שחרחורת סופרת ומשוררת

לְכָל בְּדִידוּת יֵשׁ צֶבַע, שֶׁלָּנוּ לְבָנָה וְנֶעֱרֶמֶת פְּתוֹתֵי לְבַד נוֹשְׁרִים מֵהַתִּקְרָה מִנֶּגֶד צְחוֹר הָאִזְדָּרֶכֶת וּבֹהַק מֵחָטֵי הָאֹרֶן בַּבֶּטֶן חֹר עָנָן נִפְעָר בִּירִיעַת שָׁמַיִם סדיני הַזְּמַן קָרִים וּבְהִירִים הַמַּעְיָן נָמַס וְהַמִּטָּה אֲנַחְנוּ נִרְדָּמִים כִּשְׁמִמִזְרָח לַלַּיְלָה בָּאָה שֶׁמֶשׁ

http://www.facebook.com/yearinreview/iris.e.cohen

גֶּבֶר יוֹשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ, לצידו עֲרֵמָה שֶׁל מִלִּים. וְהוּא קָם. וּמִסְתּוֹבֵב. רָעֵב. וְהוּא רוֹכֵן אֲלֵיהֶן. אֶצְבְּעוֹתָיו נוֹבְרוֹת בָּהֶן, מְמַשְּׁשׁוֹת. הֵן זְעִירוֹת הַמִּלִּים, וְקָשׁוֹת, כְּמוֹ גַּרְגְּרֵי הָאֹרֶז וָהַעֲדָשִׁים שֶׁהוּא מְבַשֵּׁל לְעַצְמוֹ לִפְעָמִים. (בְּעַרְבֵי חֲמִישִׁי. לִקְרַאת יְמֵי הַבְּדִידוּת שֶׁל סוֹף הַשָּׁבוּעַ.) והוּא נוֹטֵל עוֹד חֹפֶן, וּמַשְׁלִיךְ בַּחֲזָרָה. לֹא אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה בִּקֵּשׁ. הֵן נוֹפְלוֹת עַל הָרִצְפָּה בְּשֶׁקֶט, לְאִטָּן. וְעוֹד כַּמָּה. וְלֹא. גַּם לֹא ...

וְאֵיךְ נִכְנַסְתְּ וְדֶרֶךְ אֵיזֶה פֶּתַח בָּאתְ לְכָאן וְהַחַלּוֹן גָּלוּי הָיָה תְּרִיסַיו שְׁלוּחִים הַחוּצַה כְּמוֹ לִקְרַאת חִבּוּק שָׂדוֹת נָשְׁבוּ בָּךְ פְּנִימָה וְיַעַר סוֹד נִפְקַח בֵּין שׁוֹשָׁנֵי נָהָר סְגֻלוֹת לְרַעַד על הַרְדוּפֵי הַנַּחַל וְאֵיךְ נִכְנַסְתְּ וְדֶרֶךְ אֵיזוֹ דֶּלֶת מָתַי פָּרַמְתְּ הָיְתָה זוֹ פְּקַעַת חֹשֶׁךְ וְכָל הָאוֹר נשפך יבוֹא מָה שֶׁיָּבוֹא וְשֶׁתָּבוֹא הָאַהֲבָה שֶׁיִּכָּנֵס הָרֹךְ לְכָאן יָנוּחַ כְּמוֹ מַרְבָד עַל הַמִּפְתָּן וּנְעָלַיִךְ יְחַכּוּ ...

מַכְּתוּב – איריס אליה-כהן. מחשבות על במשך יומיים גשומים וסגריריים בטבעון, מול הכרמל, קראתי את מַכְּתוּבּ. הגשם שסוף סוף הגיע שטף את אבק הקיץ. והסתיו. אפילו את אבק החורף, שהיה כאן רק על גבי לוח השנה. סוף סוף גשם וריח של ירוק ואורנים באוויר. עוד מעט יפרחו הרקפות ויוורידו את האדמה הכבדה. מַכְּתוּבּ. הגשם בעיתו, הרקפות בעיתן. ואולי לא תמיד? ...

  וּבְתוֹךְ כָּךְ הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּחַדְרָהּ לְבַד, וְהַשֻּׁלְחָן, שֻׁלְחָן, וְהַכִּסֵּא כָּבֵד וּמִתְנַדְנֵד אֶצְלָהּ הַלֵּב קָטָן כְּמוֹ כַּד מָלֵא בְּטֶרֶם עֵת וּלְאַרְבַּע רוּחוֹת הָלַךְ הָאוֹר הָלַךְ וְנָח עַל פִּי תְּהוֹם, עַתָּה אֱמֶת וְהִיא כּוֹתֶבֶת. נוֹקֵף הַיּוֹם וְהַזָּהָב וּמַעְיָן אַכְזָב וְכָל הָאַהֲבָה וּשְׁנֵי הַיְּרָחִים מִבֵּין בַּדֵי הָעֵץ אֲשֶׁר אוֹרְגִים בְּחַלּוֹנָהּ: כָּאן, בַּעֲרוֹב הָדַף, אָחוֹת קְטַנָּה, מֵעֵבֶר לשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה, אוֹרֶבֶת לָךְ בְּפַחַד הַמִּלָּה ...

מִבָּתֵּי הַזִּקּוּק הִתְאַבְּכוּ עֲנָנִים וְכָל הַשָּׁמַיִם רָבְצוּ בַּמִּרְפֶּסֶת הַסַּחְלָב זָקוּק לִתְנָאִים יְצִיבִים; הוֹרָאוֹת הַגִּדּוּל: (יֵשׁ לִקְרֹא בִּקְפִידָה) חֹם מָתוּן רָמַת אוֹר סְבִירָה, אֶפֶס אָחוּז חֲשִׁיפָה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ לַחוּת בְּמִדָּה כְּמוֹ אָרִיק אֲבָל אָרִיק כְּבָר מֵת וְדָבָר לֹא יִצְמַח כָּאן צֵל לָבָן אֲפַרְפַּר סוֹגֵר עַל הָעֶרֶב תִּרְאֶה אֵיךְ קוֹרֵס הַכַּרְמֶל   עַל הָעֵמֶק וְגַם האֲוִיר בְּרוּבּוֹ מְקֻמָּט  שׁוּב שָׁכַבְנוּ לִישֹׁן שְׁנַיִם כְּמוֹ ...

אַתָּה צָף בְּזִכָּרוֹן רָחוֹק בְּטַעַם רֹךְ וְחֵן וְחֵשֶׁק עֲצֵי שֵׁיזָף מָתוֹק חוֹלְמִים עַל שְׁקֵדִיוֹת בִּקְצֶה הַמּוֹשָׁבָה, עַל הַגָּדֵר צוֹמְחִים גַּעְגּוּעִים לְשֶׁסֶק וְיֵשׁ לִי תְּכֵלֶת לְמַכְבִּיר וְיֵשׁ אֲפִלּוּ אָהֲבָה וּשְׁבִיל קְלִפּוֹת חָלָב כְּמוֹ שִׁבֳּלִים בְּחֹם הַקַּיִץ וּנְבִיעָה סוֹדִית בְּשֶׁפֶךְ הַיַּרְדֵּן, אַתָּה קוֹפֵץ יָשָׁר לְתוֹךְ הַלֵּב, אֲנִי תָּמִיד צְמוּדָה אֶל הַגָּדָה, אֲנִי יַלְדָּהּ, אַגוּדַלְךָ אָחוּז בַּיְּמָנִית וּבִשְׂמָאלִית הַתֹּם וְרֶטֶט קַל גּוֹהֵר בַּיְּרֵכָיִים ...

  כְּשֶׁתַּגִּיד אֶת הַמִּלָּה שֶׁנִנְטֵשַׁה וְנֶעֶזְבָה לְנַפְשָׁהּ לְנַפְשְׁךָ, הַרְחֵק בְּיַלְדוּתְךָ הַמַוּעֲטַה הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתָהּ וְאוֹתְךָ וְעַתָּה הִיא מִתְקַשָּׁה לְהִתְחַבֵּק כְּשֶׁתַּגִּיד, תִּכָּנֵס כָּל הַתְּכֵלֶת כֻּלָּהּ אֶל אֶגְרוֹף כַּף יָדִי וְעוֹד יִזְלוֹג קְצָת כָּחֹל עַד לַמַּרְפֵּק

לִפְעָמִים אֲנִי רוֹאָה בְּךָ פִּתְאֹם אֶת פְּנֵי הַיֶּלֶד שֶׁהָיִיתָ (הַתֹּם נִרְעַד בֵּין הָרִיסִים כִּמְטוּטֶלֶת) מַבִּיט אֶל הַשָּׁמַיִם עוֹקֵב אַחַר תְּנוּעַת כַּנְפֵי הַחֲסִידָה דָּרוּךְ, עוֹד רֶגַע וְתַשְׁלִיךְ עָלֵינוּ יֶלֶד