שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

חווה מגורשת מגן עדן – לרות בלומרט

        עבודה בעקבות השורה הנפלאה הזאת: "לוּ אַךְ הֵבַנְתִּי אֶת הָהַנְחַיּוֹת לְמַעֲגָלֵי הַצֶּדֶק."   (מתוך פשר הדברים, לרות בלומרט) לשיר המלא: .http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14298&blogID=254 מגזרות נייר וגירים על נייר.          

קרא עוד »

סופגניית פלא ישראלית (המתכון)

       תשובה קצת דחוקה להשגות  של אהוד החמוד ומירי המתוקה.  את ההשגות שלהם ניתן לקרוא ב  http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14254&blogID=290 אתמול, בחצות וכמה דקות, צדו אוזני יבבות חנוקות. בהתחלה חשבתי שאני כנראה הוזה. מדמיינת כהרגלי, או סתם מפריזה. אבל היבבות הלכו והתחזקו. באיזשהו שלב הן אפילו צעקו. נכנסתי למטבח, על קצות בהונותי. ולא תאמינו מה ראו עיני. סופגנייה ישראלית, שמנמנה, נפלאה. על אדן העין תלויה לה דמעה.  ...

קרא עוד »

שודדי הסופגנייה האבודה

        בחג חנוכה, בשנה שעברה. קרה לי מקרה, מצחיקי נורא. קצת לפני הדלקת הנרות, זה היה נר שני, נכנסנו למטבח, אוריה ואני. בלי שום עיכובים, בלי שום בעיות, התחלנו מיד להכין סופגניות.  רגע, סליחה. בעצם לפני שאני ממשיכה, אני מוכרחה. ממש מוכרחה. לספר לכם שאצלנו במשפחה, מכינים סופגניות ישראליות. ולא סתם ישראליות. אלא ישראליות פלא. בכל העולם אין סופגניות כאלה. אתם ...

קרא עוד »

שלג בחלונות ובלבבי

      (הפוסט נכתב באוקטובר. איכשהו לא יצא לעלות אותו. התמונות צולמו הרגע.) יהיה מי שיגיד שהלב שלי לא תמיד במקום, (בעלי) יהיה מי שיגיד שהוא גם אף פעם לא היה במקום (המתבגרת) ויהיו, כמובן, אלה שיתהו אם יש לי דבר כזה בכלל (יותרת הצאצאים של הפירמידה המשפחתית) אבל איך אתם הייתם מרגישים אם הייתם יושבים לתומכם בסלון, באמצע חודש ...

קרא עוד »

ניו יורק

      כמו בניסיון לדחוק את כל הספרים למדף אחד. שירה ועיון ופרוזה וטיולים וילדים ובישול וארוטיקה ופורנוגרפיה ואומנות וקודש.  וצפוף לי. צפוף לי בעיניים.  ועד שאני מצליחה לשלוף ספר אחד, (בקושי רב אני מצליחה לחלץ אותו) אני פוגשת שדירות של פסקאות ארוכות בתוך מספרים ואותיות מסנוורות כמו האורות בכיכרות במשחק תופסת גובה. אני לא מצליחה לקרוא כלום.  אולי אני לא ...

קרא עוד »

חייבת לספר לכם או הדמעות של איתן, פרק ב'

        אני חייבת לספר לכם.  אתמול בערב קראתי לאיתני את הסיפור שכתבתי עליו. בפעם הראשונה. לשמחתי, הוא בהחלט צחק במקומות הנכונים. בעיקר בהגזמות הט"ו בשבטיות שלי. (אוּריה, הגדול שלי, אפילו נתן לי ציון, "אמא, יש לך חרוזים לא רעים!") אבל כשהגעתי לסוף, איתן פתח עלי זוג עיניים ואמר לי בקול מאיים, "אבל לא סיפרת את הסיפור הזה לעוד מישהו, כן?" ...

קרא עוד »

הדמעות של איתן

                          הדמעות של איתן   לְאֵיתָן עֵינַיִם בורקות. וְגַבּוֹת אֲרֻכּוֹת. וְרִיסִים צְפוּפִים צְפוּפִים. כָּל כָּךְ יָפִים. אַף מְיֻחָד. לֹא עָגֹל וְלֹא חַד. סְתָם, אַף כָּזֶה נֶחְמָד. הַסַּנְטֵר מָתוֹק. הַמֵּצַח חָכַם. כֵּן…. לאֵיתָן פַּרְצוּף כִּמְעַט מֻשְׁלָם. וּבְעֶצֶם, לָמָּה כִּמְעַט? אֵיתָן הוּא הַיֶּלֶד הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם. אֶלָּא מָה? בֵּין הָאַף לַסַּנְטֵר, ...

קרא עוד »

איך אפשר להתמלא? מכתב לאיריס קובליו

           איריסי, לפני יומיים סיימתי לערוך את הספר שלי. הראשון. אני כותבת ראשון, כי אני כל כך רוצה שיהיו עוד אחריו. ממש כמו שהרגשתי אחרי הלידה הראשונה והשניה והשלישית שלי. ולמרות שאני יודעת שיש עוד המון עבודה, (לפחות עוד שני פרקים שחייבים פיתוח והידוק רציניים), אני מרגישה שזה הסוף. בתחושה שלי סיימתי לכתוב אותו.  חוץ מסוג התפרקות ...

קרא עוד »

פאקינג פאמפקינג – הסיפור האמיתי

       טוב, ברור שזה הסיפור האמיתי הכי מצחיק שקרה לי. אבל לפני שאני מתחילה לספר, חייבת לזרוק הערה לדני, שהגיב לי על הפוסט הקודם, "זה סיפור?!? נראה לי יותר כמו עלבון למוכרת…" וזאת, על אמת, התגובה הכי מצחיקה שקיבלתי עד עכשיו. דני יקירי, אם אתה לא יודע, המטע הוא בלוגיה של אנשים כותבים. סופרים ומשוררים. אני לצערי, עוד ...

קרא עוד »

בדיקת היריון

      בדרך הביתה, אחרי שאני לוקחת את רותי ואיתמר מהגנים, אני נכנעת לבחילות שעומדות לי בגרון מהבוקר, ועוצרת בבית מרקחת במרכז המסחרי. לקנות ערכה. אני משאירה את הילדים באוטו.  זה לא אמור לקחת יותר משתי דקות.  כשאני נכנסת, מחייכת אלי הרוקחת או המוכרת, קשה לי להחליט. נראית לי טיפשונת מכדי להיות רוקחת. ועליזה מידי ביחס למוכרת. היא מקדמת את פני בחביבות מוגזמת. "אהלן. מה שלומך?! איך אני ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן