בננות - בלוגים / / דימיטרי
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

דימיטרי

 

התאומים עדיין במעילים, מתבוננים באמם המסיטה את הכסא של ווֹוָה אל הכיריים, קמצוץ מלח בין אצבעותיה. היא מחייכת אליהם שלום ובוזקת אל תוך הסיר המפעפע. ומשתהה רגע לצד הסיר, דאוגה, כמו בוחנת אם היא יכולה להניח לו, לסיר, באמצע המלאכה. על השולחן שני ראשי סלק, פלפל אחד, מחצית הכרוב ושני בצלים. כדור הבצק המקומח ונתחי החזיר והבקר בקערה הבלה, והמיסורובקה, זו מטחנת הבשר, המונחת לצידה, מבטיחים כי בכוונתה של האם להכין גם וגם. גם בורשט וגם פלימני. אין דבר שדימיטרי אוהב יותר מימי הגם וגם. מאז ומתמיד היה ילד של גם וגם. בטנו כבר מכרבלת אליה את המרק הסגול וטעם הכיסונים המבושלים נוגסים בלשונו. הוא מסיר את הכובע מראשו, חסר סבלנות, ומאיץ בנתן לעשות כמותו. רק לאם מותר לתלות את כובעי הפרווה על הקולב הגבוה. אוי להם ואבוי אם יעזו לעשות זאת בכוחות עצמם. בחורף שעבר ניסה דימיטרי לתלות את הכובע, ובשעה שניתר, לא רק שנחבט ברצפה, אלא שגם כובע הפרווה פגש בזיז מתכת בקיר, וכמה חוטים נפרמו. מי שנולד לזחול שלא ינסה לעוף, וווה צרח. דווקא באותו יום היה פיכח. אמם הזדרזה להרגיעו במחיר מהלומה ימנית שכאבה לדימיטרי עוד חודשים אחר כך.

כעת היא שוב מחייכת אליהם ונוטלת ידיים בכיור הניצב אל הקיר, מנשקת אותם במצחם (דימיטרי חושב שהנשיקה לנתן הייתה ארוכה יותר) תולה את כובעיהם ומתפנה לחלץ אותם מהמעילים והמגפיים הכבדים.

דימולה, נתוצ'קה, היא פונה אליהם, אתם רוצים לעזור לי? ודימיטרי, נפוח מגאווה ושמחה שקראה בשמו ראשון, אץ ומתייצב מולה. נתן, תמיד נמוך ממנו באגודל, לצידו. כחיילי הצאר. נכונים לפקודתה. לנתן היא מורה לקחת כוס ולחתוך בפייתה את עלה הבצק שרידדה, עיגולים עיגולים. דימיטרי קיבל את הזכות הנדירה לסובב את המנואלה בשעה שהיא מטילה את נתחי הבשר אל המטחנה.

 

האם פורשת אל החדר השני ומתיישבת על הספה. על ברכיה פיסת בד לבנה, רקומה אווזי בר ועגורים וחלומות על ארץ אחרת, צהובה. ובשעה שהיא נוטלת את המחט, מתחמק דימיטרי אל המטבח, וגורר את הכסא של וווה אל הכיריים, מטפס עליו ומציץ אל הסיר. ויורד. תאוותו לא מניחה לו, והוא מטפס בשנית. הוא משתוקק לראות המרק המסגיל שריחו החמצמץ כבר מתאדה בפניו. דימולה, אמו קוראת לו מהחדר השני, מה אתה עושה? צעדיו של וווה במסדרון. הדלת נפתחת. דימיטרי מבקש לרדת מן הכסא. אבל תנועותיו כבדות ומסורבלות. כדי לעצור את הנפילה הממשמשת ובאה, הוא אוחז באוזן הסיר המלובן –   

מי שנולד לזחול שלא ינסה לעוף.

 

10 תגובות

  1. גיורא פישר

    יופי של סיפור ,ואני תוהה, מה יקרה לחלומות של האם אם יגיעו לארץ הצהובה.
    שבת שלום. גיורא

    • איריס אליה כהן

      היי גיורא יקר. אני ממש שמחה. החלומות יהפכו אולי לצלקות, במשמעות כפולה במקרה הזה, גם אצל אימא, גם אצל דימה – דימיטרי. אלה סיפורים קצרים -הרהורים – מתוך הרומן שאותו אני כותבת כרגע. תודה גדולה ושבת שלום.

  2. רקפת זיו-לי

    הצצה מסקרנת לרומן המתהווה… אני רק תוהה לגבי הבחירה בתרבות אחרת, זרה (?),האם אלה גיבורי הרומן? (את כמובן לא צריכה לענות)

    • איריס אליה כהן

      היי רקפת, זרה לגמרי. ובהחלט מעורר תהייה, אבל כנראה שגם את סקרנותי. אני בדיוק מבררת לעצמי איך הגעתי אל הגיבור הזה, ובהחלט אחד הגיבורים, דימה.
      אני מאד שמחה בתגובות, במיוחד הפעם, כי זה ממש אתגר שאני מנסה להיכנס אליו, ולא בקלות רבה.

      תודה ממש על התגובה ושבת שלום.

  3. איריס היקרה
    איזו בקיאות בתרבות רוסית! לרגע הייתי בטוחה שזה מוכר לך מבשרך ורציתי לשאול מאיפה את מכירה כל כך טוב את ההוואי. בהחלט בישלת בורשט לטעמי. התרשמתי ריבוי הפרטים המדויקים, הייתה לי תחושה של בית, של סיפור על חיי, שום דבר לא מאולץ ולא מתאמץ מדי. וגם מאוד אנושי. חבל על הילד שנפגע וחבל על הבורשט, סיר שלם!

  4. היי איריס, אוהבת את הקטע תאור אותנטי ורגיש מצטרפת לדברי שרה.
    זוהי באמת הרפתקה ללכת לתרבות אחרת ,רק שאני מקווה שהגבור שלך יבין בהמשך שמי שזוחל לומד גם לעוף אחרת מה הטעם לקיום
    האדם נולד בנהותו להרים את השמים!
    קשה לי היום יותר מתמיד עם אמירות דטרמניסטיות כאלה ,אלא אם כן משהו ישתנה בהוויה הזאת שלו בהמשך
    עוד משהו לא יודעת איך תקבלי אותו
    לא מומלץ לפרסם יצירה שעדין בכתובים כלומר שעדין בהתהוות ממש בחיתולים באינטימיות הזאת בין הדף או המקלדת לכותב (רומן , ספור קצר)
    אני לא מעזה
    מסיבות מסוימות ולא מיסטיות …
    שבת יפה

    • צ"ל – "האדם במהותו"-תיקון- טעות מלמעלה

      • איריס אליה כהן

        שרה וחנה יקרות, שבת בפתח, מקווה ששלום לה.
        אני מגיבה לשתיכן, לא רק בגלל שריגשתן אותי מאד, אלא לשאלתך, תהייתך, חנתי, איך אני מעזה לפרסם משהו שבכתובים, אענה לך, שזה הכל בגלל שרה. היא כמובן לא יודעת את זה, אבל בחיי. אחרי שקראתי את הפוסט שלה ממש עלה בי דחף בלתי נשלט לפרסם את זה, ותגובתה ממש עושה לי דפיקות לב. אין מאושרת ממני למקרא דבריה. בלי שום קשר לעובדה אם הקטע הזה ישולב, זה סוג של בדיקה שאני והעורכת שלי עושות. גם במכתוב, נתתי ללב ולאנשים החכמים מסביבי להנחות אותי, וכך אעשה גם הפעם. אני בתחושה מאד חזקה שאני עושה כמיטב יכולתי. ולמרות תסמונת (חרדת?)הספר השני, אני נמצאת בשלווה גמורה. מה שיהיה יהיה. טוב – טוב. רע – נורא, אבל לא נורא. הכל מכתוב.
        שוב, מתרגשת מאד בתגובותיכן, תודה גדולה ושנה הכי טובה, אמן, בפתח.

  5. הי איריס
    סיפור מפתיע, נקרא אותנטי לגמרי ,
    הסוף שורף נורא
    מסקרן מאד מאד איריסצ'קה איליביץ' כגנובה 🙂
    שבת שלום

    • איריס אליה כהן

      היי ריקי מתוקה, לונג טיים, בייבי בלו אייז. תודה על הביקור המשמח! תודה על התגובה! שבת שלום ושנה טובה טובה, אם לא נתראה עד אז.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן