שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

יותם ראובני כותב על "פלא" ב"הארץ"

לכל אושר יש כתובת. הביקורת המופלאה של יותם ראובני למאותגרי הארץ: "פלא": שירים שפועלים כמו אימוג'ים ויוצרים תחושת הזדהות מדויקת הדוברת ב"פלא". קובץ שיריה של איריס אליה כהן, מחכה ללידה — לידת בן, לידת שיר או לידת משמעות כלשהי. רבים מהשירים מפתיעים בעמקותם ומצטיינים בדיוק רגשי יותם ראובני לקריאת הגירסה הדיגיטלית זה עידן האימוג'ים. למה להתאמץ ולחפש מלים ולהרכיב משפטים, ...

קרא עוד »

עַכְשָׁו תִּשְׁמַע אֶת מְנוּסַת הָעֵשֶׂב

במקום שבו כורתים עצים/ עַכְשָׁו תִּשְׁמַע אֶת מְנוּסַת הָעֵשֶׂב, אֶת בֶּהָלַת הַתְּאֵנִים בְּגַב הָהָר וּבְכִי הַגֶּפֶן בּוֹא וְתִרְאֶה,  הָרוּחַ שָׁח אֶל הַבּוֹרוֹת נִשְׁמַת הָעֵץ שֶׁנֶּעֱקַר רוֹחֶפֶת בֵּין הָאֲבָנִים, אֵימַת הַטַּל אֲשֶׁר מוּטָח עַל הַבָּתִּים עַל פְּנֵי הָאֲנָשִׁים וְאַל מָטָר עָלֵינוּ (מתוך 'שחרחורת', הוצאה עצמית 2014) התמונה של ‏Yesh Din ييش دين יש דין‏.

קרא עוד »

הודו, פרק 9: מִכָּל הִקָּסְמֻיּוֹת הַצֶּבַע

  מִכָּל הִקָּסְמֻיּוֹת הַצֶּבַע אֵין כִּשְׁחֹר הַשְּׂעָרוֹת הָאֲרֻכּוֹת הַנִּצְחִיּוֹת שֶׁל הַנָּשִׁים הַהוֹדִיּוֹת,   אָמְרָה לִי סִינְטָה וְהֵגִיפָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַשְּׁחֹרוֹת הָאֲרֻכּוֹת   נֶהֱדָרוֹת כַּלַּיְלָה   כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן  

קרא עוד »

הודו, פרק 8: עֵץ צִפֹּרֶן, שֹׁרֶשׁ כֻּרְכּוּם

הדרך לדבנקולום הייתה ארוכה עד מאד וירוקה עד מאד. מצידי הדרכים גבהו מטעי עצי הגומי (שמפיקים באופן דומה למייפל, כלומר, הגומי הוא נוזל המטפטף מתוך הגזע) ושפעת עצי הקוקוס, הפאפיה, המנגו והבננה מעורבבים זה בזה עד שקשה למצוא מין את מינו, צומחים מכל עבר, מעל ומעבר, וביניהם שדות אננס, הגדל, מסתבר, בערוגות שיחים נמוכי קומה. חלפנו על פני עוד כמה כפרים ...

קרא עוד »

הודו, פרק 7: קִצּוּר תּוֹלָדוֹת הַקּוֹקוֹס

אז כמה רגעים אחרי שעלינו על סירת דייגים שעם ערב מוסבת לספינת תיירים שכזו, ספסליה המרופדים הזמינו אותי לשבת באופן מיידי, שכן אני חוטפת בחילות אם האדמה או המים רוטטים תחתיי, התפתחה שיחה חברית בין עולי הסירה. הם שאלוני, באנגלית שעוד לא התרגלתי אליה ומחצית מהמילים נפלו סתומות על רצפת הסיפון, איך זה שאני נראית מקומית בלי להבין מליאלם. אני ...

קרא עוד »

הודו, פרק 6: בָּאתִי אֶל פְּלָאַיִךְ כְּמוֹ יַלְדָּה

בָּאתִי אֶל פְּלָאַיִךְ כְּמוֹ יַלְדָּה חָלָב לָבָן קְרִירוּת הַכּוֹכָבִים בְּפִי וּבְשׁוּבִי, אֲנִי אִשָּׁה בְּתוֹךְ בִּטְנִי יָמִים עַזִּים וּרְתוּחִים כְּשֶׁמֶשׁ   שלל היום: רועה עדרי ברווזים, מרבד לוטוסים פקוחים למחצה, סירות דייגים, עצים דקיקי רגליים, תעלה ואגם וים במרחק נשיפה זה מזה, והירוק היום ירוק מאד. סרטון

קרא עוד »

הודו, פרק 5: לִפְנֵי כָּךְ וְכָךְ זְרִיחוֹת

לפני כך וכך זריחות, כך וכך שקיעות, כך וכך מחזורים של גשמי מונסון, תנובת עצי הפאפיה, שיש לפזר את זרעיהם מידי כמה שנים מחדש, הייתי גם אני ילדה שחורה ששתי צמות עבותות מוטלות על כתפיה והיא חנוטה בחליפת שמלה כבדה, שקרוב לוודאי שנאה מאד, דורכת את דוושות האופניים וממהרת לחזור מבית הספר.

קרא עוד »

הודו, פרק 4: מַפָּץ חוּשִׁים

לא יודעת מאיפה להתחיל את ההודו הזאת. כל דקה מתפצפצת בפה באלפי טעמים, והנוף במראות והאנשים בנדיבות והנשים בשמלות סארי שאין דברים כאלה. מאיפה מתחילים? אז הגוף. כבר כמה ימים שהבטן הרגזנית שלי שקטה. האוכל פה כל כך מתאים לי. אורז וירקות, זה כל מה שהייתי צריכה. בדרך כלל אני מתפתלת מכאבים מההסתגלות לתזונה המקומית. וגם הפנים רגועות. והשיער מבויית. ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן