שחרחורת סופרת ומשוררת
בנסיעה הלוך, לירושלים, שאל אותי נהג המונית שלקח אותי, ג'ינג'י מזוקן וסעור מבע, מה אני עושה ולמה. אמרתי לו "סופרת, וככה." זה לא קורה הרבה, אבל התפדחתי להגיד לו 'משוררת'. וכמובן שעל השאלה השנייה אין תשובה. בדרך חזרה, אני מספרת לו בהתרגשות ש"האולם היה מפוצץ אנשים, ושזה נס בסדר גודל של חציית ים סוף כשמדובר באירוע שירה."
הוא תמה: "אבל אמרת שאת סופרת, לא משוררת." אחרי שיצאתי מהארון, הוא אמר, "טוב, נו. אז תקראי לי שיר שלך." אחרי הצחקוק הנבוך הראשון, קראתי לו שיר. ואז עוד שיר. ואז הוא ביקש עוד ועוד. הוא התרגש עד דמעות ממש. נראה לי שכביש שש מעולם לא חווה דבר כזה. מפה לשם, יצא שעשיתי לו גרסת אודיו של 'שחרחורת'. היה מרגש ברמות על. בעיקר כשהגענו לטבעון והוא אמר לי: "עכשיו אני מבין למה ותשאירי לי בבקשה את הספר. אני אקריא לאשתי."
שחרחורת
הקורא האולטימטיבי.