרי לחישת "לילה טוב ושמח" מתכוונת לצאת, לכבות את האור, בשקט בשקט, ת'דלת לסגור. אך לפתע אספי קורא: "רק דקה. ...

 בתוך ההתרגשות המרטיטה הזאת, גלעד שליט חוזר הביתה, אני לא מצליחה שלא להיזכר בנחשון ווקסמן ז"ל, וביום בו חשבתי, כמה תמימה הייתי, שיותר גרוע כבר לא יכול להיות. הפרק הזה מ"מכתוב" הוא אולי הפרק הכי אוטוביוגרפי ב"מכתוב". (יחד עם הפרק על מלחמת לבנון.) … באותו יום אני מופתעת לראות את השניים פוסעים בשביל אל הבית. "הי," רון פונה אלי ולא ...

    אריק עדיין שוכב לידי. מצטופף עם עצמו בלי לזוז. כמו ספר תקוע במדף מפוצץ ספרים. לא ברור לי אם הוא נושם בכלל.  אני מעיפה מבט אל התאנה שלי. כמה טוב שלעצים אין גב. ואיזה מזל שעצים, גם אם הם כועסים, לא יכולים לקום וללכת. אני נשכבת על הבטן ואיכשהו, לא ברור לי למה, אני נזכרת ביום הכיפורים הראשון ...