שחרחורת סופרת ומשוררת

           בגן של איתני, כבר כמה שבועות, חוקרים תהליכי ייצור. אחרי טיול שערכו במסגרת הגן לחווה חקלאית טיפוסית לאיזור, חזר בני בן השש עם לא מעט תובנות לגבי אופן ההכנה של כל מיני מוצרים. איך מכינים חמאה. איך מכינים לחם. איך מכינים סיידר… הם אפילו למדו בגן איך מכינים שמן זית. (כן, למרות חיבתם העמוקה של האמריקאים לתירס ולמטמורפוזות הקולינריות ...

     בעמק יפה בין כרמים ונחלים, חיה בנחת משפחת פילים. אמא פילונה ואבא פילפיל ובייבי פילון העונה לשם גיל. גיל היה פיל מיוחד, יוצא דופן, (ככה גרסו השמועות, בכל אופן) כשהיה בן שנה, כבר הלך בלי עזרה, וצעד עד לנחל, וגם חזרה. כשהיה הפילון כמעט בן שנתיים, יצא בגפו לחדוק את המים. בן שלוש הוא משך בעזרת הזנב גדוד שלם ...

            את יום הנישואים השלושה עשר הם חגגו במריבה טראנס ביתית שהזכירה לה מדוע לא היו צריכים להתחתן. היא עמדה במטבח והכינה סלט, הוא קילח את בנם הקטן בשעה שהטיסו זה לעבר זו האשמות ומטענים שלא נפרקו כבר שנים. היא קיוותה שיעצרו לאיזה חניית ביניים, אבל הוא היה על אוטומט.   גשם חרישי החל לרדת. אלמלא ראתה אותו, ...

           16.3.10  חברים טובים ויקרים, ערכתי כמה שינויים קלים, ראשוניים, אבל לוקחת את ההערות ההארות והמחמאות לחדר העריכה.  תודה גדולה על העזרה. ושוב אומרת, ושוב מודה. אני חושבת שזה הכוח הכי גדול של המטע. 14.3.10 שיר (תודה רבה רבה!) הציעה להוריד שני בתים, ובקריאה שניה ושלישית אני חושבת שהיא צודקת. הבתים שהסרתי למטה, והוספתי שתי שורות. מי ...

      בעמק יפה, בין כרמים ונחלים, חיה בנחת משפחת פילים. אמא פילונה ואבא פילפיל ובייבי פילון העונה לשם גיל. גיל היה פיל מיוחד, יוצא דופן, (ככה גרסו השמועות, בכל אופן) כשהיה בן שנה, כבר הלך בלי עזרה, וצעד עד לנחל, וגם חזרה. כשהיה הפילון כמעט בן שנתיים, יצא בגפו לחדוק את המים. בן שלוש העמיס בעזרת הזנב גדוד ...

      בצהריים זרזף מטה כמו ממלחיה רטובה. טיפין טיפין. באה הרוח ושיחקה באוויר. מערבולות שקופות הסתחררו מול חלוני. אבק ומים שחלמו להיות שלג. לקראת הערב נקרעו השמיים וכמויות עתק צנחו אל הארץ. מפת חג נפרשה על שולחן השדרה, מלבינה שיחים וענפים ואדני חלונות ומכוניות וכבישים ומדרכות. עד שירדה החשיכה. קרני העצים השחירו. אחרוני האנשים חמקו אל הבתים, נבלעו ...

            חזרתי לרוץ.  אחרי שלושה חודשים של דריכה במקום. של דשדוש. של רביצה. (זה ההיפך מריצה, לא?) אחרי שלושה חודשים שמנוחה אלימה וקרת מזג כפתה לי את הגוף, הוא השתחרר. ומותר לו. כבר ריצה את עונשו. (אם כי תמיד טען שהוא חף מפשע…)   שוב דוהרת הרוח בפניו והוא חופשי. שלוח רסן. שוב ניגרת הזיעה במורד הרקות, והסנטר, והוואדי שבין השדיים. שוב חומקים השדיים מהגוֹלְפִים הצמריריים, מציצים אל הרחוב דרך מפתח ...

      לא יודעת מה יחסם של תושבי ניו אינגלנד למזג האוויר השורר כאן, אבל דבר אחד ברור, הם לא מוטרדים ממנו כמונו, הישראלים, ובטח שלא מתעבים אותו כמונו. כל שיחת חולין בין שני ישראלים (יש פה אלפים…זה לא ייאמן. במסדרונות ביה"ס של הילדים אפשר לשמוע יותר עברית מאנגלית) תמיד, אבל תמיד, תתחיל בתלונות על השלג ועל מה שקרוי ...

            בטן ילדותי בחודש התשיעי, וצירים נחושים מאגפים את רחמי ומדקרות מדקרות משלחים זכרון אחד החוצה, אל שדות אדומים מכלניות שאסור לקטוף, ואני בכל זאת מעזה. רק אחת, ועוד אחת. ועוד רקפת, רק אחת… כדי להניחן באגרטל שאמרתו מוזהבת. אלא שכבר בדרכן אליו הן מאבדות את הראש מהיופי, איזה יופי. עלי הכותרת הדקיקים מתקמטים בין אצבעותי המתפעלות, עוורות ...

          בחנות החיות, לוחש לי איתן, "אמא, אני מאד רוצה ליוויתן." "מה?" אני מצחקקת, "כחיית מחמד?" "כן, לוויתן זה בעל חיים מאד מיוחד."  "זה נכון," אני עונה עם הרבה סבלנות, "אבל אין פה שום לוויתן בחנות…   … אולי כדאי שתבחר דווקא צב? עם שריון אבירי בסגנון מעוצב, תוכלו לשחק כך בבית תופסת… יש גם המון מקום במרפסת."  "לא," עונה לי ...