אֲנִי הוֹלֶכֶת, כַּכָּתוּב
מִמֶּנִּי אֶל עַצְמִי
יְחִידָתִי
אֲשֶׁר אָהַבְתִּי
הָעֲנָנִים כְּמוֹ יַלְדוּת
חוֹלְפִים אֲבָל תָּמִיד
כָּאן מֵעָלֵי
כְּשֶׁנַּעֲשָׂה אָבִיךְ וְקַר
אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּלִבְּךָ הָנַח
בֵּין שְׁנֵי שַׁדַּי בָּרֶוַח
שֶׁנִּפְתַּח לִשְׁמוֹנֶה, תֵּשַׁע
עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת פִּתְאֹם
סְפִינַת תַּעֲנוּגוֹת בְּתוֹךְ יָמִים
רַבִּים לְלֹא מַצְפֵּן
לִבִּי כְּשׁוֹשַׁנַּת רוּחוֹת
וְאֵין לִי מַעֲרָב
הַנֶּפֶשׁ לֹא יוֹדַעַת לְשַׁקֵּר
עַכְשָׁו, תַּקְשִׁיב סִפּוּר;
הָיֹה הָיְתָה מַלְכָּה. הָיָה
לָהּ גַּן, עֵצִים, נָהָר, שְׁתֵּי צִפֳּרִים
כְּחֻלּוֹת, רַק מָה
חָסַר לָהּ גַּעְגּוּעַ