שחרחורת סופרת ומשוררת
מַשֶּׁהוּ רוֹבֵץ עַל לִבִּי, וְנִדְמֶה לִי שֶׁזֶּה
אַתָּה. וַאֲפִלּוּ אֵינְךָ שׁוֹקֵל בִּמְיֻחָד,
שְׁנֵים שְׁלֹשָׁה קִילוֹגְרַם (לְעֵת עֶרֶב נוֹסָף
עוֹד אֶחָד) וַאֲפִלּוּ כֻּלְּךָ תְּבוּנָה וּמִלִּים
וְהַשְּׁאָר – רוּחַ. עֲדַיִן כָּבֵד לִבִּי
בַּבָּשָׂר.
שיר קצר חזק ונוגע
שבת שלום איריס
את בדרך בטוחה לספר שירה
שבת שלום דויד יקר. תודה על תגובותיך הטובות והמחזקות.
שיר יפה ומיוחד
תודה, מירינק'ה אהובה.
תהיי בחג של החגים השנה?
אקפוץ לבקר את חלוניי,אני צריכה צילומים משובחים שלהם. בשביל…סודות סודות…:) מתי נקרא את הספר החדש שלך מבוגרים/ילדים/שירה? או שייצאו שלושה ביחד?:) את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק וטובה שעה אחת קודם. אני התעוררתי רק בגיל חמישים תתארי לעצמך…
אלה סודות שיעשו אותי שמחה ממש, בטוחה. ולשלל התקוות שהפרחת בחלוני הירוק, מירינק'ה אהובה, מקווה שבקרוב ממש.
ואת לא התעוררת בגיל חמישים. אלה האחרים ואנחנו שהתעוררנו אלייך. את יוצרת משעה שעמדת על דעתך.
חיבוק חם ונשיקות.
זה המשפט של הפלאי שיתפוס אותנו בצניחת הלב ממרומי המגדל.
ענתי, מדובר בספר פלאי שאי אפשר להסיר מהלב.
א. אוי, קראתי את השיר אחרת. נו אז יש מקום ל"למה התכוון המשורר". ב. ויחד עם זאת, גם אני התכוונתי למשהו אחר משהבנת, איריס. התכוונתי שזהו משפט נפלא שעשוי לשמש כפלאי שיתפוס אותנו כשיצנח לבנו בגין שלל אירועי חיים מעכירים. מקווה שעכשיו אנחנו מתואמות.
מתוקתי. קריאתך היא קריאתך. וכמה נפלא שכך. גם אם איננו מתואמות:)
נשיקות. שבת שלום.
בוקר טוב איריס
שיר יפה מאד,עם חסרון גדול הניתן לתיקון בקלות:
לדעתי, יש להוסיף לכותרת: על הספר "נופל מחוץ לזמן". ויותר טוב לקרא לשיר: אחרי שקראתי את הספר.
אני מבקש להסביר:
אם מישהו לא שמע על הספר הזה (נניח תתרגמי את השיר לאנגלית) הוא לא יבין את משמעות השם, גם לא ידע לעולם על מי ומה מדובר בשניים שלושה קילוגרם.
השיר יפה כהומג', אבל אני משתדל תמיד לצאת מהחויה הפרטית מאד ,ולחפש את התוקף הכלל אנושי שלה. אם אין כזה, אני לא כותב אותו.ראי לדוגמא את השיר "לא הזמינו אותי".
התחושות שחשת לאחר קריאת הספר, יתאימו לקוראים רבים לאחר קריאת ספרים שונים.
וכשירצו קוראים אלו לספר לחבריהם, על התחושה המיוחדת שחשו לאחר קריאת הספר (לאו דוקא "נופל מחוץ לזמן") הם יוכלו להביא את שירך.
גילוי נאות: אחד משירי "אחרי זה" נקרא "מישהו לרוץ אתו" כמובן על שם ספרו של גרוסמן. כשהגשתי את הספר להוצאה, סימנתי בכוכבית את שם השיר ,וכתבתי למטה שמדובר בספרו של דוד גרוסמן. כשהגענו לדון בשיר עם העורכת, היא אמרה שלא צריך את הכוכבית וההסבר כי "כולם יודעים שמדובר בספר של גרוסמן". הרגשתי שלא בנוח, ופניתי לחברה קרובה מהמילייה הספרותי, שאני סומך על דעתה, והיא חזרה על דברי העורכת, אין צורך ולא רצוי להזכיר. הרגשתי מעט בוז בקולן: מה אתה חושב לעצמך, הרי הספר של גרוסמן נצחי, לא צריך איזכור, ועל הספר שלך, מי יסתכל?. בלית ברירה קיבלתי את דעתן. בשיר יש את כל הנותנים לפירושו, גם בלי לדעת שמדובר בספר של גרוסמן.
התחרטתי די בהתחלה על שנכנעתי. אחד מחברי הבננות כתב כאן ביקורת נפלאה על הספר, אבל יכולת להבין שהוא לא ידע ולא שמע על הספר של גרוסמן.
המקרה של השיר שלך שונה: בלי לדעת שמדובר בספר, ובשמו. לא ניתן לפענח את השיר.
שבת שלום
גיורא
בבקשה הסבר על הספר….:)
על הספר "נופל מחוץ לזמן", יצירת מופת, שלדעתי הקטנה והענייה והמאד משוחדת, (אני חולה על גרוסמן עוד מלפני הספר הזה) צריכה לזכות את גרוסמן בפרס הספרותי הכי חשוב שקיים היום:
http://www.newlibrary.co.il/htmls/page_1075.aspx?c0=16157&bsp=12838
היי גיורא יקר. אתה וודאי צודק. ומרתקת ההתחבטות בהפנייה למישהו לרוץ איתו. ואכן קיבלתי כמה תגובות המעידות על כך שלא כל הקוראים של השיר הזה הבינו למה התכוונתי, אבל תמיד נשאלת השאלה, האם כולם צריכים להבין למה התכוונתי?
האם הכותרת צריכה להיות על הספר, נופל מחוץ לזמן? או "על הספר"? שהרי מה שעשה לי "נופל מחוץ לזמן" עשו לאחרים ספרים אחרים, וכאן אולי היכולת של השיר לעורר הזדהות..
אחשוב על זה. תודה גדולה על דבריך המפורטים, המרתקים.
חיבוק לשבת טובה.
שלום איריס
לכן הצעתי לקרא לשיר: לאחר שקראתי את הספר (בלי לציין את שם הספר). למצב הזה קוראים בסדנאות השירה"להוריד את הפיגומים". כלומר,לאחר שהבניין עומד, לא צריך את הפיגומים שעליו הוא נבנה. הם מסתירים, מכערים,בקיצור,לא נחוצים. לעתים קרובות ליוצר קשה לראות את זה, כי הוא נדרש לוותר על הקטאליזטור.
ובעניין "האם צריכים להבין למה התכוון המשורר"?
לא את הכל, אבל משהו בהחלט כן. אני חושב שצריכה להיות הגינות ביחסי יוצר- משתמש: אני אתן לך מספיק נתונים, אבל אשאיר לך מספיק מקום ביצירה, כדי שתוכל להכנס אליה.
האם כשאת כותבת את לא רוצה שיבינו אותך?
לדעתי: התירוץ של "כל אחד יראה מה שהוא רוצה" הוא תירוץ של המורים לספרות ,ושל יוצרים המערפלים את יצירתם כדי שהקורא התמים יאשים את עצמו בחוסר הבנה, ולא את החרטא ברתא של היוצר.
טוב. שכנעת אותי:)
עוד תודה גיורא יקר.
במקרה של השיר הזה הכותרת לא הסתדרה לי מאה אחוז עם השיר, מה שאומר שמכיון שלא הכרתי עדיין את הספר 🙂 היה השיר שלם מבחינתי, כולל הסיפור הטבוע בו. השאלה רק אם אין זכויות יוצרים מסויימות אתיות בקלילות שמחייבות קישור לספר, אם "הסיפור" דומה לו. אני בכל אופן אהבתי מאוד.
שלום אירים
אני דווקא חושב שרוב הזמן במיילא איננו יודעים את כוונת המשורר המדויקת
זה בהחלט נחמד לדעת כשישנה הזדמנות כזו להציץ בחלונך אבל רוב הזמן אי אפשר לדעת
השיר היפה הוא השיר העצמאי שלוקח אותך
ראיתי את שם הספר ואין לי כוונה לקרוא את הספר כדי ללמוד על הכוונה של המשורר
אין לזאת חשיבות מלבד אולי סקרנות
אני חושב שצריך לציין את המקור אך ורק אם נכתב השיר כמחווה ברורה ומשתמשים ממש בחלק ממשפטיו של המשורר
״אם זר קוצים כואב
זה מה שאת אוהבת
אלך אל המדבר
ושם אלמד לכאוב״
שיר אהבה מדהים
שיש מי שלקחו את השיר לאחר מות בנו של הכותב כשיר אהבה של הבן לארצו
וכך הפך השיר לידוע ומושר בימי הזיכרון
אני הבנתי אותו כשיר אהבה חזק ביותר ואף אחר לא ישכנע אותי אחרת
זה אחד מהשירים היפים שאנו שרים בחבורת הזמר ״השרון שבלב״
שלום דוד
אני מסכים אתך במאה אחוז בקשר לשירו של נתן יונתן. הוא שיר אהבה כואב העומד בפני עצמו, ואין חשיבות לפיגום שעליו הוא נבנה.
ניכוסו לטכסי הזכרון, בא כמו שאמרת בגלל הסיפור העגום של המשורר, ואין לו שום זכר בשיר.
בכלל, אני נגד יצירה הנזקקת למורה לספרות כדי שאפשר להבין ולהרגיש אותה.
לכל הפרטים "הביוגרפיים" אני קורא: רכילות. כמו שכתבת, בהרבה מקרים הם מפריעים לראות את מה שכתוב באמת.
העניין בשיר של איריס שונה.
אף אחד לא טען שצריך לקרא את הספר כדי להבין את השיר. השיר הוא לא על הספר, אלא על החויה הרגשית שעברה המשוררת בעקבות קריאתו. אבל לקורא התמים, שלא יודע ש"נופל מחוץ לזמן" הוא ספר, אין אפשרות לפענח את השיר.
כנראה, הגעת לדיון לאחר שאיריס הוסיפה את האינפורמציה הזו לשם השיר.
כשהתחלנו את הדיון ,שם השיר היה: נופל מחוץ לזמן, בלי אפשרות לדעת מה פירוש השם, ולדעת שמדובר בספר, אלא אם הכרת אותו.
מירי יקירה, בכלל לא חשבתי על עניין של זכויות יוצרים. אין לי מושג אם באמת צריך לתת על כך את הדעת. אברר זאת.
דויד יקר, אני נוטה להסכים עם גיורא, אף כי גם אני אוהבת לפתוח את הקריאה, גם בשירים של אחרים. ואני לא מסכימה לגמרי עם גיורא בעניין ה"חרטא ברטא" של משוררים מסויימים. אני חושבת שיש באניגמטיות הרבה קסם. אני בטוחה שגיורא יסכים איתי, שתלוי באיזה יוצר מדובר.
תודה ממש גדולה על התייחסותכם לשיר.
כשאת כותבת "מחווה לספרו של …בשם …
לדעתי בעיות זכויות היוצרים נפתרות ואת גם משמחת את הסופר.
אשר להבנת השיר
המשורר איננו ממונה על הבנתו.
אהבתי אותו כדרכי ואהבתי גם את האפשרות לפרשו כרצוני. די לשלטון המשוררים על שיריהם!!!!!:)
עם ההתיחסות לספרו של גרוסמן ובלי ההתיחסות אליו השיר כשיר בפני עצמו עדין אניגמטי בעיני והפכתי בו והפכתי אבל יש בו שורות יפות כמו:עדין כבד לבי בבשר
ואני אוהבת את גרוסמן מאוד אחד הסופרים הנפלאים
טעם טוב יש לך בסופרים
ושבוע טוב לך איריס
היי חנתי. כן, יש לי תחושה, כנראה מבוססת, שהשיר לא ממש הובן. אחזיר אותו לחדר העריכה. תודה יקרה. שבוע טוב.
אכן די! חותמת על העצומה הזאת בשתי ידיים.
מה גם שאיני משוררת:)
לא חשוב , האמנים , אותו דבר, אני כבר השלמתי עם זה.
שלום,
כל כך הושפעתי מהספר "נופל מחוץ לזמן" ומהתמונות הסוריאליסטיות שהוא עורר בדמיוני שציירתי 3 ציורי שמן (שתיים שהן דמויות מהספר ואחת ציור של "ההולכים"). הייתי רוצה למצוא דרך להעביר לדוד גרוסמן צילומים של הציורים, נראה לי שימצא בזה עניין.
אם מישהו יודע איך אפשר להשיג את האי-מייל שלו אשמח מאד.
תודה,
ג'יאנה
היי ג'יאנה, אני מבינה לליבך.
הכי טוב זה לפנות להוצאת הקיבוץ המאוחד, ולבקש שיעבירו את המסרים לדויד גרוסמן. תעשי בגוגל, הקיבוץ המאוחד, ותבקשי להגיע ליחסי ציבור.
בהצלחה רבה
איריס