שחרחורת סופרת ומשוררת

       אַבָּא מה נִטַּע בּוֹ שֶׁלּא צִמַּח בִּי   מָה נִכְרַךְ בּוֹ שֶׁלּא נֶחְנַק בִּי     מָה הָיָה  בּוֹ שֶׁאֵין בִּי וּבָהּ מָה הָיָה       הקודם:  מָה  (אַבָּא)   מָה נִטַּע בּוֹ שֶׁלּא צִמַּח בִּי   מָה נִכְרַךְ בּוֹ שֶׁלּא נֶחְנַק בִּי   מָה הָיָה בּוֹ שֶׁלּא הָיָה בִּי וּבָהּ מָה הָיָה   יִשְׁאֲלו   ...

                הי חברים וחברות, יקרים ויקרות, מאחר ועלינו (הרשו לי לתת לכם את הקרדיט הראוי) לשלב ההצבעה הסופית, עתה אני באמת זקוקה לעזרתכם. אז מיליון תודות אם תצביעו, שוב.  מבטיחה שזאת הפעם האחרונה… אישה חצי פגישה http://books.mouse.co.il/vote.asp די מתאים לי לגלות את זה באיחור של ארבעה ימים… ההצבעה מסתיימת ביום ראשון. אוהבת איך שלא יהיה. ...

     אסף חולה היום. נשאר בבית עם אמא.  אבל הבית משועמם.  הטלוויזיה מדברת רק אנגלית.  הצבעים כבר צבעו כל מה שאפשר לצבוע.  הטושים טישטשו כל מה שאפשר לטשטש.  המשחקים כבר שיחקו די.  אפילו המחשב כבר מזמן הפסיק לחשוב שהוא חשוב.     אז אמא ואסף מחליטים לצאת לטיול רכוב ברחוב. "זה יהיה טיול קצת משועל." אמא אומרת. "זה יהיה ...

         הפירמידות של אבא שנת 1986 : האוטובוס הצהוב, – מ. מ. יסוד המעלה, באותיות ירוקות – שלוקח אותנו כל בוקר לבית הספר התיכון בקריית שמונה, עוצר כמה מטרים לפנינו. דוֹבִי הנהג נהנה לראות אותנו רצים אליו. זה עושה לו הרגשה טובה. דובי שונא ילדים ומתעב עשירים. מי שאיתרע מזלו להשתייך לאחת הקבוצות, או חלילה, לשתיהן, יכול למצוא ...

        בדיוק באמריקה. בדיוק בבוסטון. בדיוק בלילה שבין הלווין לעוד יום קר של נובמבר. הכל קורה אצלי בדיוק. שבע שנים אחרי. בדיוק שבע שנים אחרי. אני מנסה לעשות לעצמי תיקון. 1.11.2002 אנחנו בעיצומו של סיבוב הופעות treat or trick. מנהג הלווין שכזה. ילדי השכונה מקישים על הדלתות. "תעלול או ממתק?" הם שואלים רטורית את האיש שפותח להם את הדלת. וזה, אם הוא ...

      שבע שנים בדיוק למותו של אבי, אני מעלה סדרה של פוסטים הנוגעים באיש המופלא הזה שלי, שהיה.  אלו דברים שנשאתי בתום השבעה. המון תודות על הקריאה. וסליחה שאני מבקשת לא להגיב. אבא היה איש חכם. וכבר כמה זמן שאני חושבת שאולי היה חכם מידי ושאלוהים לא איזן מספיק את המזל עם השכל. ובכלל, מינון, בפרט אצל אבא, הוא עניין שהיושב ...

        לאוויר היה מזג טוב הבוקר. התעורר עם חיוך. מה זה חיוך. צחוק. צחוק גדול במושגים של ניו אינגלנד. השמיים זרחו תכלת. העננים ליבלבו. הרוח החמימה העירה לנו ברכות שצריך בכל זאת לקחת מעילים.  אי אפשר להאמין שבשבוע שעבר ירד פה שלג. מאות אמריקאים יצאו מבתיהם לחגוג את הלווין. גם אנחנו, אמריקאים לשבריר שנה, ירדנו למרכז העיר.  גם הרחובות התפקעו מצחוק ואנשים ומקהלות עלים. דלועים ודלעות צהולי סבר ...

         א. שניים בינואר, 2010 "שמך?" "שושנה. אבל כולם קוראים לי שושי." אני מעמידה פנים שהשאלות שלו בכלל לא מעצבנות אותי. "אתה גם יכול לקרוא לי שושי. אם אתה רוצה." אני מוסיפה. הגמד מלכסן אלי מבט. עוד מבט הוא מקדיש לשופט. מבט נוסף, נדמה לי שמחויך, הוא שולח לשורה הראשונה. שם, רגל על רגל, בשמלה קצרה, בברכיים חשופות ...

              טוב, חברים, אני ממש לא רוצה לעצבן, אבל אני מוסיפה עוד פוסט, מבטיחה שאחרון, בעקבות ההתרחשויות ההזויות שפקדו אותי השבוע. מי שלא יודע מה קרה מוזמן להציץ בפוסטים הקודמים, חלק מההתרחשויות מתועדות:  http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13606&blogID=290 http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13623&blogID=290 אישה חכמה כתבה לי, בעקבות מה שקרה, שאולי מישהו הרגיש שנעשה קצת צפוף פה, במטע. צפוף? אין לי מושג. להגנתי ייאמר ...

                 “מוש," אני מחליקה כמה אצבעות על גבו של בעלי. אני אוהבת את הגב שלו. תמיד בכמה מעלות מעל הממוצע, ואני בחורה שצריכה חום. "רוצה לשמוע מה כתבו לי אתמול?". זאת שעת בוקר מוקדמת. אני יודעת שהוא לא לגמרי ערני. "אוי. איריס." הוא מהמהם תוך כדי פיהוק, "עוד פעם הבלוג הזה?" "אז אתה לא ...