שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

מפלצת זוללת אגודלים (ואמהות)

    איתני בתקופה המאגית שלו. ובעצם, אולי הוא היה כזה מאז ומתמיד. הרי גם מגופי הוא נחלץ באורח פלא…  הוא מספר שיש לו כוחות קסם, שהוא יכול לחסל מפלצות זוללות אגודלים במקרה הטוב, וזוללות שיניים במקרה הרע, הוא יכול להעיף כדורי מחץ בעלי כוחות שחור, והוא גם עושה את זה בכל הזדמנות. גם היום הכדורים ה"סופר חזקים" האלה התעופפו בדירה ...

קרא עוד »

מספר ההרוגים האמריקאים במלחמה הגיע ל-4,000

        כשטיילתי עם אחותי ב"נתיב החרות", שזו דרך אדומת לבנים שמקיפה את מרכז בוסטון ועוברת בכמה נקודות היסטוריות וסתם תיירותיות של העיר, חלפנו על פני האנדרטה לחללי הצבא האמריקאי בעיראק. זאת אנדרטה מצמררת. כמה עמודי עץ רבועים, בגובה שני מטר, נטועים באדמה, ביניהם מתוחים חבלים, ועל החבלים האלה, תלויות, כמו שתולים כביסה, דסקיות החיילים המתים. בגלל שהדסקיות ממתכת, ...

קרא עוד »

חבלים

      לו הייתה בחיים, הייתה וודאי מתלוננת גם עכשיו: "נו. אבא. אפשר למות עד שאתה מחליט…" זה מה שהייתה אומרת, ואישוניה הכחולים היו פורחים מעיניה משל היו בלונים במפגן יום העצמאות, ואחרי שעות של "שיטוטים", (כך נהגה לכנות את יציאותיהם המשותפות לקניות) הייתה מאבדת את סבלנותה כליל ופולטת בכעס,  "אפשר למות ממך. אבא." או "אתה תהרוג אותי. בחיי." והוא ...

קרא עוד »

נעמי

    יַלְדָּתִי נפקחת אֶל הַבֹּקֶר בְּעֵינֶיהָ פליאת הַחֲלוֹם שֶׁעָזְבָה וְאֵיפֹה סוּסֵי הַפֶּרֶא, צניפתם רוֹקַעַת שָׁמַיִם וּמָה עַל הַפֵּיוֹת ששערן כּוֹכָבִים וְאֵיךְ זָהֲרוּ הָעֲנָנִים בָּאוֹר וּמֵעֲגָלִים שֶׁל אֲרָיוֹת מְכַרְסְמִים דֻּבְדְּבָנִים מִן הָעֵץ וּפֶטֶל וּפְרָחִים גְּבוֹהִים שֶׁצָּמְחוּ עַל הֶהָרִים שנמסו מְתוּקִים כְּמוֹ גְּלִידָה בִּשְׁנֵי טְעַמִים עַד שֶׁהַלַּיְלָה נִטְרק מִן הַמִּזְרָח וְלָמָּה בָּרַח גַּם הוּא.      

קרא עוד »

יש חמצוצים באמריקה? ותיקונצ'יק

      איתני נורא אוהב חמצוצים. מכירים? אלו פרחים צהובים קטנטנים, (אין לי מושג מה שמם האמיתי) שגדלים פרא בחודשי החורף והאביב, ואת הגבעולים שלהם נוהגים לקטום במשיכה קלה, ולמצוץ. אני חושבת שאין ילד כפר שלא מכיר את הטעם המסטיקי החמצמוץ הזה, ואין אחד שלא מת עליו. בקיצור, היום הלכנו לטייל, ואיתני הסכים לצאת מהאוטו רק אחרי שאמרנו לו ...

קרא עוד »

ספרדג'וקיות וכמה מילים לשחר מריו

          קראתי את הרשימה הזאת : http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/106/836.html של רוביק רוזנטל, והתעכבתי על הקטע הזה:  "פרשת בית הספר בעמנואל מחזירה לזירה הציבורית את אחד המוקדים שבהם הגזענות הפנים-יהודית היא פצע פתוח – האיבה העמוקה בין ספרדים ואשכנזים בעולם החרדי. בתצהיר לבג"ץ בפרשה הזו כותבת אם לאחת הבנות: "ההפרדה גרמה לשנאה תהומית בין הבנות, הן לא רצו להתקרב אליהן, ...

קרא עוד »

הניתוח הצליח, החולה מצפונלס

        דוקטור גולדהרט חבש את מצנפת הניילון הדקה, משך את המסכה הסטרילית עד מעל לנחיריו, רחרח את בתי שחיו בהרגל שדבק בו מאז שיעורי פיתוח הגוף באוניברסיטה, (למגינת ליבו של מנהל בית החולים, אפרים קונצ'ס, שמצא את העניין מרחיק תורמים פוטנציאלים למחלקה החדישה שנפתחה בעלות של מיליוני שקלים) ואחר צעד בנחישות אל חדר הניתוח. בהגיעו אל הדלת החשמלית, שלף ...

קרא עוד »

חלום בלהות

  זה מן יריד אומנים שכזה. אולי שוק. אנחנו עומדים בדוכן ומוכרים את הספר שלי. כבר כשאני מוציאה את הספר הראשון מהארגזים, אני מגלה שהוא נורא נורא כבד. "אי אפשר להרים אותו…" אני אומרת לאיש שלי, והוא לובש מבט מודאג שאומר, ומה חשבת, שספר של שלוש מאות שלושים עמודים יהיה קל? ואז אני מבחינה בכריכה, ונבהלת לגלות שבמקום הציור שבחרתי יש הדפס פרחוני שמתאים לספר טיולים. "לא ...

קרא עוד »

רעב

            הבטן שוב מעירה אותה, והיא קמה ממיטתה. אצבעותיה הסומות מגששות אחר המתג הקבוע בקיר, ונכנעות לחושך. עד שהיא מגיעה למטבח היא נתקלת בשידה שלאורך המסדרון, ברגל הכורסא שקיבלה בירושה מסבתה שהלכה לעולמה בדיוק לפני שנה, (היא זוכרת את התאריך, זה קרה ביום הולדתה השלושים ושלושה) ובידית הדלת של המזווה, שנותרה פתוחה מהגיחה המוקדמת. מזל שיש את האור של המקרר, היא ...

קרא עוד »

החיים בוורוד

          חזרנו מניו יורק. זאת הייתה הפעם הראשונה של אחותי בעיר הגדולה, הענקית, המהממת הזאת. "אין. פשוט אין דברים כאלה", היה משפט המפתח שליווה את ההתפעמות שלה. שהייתה מדבקת, ואחרי עשרות פעמים שנאמר, השתכנעתי. באמת אין דברים כאלה. מבט על מנהטן מרחוק. זאת תמונה ישנה שצילמתי לפני כמה חודשים, באחת הגיחות הקודמות. באחד השיטוטים בצ'יינה טאון, אמא ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן