בננות - בלוגים / / עשרת הדיברות (10) לא תחמוד
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

עשרת הדיברות (10) לא תחמוד

 

 

 

 

 

 

"זה שלי!" אני צועקת הכי חזק שאני יכולה ולא 'כפת לי שנעמה בוכה כמו תינוקת וגם העיניים שלה בוכות וגם האף שלה בוכה ויוצאות לה דמעות גם מהפה. לא 'כפת לי בכלל. מגיע לה. שתבכה עד מחר וגם לא 'כפת לי שבר ושירי וניקול לטובתה ובר המלשנית כבר רצה להלשין לחווה שלא מבינה כלום מהחיים שלה כי היא אקרה ואפילו אימא שלי אומרת שאין פלא שאין לה טיפה הבנה בילדים וזה למה היא גם לא מצליחה לעשות שקט בגן וגם אימא של שירי אומרת שזה שהיא אקרה זה בעיה כי אישה שאין לה ילדים בעצמה לא יכולה לטפל בילדים של אחרים ואי אפשר לצפות שהיא תדע לטפל בילדים וחווה שכחה שהיא בעצמה אמרה שאסור להביא צעצועים לגן ואם מביאים צעצועים לגן אז חייבים להשאיר אותם במגירה עם השם שלך ואם זה צעצוע גדול שלא נכנס למגירה אז צריך להשאיר בתוך הארגז ליד הלוח של הגואש בחוץ עד סוף היום ושהצעצועים יחכו לנו שם כי זה פתח למריבות, צעצועים. היא בעצמה אמרה שזה פתח למריבות. אז למה מיום הזיכרון ליהודים ולגרמנים נעמה מביאה לגן את הבובה המכוערת שלה? שאבא שלה קנה לה בדוטי פרי? כבר חודש היא מביאה אותה לגן ולוקחת אותה מהארגז ישר אחרי האוכל וחוה מעלימה עין זה למה אימא שלי אמרה לאימא של שירי שחוה מעלימה עין כי אין לה כוח להתמודד עם הבעיות והיא לא מטפלת בעניינים כמו שצריך בגלל זה אין שקט בגן. אז אני לא יענה לה מה קרה. שתמשיך לשאול עד מחר מה קרה מה קרה מה קרה עד מחר ולא 'כפת לי שהיא מבקשת שאני יבוא למפגש אני לא יבוא אפילו שכולם כבר יושבים במפגש ושעוד שתי דקות יש אזעקה לחיילים ששומרים עלינו ואתמול חווה הסבירה לנו אלף פעמים שצריך לעמוד בלי לזוז ולכבד את המעמד ואני אפילו לא צחקתי שרוני שין שאל מה זה לכבד את המעמד ואם צריך להביא לו ממתקים וכולם צחקו ואני אפילו בכלל לא צחקתי חוה יודעת יפה מאד וגם נעמה יודעת יפה מאד שאני מצאתי ת'מסרק בפינת בובות ואני שטפתי לבובה המכוערת שלה את השערות בכיור וחפפתי לה טוב טוב ואני עשיתי לה ת'שביל ות'צמות רק אני יודעת לעשות צמות בר בכלל לא יודעת לעשות צמות ושירי וניקול יודעות לעשות רק קוקו ונעמה גם לא הרשתה להם לעשות קוקו היא הסכימה רק לי לעשות לה צמות ולא 'כפת לי שהיא בוכה. שתבכה עד מחר. אני לא יתן לה ת'ראש בחיים. הידיים והרגליים שלה, זה נכון. אבל אני עשיתי לה ת'צמות אז הראש הוא שלי ולא 'כפת לי שהתחילה האזעקה אני דווקא יזוז.       

 

 

 

 

 

 

5 תגובות

  1. חנה טואג

    היי איריס בוקר אור
    השאיר אותי חסר נשימה המונולוג הילדי של הגבורה שלך
    מסתבר שיצר האדם רע מנעוריו ושמא מילדותו
    וההתקנאות בצעצוע האחר היא בנפשנו.
    אהבתי
    גם העדר סימני הפסוק – במקום!
    ואיך שהילדים מהדהדים את המבוגרים (חוה הקרה בגלל שאין לה ילדים)
    שבת יפה לך

    • איריס אליה כהן

      חנתי יקירתי. התכוונתי עקרה… זה הובן? אם יש לך דרך לסבר את זה תגידי לי.

      נשיקות וחיבוק לשבת יפה… אצלנו גשם. מקווה שאצלכם קצת יותר שמשי.

      • וואללה העין שלי תפסה "קרה" אבל שגיאת הכתיב של הילדה כוונה למשמעות האמיתית – היא עקרה לכן קרה

        • איריס אליה כהן

          מתוקה, העין שלך תפסה נכון… שיניתי מהבוקר:) רציתי שזה ישמע קרה, אבל יבינו שזה עקרה… לא הלך לי.. טוב. בדיבר הבא:)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן