שחרחורת סופרת ומשוררת

צילום רמי זרנגאצי צילום: רמי זרנגר

פוסט ארוך/ לפני שנתיים בערך, קיבלתי לאינבוקס את ההודעה הזאת: "הי איריס, אני רופא משפחה, אהבתי מאוד את השיר שלך – שיתפתי על קירי וכבר הופץ בקרב קהילות של רופאים…. (שתדעי ותתגאי) מבקש רשותך להשתמש בו בקורס להוראת תקשורת בין רופא לחולה לסטודנטים לרפואה בת"א… כמובן עם קרדיט ראוי. בהערכה רבה, שי." שמחתי. מאד. כתבתי לו: "ווי, תודה. כבוד כבוד. ...

וְאִלּמָלֵא הָאִכָּרִים הַמְּצַפִּים לְגֶשֶׁם, לֹא הָיָה רָקִיעַ צַח מַשְׁחִיר כְּמִתְאַבֵּל ואִלּמָלֵא טִפּוֹת שֶׁלִּכְלְכוּ אֶת בֹּהַק הָאֲוִיר לֹא הָיָה הָעֵץ סוֹפֶק עָלָיו בְּצַעַר וְאִלּמָלֵא הַצֵּל אֲשֶׁר נִלְפַּת בַּעֲנָפִים לֹא הָיוּ נוּגִים הָרְגָבִים בַּתֶּלֶם וְאִלּמָלֵא הָיְתָה הָאֲדָמָה כָּל כָּךְ קְרוֹבָה לֹא הָיָה מוֹחֵל הַקַּיִץ לַגְּשָׁמִים, וְאִלּמָלֵא הֵגִיחַ שׁוּב חֶשְׁוָן לֹא הָיָה לִבִּי נֶחְבָּט בְּכֹחַ וְאִלּמָלֵא הַלֵּב בְּחֻלְשָׁתוֹ, אֶפְשָׁר שלֹא הָיִיתִי כְּלָל נִזְכֶּרֶת

בְּרִגְעֵי הָאַהֲבָה הָיִיתִי מֵהִלָּה גּוּפִי מֵעַל גּוּפְךָ, כְּמוֹ מֵעַל כִּירַיִם, בְּלִי לָגַעַת, גַּם הַלַּהַט כָּל הַחֹם הַזֶּה כְּאִלּוּ שֶׁמֶשׁ נִלְכְּדָה בְּךָ וּבְדִיּוּק כְּמוֹ אִיקָרוֹס הָיוּ לִי שְׁנֵי שָׁמַיִם,לֵב צִפּוֹר, וְחֶזְיוֹנוֹת טוֹבִים לֹא הִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ כְּלוּב הַצְּלַעוֹת שֶׁלִּי מַתְחִיל לְהִתְמוֹסֵס וּמִתְמוֹסֵס

אָמְנָם מָה שֶׁהָיָה – הָיָה וּמֵת אֲבָל יָרֵחַ מַחֲסִיר וּמִתְמַלֵּא וּמַחֲסִיר וּמִתְמַלֵּא וּבְכָל יוֹם נוֹלַד כּוֹכָב חָדָשׁ וּמִשְׁאָלוֹת אֲשֶׁר לוֹמְדוֹת לִפֹּל עַל אֵלֶּה שֶׁזּוֹכְרִים לִתְפֹּס אוֹתָן

אֶתְמוֹל בְּבֵית קָפֶה בִּשְׂדֵרוֹת בֵּן גּוּרְיוֹן, פָּתְחָה לִי חֲבֶרְתִּי אֶת הֶעָתִיד: עַל הַשֻּׁלְחָן הָיוּ פְּרוּשִׂים מִצְנֶפֶת אוֹר וְרֹמַח וּשְׁלֹשִׁים גְּבִיעֵי זָהָב בַּקְּלָף הָאַחֲרוֹן הָיִינוּ נְשָׁמוֹת צְפוּפוֹת כְּמוֹ דַּפִּים בְּסֵפֶר צָחַקְתִּי עַד שֶׁהַמֶּלְצַר שָׁאַל: "תִּרְצוּ חֶשְׁבּוֹן?" * בַּמְּכוֹנִית אָמַרְתִּי לָהּ אִם רַק הָיִיתִי יְכוֹלָה לְהִפָּרַע מִיֵּצֶר הַדִּבּוּר וְהַתְּשׁוּקָה, מִבְּלִי לָמוּת תְּחִלָּה כְּמוֹ עֵץ לִשְׁתֹּק לְהַקְשִׁיב * שְׂדֵרוֹת הַצִּיּוֹנוּת הֶחְשִׁיכוּ כְּמוֹ הַמְּצִיאוּת ...

וְאָז פָּשְׁתָה בָּנוּ פְּרִידָה שָׁכַבְתִּי בִּשְׁתִיקָה דְּרוּכָה כְּמו חֻלְדָּה שֶׁמְּרִיחָה אֶת פֵּרוּרֵי הַסּוֹף חַדְרֵנוּ הִצְטַמְצֵם לִכְדֵי צִנּוֹר, אוֹ תְּעָלָה וְלֹא רָצִיתִי שֶׁתֵּצֵא רִאשׁוֹן הָאַכְזָבָה הָיְתָה קָרָה, חַמָּה וְאַכְזָרִית, קְרַבַּי הָפְכוּ וְהִתְהַפְּכוּ רֵאָה בְּתוֹךְ הַלֵּב, כִּלְיָה בְּתוֹךְ רֵאָה, כְּאֵב מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן בָּכוּ גַּם הָעֵצִים, אֶת יְבָבוֹת הָאֲבָנִים שָׁמַעְנוּ כִּנְקִישׁוֹת בַּקִּיר נַפְשֵׁנוּ נִרְעַדָה, הִנֵּה זֶה בָּא, עַכְשָׁו, רָאִינוּ צֵל חוֹלֵף מֵעַל בֵּית ...

וּכְמוֹ לִקְרַאת מַסָּע אָרֹךְ אֶל קְצֶה נַפְשִׁי, מֶרְחָק יָמִים רַבִּים, (אֵינִי יוֹדַעַת כַּמָּה זְמַן יִקַּח עַד שֶׁאֶצְלַח אֶת חַתְחַתֵּי הָעוֹר וְהַבָּשָׂר, מַהֲמוּרוֹת צְלַעוֹת, דַּרְכֵי מָרָה, אָשַׁם, מוּסָר) אֲנִי אוֹרֶזֶת זִכְרוֹנוֹת טוֹבִים, רָעִים, סְפִיחִים מִיַּלְדוּתִי וּכְאֵב פְּרִידָה טָרִי כְּמוֹ כִּכָּר שֶׁל לֶחֶם, אֲבָל בְּלִי הַנְּשִׁיקָה, אֶת הָעִבְרִית אֲשֶׁר רָכַשְׁתִּי בְּדָמִים וְקוֹלוֹתיהַּ לוֹחֲשִׁים אֵלַי תִּקְּחִי אוֹתִי אִתָּךְ, רְאִי, שֶׁאֶהְיֶה יָפָה, אוּלַי אֶמְצָא ...

לִפְנֵי שהִתְבַּקְּעוּ הַיַּבָּשׁוֹת וְיָּם סָמִיךְ פִּנָה אֶת מְקוֹמוֹ לְשֶׁפֶךְ הַנָּהָר, לִפְנֵי הַנְּהָרוֹת והָאֵלִים שֶׁהִתְגַּלּוּ, נָפְלוּ לָאָרֶץ כְּכוֹכְבֵי הָלֶכֶת, הַשֶּׁמֶש עוֹד זָרְחָה רַכָּה וּפְנֵי הָאֲנָשִׁים חוּמוֹת, לִפְנֵי שרְבָבוֹת אִיִּים שֶׁנִּסְחֲפוּ בָּרוּחַ הָעַזָה כִּסּוּ אֶת קַו הַחוֹף כְּמוֹ אָצוֹת, הָיִית יַלְדָּה קְטַנָּה וַאֲבוּדָה כְּמוֹתָם, אֲבָל יָדַעְתּ: בְּכָל לֵדָה יֵשׁ הַבְטָחָה לְמָוֶת מָה מוֹתָּר חיי הַדָּג, שאלת, וְהַסִּירוֹת שֶׁחַרְטוֹמָן נִרְפַּה וְאיזה צֶבַע ליָּרֵחַ ...

הרוח שנושבת בי דרכי/ אליסיה אוסטקינר   אֲנִי חָשָׁה בְּיָדוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בְּתוֹךְ יָדִי כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת, אָמְרָה הַזְּקֵנָה אֲנִי נִנְשֶׁבֶת כְּכוֹבַע בִּי נִשְׁבַּעְתִּי כִּי בְּכָל אָטוֹם נִמְצֵאת יָדוֹ הַמּוּשֶׁטֶת לְעֶזְרָה מְנוֹפֶפֶת לָנוּ, מְקַוָּה שֶׁנְּנוֹפֵף בַּחֲזָרָה לְעִתִּים אֲנִי חָשׁ בְּנוֹכְחוּתו האֱלֹהִית בְּתוֹךְ תּוֹכִי, אָמַר הַפֶּרַח הַשָּׁחֹר וּלְעִתִּים אֲנִי רוֹאָה אוֹתָהּ מַרְקִידָה סְבִיבִי אֶת הָעוֹלָם חֲצָאִיוֹת מְעוֹפְפוֹת בְּכָל אֲשֶׁר נִצָּב דּוּמָם אֵין ...