שחרחורת סופרת ומשוררת

           ערב יום השואה, תש"ע, אני מעלה קטע מספרי, "מכתוב", (שם זמני) על השואה דרך עיניהן של ילדות בנות עדות המזרח:  הדמויות: עירית, בת 6, בת להורים שעלו מסוריה ותימן               רוזי, בת 7.5 בת להורים שעלו ממרוקו. ילדה מחוננת. הזמן: ערב יום העצמאות,  1974 המקום: מסיבת יום העצמאות בבית משפחת שיפמן, כרמל צרפתי, חיפה. השתיים נפגשות בפעם הראשונה, מתיישבות על ...

               אמיר יקר יקר. נפעמתי מהשיר האחרון שלך. http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=15819&blogID=182#res204701 אני חושבת שהוא במופלאים. כשקראתי אותו, נזכרתי בסיפור הזה, ששכתבתי לא מזמן. אני חושבת שהוא מתכתב עם שלך.  מאחלת לך הצלחה רבה עם צאת ספרך, (עבורי הוא כבר מאד מצליח) ואהבה. אשה דובדבן תקתוקי השעון מצטרפים לשריקת הרוח הכלואה בארגז התריסים שמעל לחלון, לנשיפות התנשמות הדואות מעל הבניין, לטפטוף הגחמני של הברז במקלחת שמייצר ...

          צר לי, אבל הנה קישור למשהו שבארה"ב לא יכול לקרות. תקראו לזה צביעות, פלסטיק, העדפה מתקנת… אבל בארה"ב זה לא יכול לקרות.  תעשו לי טובה, ותקליקו: http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1057,209,47836,.aspx ואני בהחלט בעד העדפה מתקנת. בחיי. תארו לכם שהילדה הזאת לא הייתה צולחת את האודישינים לפירסומת הזאת ?!? בעצם, גרוע מזה. הילדה הזאת גדלה עם תוצאות הלוואי של תרבות הצבע הזאת.    ומה עליהם?!? מישהו מהם ...

    וזה במיוחד בשבילך, אהובה. הוכחה שתפילות ותקווה ומחשבות טובות מביאות את הוורוד הזה. אם אפילו אלי, אז בטח ובטח אלייך.  

          ההתחלה הייתה דווקא מרנינה. החלטנו לצאת לסרט. בזמן שמוש מגגל ואני פוסלת כל מה שנשמע לי אמריקאי מידי, הציעה ביתי הבכורה בחביבות שהיא תשמור על הקטנים. כל כך שמחנו. כבר מזה זמן שהגענו למסקנה, מוש ואני, שהיתרון היחיד, אבל היחיד, בלהיות הורים לנערה בגיל ההתבגרות קשורה לעובדה שלא צריך לחפש בייביסיטר אם רוצים להרגיש קצת קולנוע ...

           היה לו צרור מפתחות כבד שנשא תמיד בכיס מכנסיו, מאחור, והיה מצטלצל בשוכבו ובקומו ובלכתו בדרך. "כל כך הרבה מפתחות," אמרתי כשהתיישבנו אל הדלפק והוא הוציא אותו מהכיס, בלחש, כאילו החזיק סודות נעולים משנים. "כן, די הרבה." ענה.  המועדון לגם את הלילה על בטן ריקה והתנדנד מולי… או שמא הייתי אני השיכורה?  "זה של הבית," ידו האחת כמסה בגב חולצתי והאחרת מיינה ובודדה אותם, אחד, אחד, "זה של המשרד, זה של ...

     כמה קטנות על פסח בגולה: 1.  זאת הפעם הראשונה בחיים, שלמחרת ליל הסדר, אנחנו קמים… מלבישים ת'ילדים מצחצחים להם שיניים טוב טוב… ו… שולחים אותם לבתי הספר (!) 2.   זאת הפעם הראשונה בחיים, שאנחנו שולחים אותם לבית הספר עם "סנדוויץ מצה'", זאת אומרת… אף פעם לא הייתי צריכה להכין סנדוויץ' מצה לבית ספר, כי אף פעם לא היה בית ספר ביום שאחרי ...

       בזמן האחרון, כל מיני דיאלוגים שנוצרים כאן במטע, מזכירים לי קטעים מהרומן שכתבתי. בפוסט האחרון של נועם ר., השתעשענו נועם לי ואנוכי בעובדה שהקול שלנו נשמע צעיר, ולא פעם בטוחים שאנחנו הילדים של המשפחה. אז הנה "פירקון" מהרומן שלי "מכְּתוּבְּ" (שם זמני) שמסתובב עכשיו בהוצאות ומתאר את אותו דבר: אריק נכנס לחדר הרחצה הצמוד כדי להתגלח, והנקישות הקצובות של ...

           אלף תשע מאות שבעים וחמש הייתה שנה רעה לאלוהים. כמו השנה שלפניה, והשנה שאחריה, וגם זו שבאה אחריה. כמו מאז ומעולם.  באלף תשע מאות שבעים וחמש, אלוהים לא אהב מה שראה, ואנחנו, האנשים הקטנים שעל הארץ, לא אהבנו את מה שלא ראו השמיים.   באלף תשע מאות שבעים וחמש, בבוקר של קיץ, בכפר קטן בגליל העליון, נמצא ילד קטן בתוך מכונת ...

              בפוסט הזה,http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=196&itemID=15477#post15477 לרגל הממצאים הדי מדאיגים, סיפר משה יצחקי שהוא מתחיל לכתוב זכרונות עבר. כתגובה, הצעתי לו שנכתוב דווקא זכרונות עתיד. נראה לי פרוייקט מאתגר משהו. אולי גם יותר אופטימי? לא יודעת. מכל מקום, מכיוון שבהתכתבות מוקדמת ביננו, קבענו שניפגש אצלי, בתום הגלות שלי, הציע משה שזה יהיה זיכרון העתיד הראשון. אז הנה הוא. זיכרון עתיד: טבעון, ...