שחרחורת סופרת ומשוררת

  ספר הביכורים של איריס אליה כהן, מכתוב, הוא מסוג הספרים שמראשית הקריאה בהם אתה מבקש פשוט שהספר יימשך עוד ועוד. אם ניתן להסיק מסקנה אחת מהספר הזה היא שכהן פשוט חייבת להמשיך ולכתוב. 12:48 (09/01/11) book watch להמשך קריאה:  http://www.bookwatch.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=118838 לביקורת של תמר משמר: ב"הקוראת" http://tamarmishmar.wordpress.com/2011/01/19/%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA/

        מחר, יום שישי, 6.1.11 ברשת א', בשעה 18:00 במסגרת התוכנית "המוסף לספרות", עם הדסה וולמן, ראיון שיחה (מקווה שמעניינת:) על "מכתוב". זה הקישור:  http://www.iba.org.il/media/?recorded=117&starting=musafrut זה הקישור לתוכנית "עולים על הגל" ברשת ב', "עולים על הגל", עם איריס לביא: http://www.iba.org.il/media/Media.aspx?recorded=14&starting=olim    

        ולביקורת של הלנה מגר טלמון: בגידתו של עלה התאנה http://hamitologit.wordpress.com/%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%9b%d7%aa/%d7%91%d7%92%d7%99%d7%93%d7%aa%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%aa%d7%90%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%a1-%d7%90%d7%99%d7%9c/      

  במסגרת פרוייקט של איתמר זוהר, על גיבורי ילדות שהיו לנו, אני שולה מהארכיון את הסיפורצ'יק הזה, שכתבתי, וקראתי לו בילבי. ורק אוסיף ואספר, שיום אחד מצאתי באיזה חנות יד שניה ספר שתמצת את עלילת סדרת הטלוויזיה ההיא, ששודרה ב 1973, והכיל צילומים מקוריים. לא איכפת היה לי שהספר היה ישן ישן וקרוע בלוע:) ושחסרים היו בו דפים, ושהכריכה התפרקה לי בידיים…. ושבעצם קניתי זיכרון ולא ...

  פרק מ"מכתוב" (ערוך) ב ynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4006993,00.html ולוקחת נשימה לריאיון ברשת ב'. (תדברי לאט. תדברי לאט. כשאת מתרגשת את מדברת מהר ולא מבינים מה את רוצה להגיד ואת נשמעת כמו ילדה קטנה. תדברי לאט)   טוב, ניסיתי בחיי שניסיתי. אבל אין דבר העומד בפני הניסיון:) נקווה שבפעם הבאה יצליח לי יותר זה הקישור http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=aod אני על ההתחלה (אחרי החדשות) תמשיכו להקשיב לשני ...

  אני רוצה לכתוב לעצמי מה אני אמורה וצריכה ויכולה להגיד בראיונות המתרגשים עלי לטובה, ואני מוצאת את עצמי חוזרת אל בננות, שבה וקוראת את התגובות המחבקות של החברות והחברים שצומחים לצידי, בגומות השכנות, וגם מחוץ למטע הזה, כמו חוה וסיגלי, שהן מחוץ אבל לגמרי לגמרי בפנים. בתוך אוקיינוס האינטרנט השוצף, (יש לי בלוגים בכל מיני מקומות, ופייס בוק וקישורים ולינקים) ...

אז זהו. מכתוב יהיה בחנויות ב 1.1.11 (ולא באחד עשר, כפי שחשבנו.) וזה כמובן גם תאריך מכתוב. בבקשה חפשו, בקשו, העבירו, עניינו, קנו… (הוא יהיה במבצעים של כל הרשתות הגדולות) ותחזיקו לי אצבעות. תודה עצומה לכל המפרגנים והמברכים, זה מחזק ומחזיק לי את הלב, אתם לא מתארים עד כמה. תודה כל כך.

    אני בת שש או שבע. הורי ואני עולים את שדירות הציונות ברגל. זאת חתיכת עליה. וגם די חם. היד של אבא שלי מזיעה. הוא מנסה להחזיק לי את היד, אבל היא כל הזמן מחליקה ובורחת.    אימי הולכת אחרינו. כמעט רצה. כשהיא משיגה אותנו, היא נוטלת את ידי השמאלית ושלושתנו צועדים בשורה. היד שלה כמעט בגודל שלי. קטנה ...

    יכול להיות שזה קשור גם ליציאת הספר, זה ממש ממלא את ימי, לילותי וחלומותי, ואני מוצפת מאד, לא רק בדמעות, אבל נתקלתי בתמונות האלה של אספי, על הכרמל, ובא לי לבכות. מה, יכול להיות שזהו? בגלל גפרור אחד ובגלל שמיים גחמניים, חסרי רחמים, רק הילדים של אספי, עוד איזה עשרים או שלושים שנה,  יוכלו לשוטט, ככה, בצד השני של ההר?  התמונות צולמו בפברואר 2008