בננות - בלוגים / / הרהורים בהשפעת "מכתוב"
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

הרהורים בהשפעת "מכתוב"

הרהורים בהשפעת "מכתוב": אוסי תוסיה כהן 

מאת Ossi Toussia-Cohen‏ ‏

דודה פורטונה היתה בארמון שבשדירות או"ם בחדר וחצי קומה שלישית עם בלקון קטן שהיה עף ברוח לעבר הנמל בחורף, וריצפותיה היו בלטות עבריות מצויירות של אז. הדוד היה מגמגם על כוסית ערק קטנה ולצידה הבקבוק וכמה שקדים. ואז הוא נגמר מהכבד ובמקום השקדים קבלנו מאפים ירושלמיים של פעם מלוא החופן בבית החדש של הדודה, ליד סטלה מאריס, על הסלע שצלעה היה פרוץ לרוחות של הכרמל הצרפתי, וגם הרבה בונבונים צידה לדרך.הים ניבט בחוצות הכרמל מכל פינה, רוקד סביב לוואדיות של שלוחות ההר, קורא למרפסות, מתגרה בבתים שעל המדרונות ובעצי האורן שעפו לעברו ברוח. ומאי מפה אי משם נשקף המגדלור, הבהוב עמום אלף, הבהוב עמום בית, הבהוב עמום גימל, ספרת תשע פעמים ואז בנשימה העשירית, בחדר הילדים החשוך עם החלון הקרוע לרווחה ההבזק ניבט עליך ואיבדת לרגע את הצללים שהיו על הקירות.

דודה מזל לא ידעה לדבר אל הילדים שהיו מזדמנים בפניה אלא בשתי רפליקות בלבד, "מתי תבוא לבקר", אם פגשה אותך שלא בביתה, ו"מתי תבוא אלי לחופשה של ממש", אם ביקרת אצלה.

המגדלור היה סמוך כל כך למי שגר בשלוחת הכרמל הצרפתי ששם לא החסרת פעימה עשירית כמו בשלוחות האחרות של ההר, בחלון הסגור העמוק בלילות חורף שרקו עצים שוב, ושוב החרישו יללות תן עמומות בוואדי.

ואחרי כמה עשרות שנים ישבנו ליד הבני דודים שלנו, השתתפנו בצערם, ולא היתה לנו בראש אף רפליקה של ממש לזכור, אלא רק את הבית ההוא, ואחר כך את האחר. בתים נצרבים בזכרון החושי של ילדים. בתים ישנים של פעם ישנם בתוך הקרקפת שלנו, ואנו מנערים אותם בעיקשות.

קשה להבין למה חרוטים לנו בחושים, כמה בתים של פעם שלנו, כשאחנו כבר פחות מריחים את ריח מרצפותיהם הצבעוניות ומתחילים להבין שבתים הם למעשה נדל"ן. אבל הים הלא גיאומטרי שרוקד סביב הכרמל בהתפרצות מפרצת לא מגיע לדכא להבות שפורצות בכל זאת בלבות שעצורות-בוקעות בתוךך הר. אותה הלבה רוחשת דומם, כאילו כבתה בלבבות

שהגלידו,

מילדותם.

 

13 תגובות

  1. זה הזמן שלך ושל הספר שלך
    תהני

    • איריס אליה כהן

      תודה מאד גיורא יקר ועוד תודה גדולה מאד שבאת לשמוח איתי. זה שימח אותי. היה לך חיוך מתגלגל. אני יודעת שזה צירוף מופרך, אבל זה מה שעבר לי בראש. רק חיוכים וטוב. וסופ"ש שמח.

  2. למה שתגענה? תשליכי את עצמך על השם ולא יאונה לך כל רע.
    הם כולה אנשים ואם את צריכה להצליח תצליחי גם כך וגם כך.
    פחות לשים על מה שאומרים.
    בהצלחה.

    • ואני רוצה לומר לך וגם לעצמי באותה הזדמנות. שרוב הזמן כולנו חיים במה יגידו. ופחות במה הוא יגיד? כמו שאומרים: יהייה מורא שמיים עליך כמורא בשר ודם.

      אין עוד מלבדו.אם הצלחת זה בגללו. לא. זה גם בגללו. ככה הוא רצה. ברגע שמעבירים את המחשבה אליו, וכמובן שעושים את שלנו כי אנחנו לא פסיבים, הכל נהייה הרבה יותר קל. פחות מכביד ומיסר.

      ובאמת הרבה הצלחה.

  3. הי מתוקה, השיתוף שלך גם אם בשביל עצמך הוא כולו הרווח של קוראייך שכאן בבלוג.
    אין אדם שקורא את כל העיתונים שלא לדבר על רדיו (אצלי למשל אם את לא מופיעה ברדיו בזמן שאני נוהגת אין מצב שאני שומעת אותך), ואת מביאה הכל לכאן וזה כיף לקרוא ולשמוע אדם שמכירים.
    והבחורה מפייסבוק ממש גורמת לרצות לחבר משהו אישי בניחוח זכרון…אבל נראה שהמכתוב שלי הוא ששניה אחרי שאני כותבת את המשפט הזה…פתאום אין לי זכרונות:)
    המשך דרך מרתקת והמון הצלחה לך,
    נשיקות,
    סיגל.

  4. היי איריס
    זאת המצאה מופלאה הבלוג, אפשר לומר ששינה את חיי, במובן שאני אוהבת אנשים, במה, ופה אפשר לתת ולקבל.
    מקווה שתמשיכי לשתף את כולנו.
    מרתק.
    להתראות טובה

  5. למה טון מתנצל? הבלוג הוא בדיוק זה: מעין יוצן, מעין מעבדה או מטבחון.
    המשיכי וככה! החומרים שלך מעניינים, וכמו שכתבת- מי שלא רוצה שלא יבוא

  6. מירי פליישר

    באמת הגיע הזמן שתפסיקי להתנצל. זה כל כך טבעי לשמוח. החיים הם לא פיקניק וצריך לתפוס מה שהם נותנים בשתי ידיים. הקטע שנכתב באמת משמח ויצירתי. באמת כיף אובייקטיבי

  7. איריס אליה כהן

    תודה רבה חברות שלי. לא הרגשתי מתנצלת, אבל זה כנראה נקרא ככה. תודה ממש וחיבוקים חמים.

  8. במיוחד במדינה קטנה כמו שלנו שבה כולם רוצים להיות מפורסמים. רוצים לדגמן בפרסומות, לשחק בסדרות, וכן, אפילו לכתוב ספר.
    במצב כזה שבו כולם רוצים להיות "מישהו" או "משהו", קשה לאנשים לפרגן למי שהוא אשכרה מוכשר במה שהוא עושה.
    לכן אני מציעה לך יקירתי, לקחת את כל האמירות הרעות, ללעוס אותן ולירוק החוצה, כמו שכתב פרנק סינטרה בשירו המפורסם…
    ואת, עשי זאת בדרכך.

    • איריס אליה כהן

      תודה, כרמית מתוקה. אשתדל. (לא קלה היא לא קלה דרכנו…:) שבת שלום וטוב.

      • איריס יקרה,

        אתמול סיימתי לקרוא את ספרך. זה היה מסע כמעט של חודש. היו קטעים שקראתי פעמיים, וחזרתי. את סוף הספר קראתי בנשימה עצורה, כבר עם האוכל בפה ומיד עפתי למיטה לישון.

        המסע שלי אחריך, התחיל אחר הצהרים, כאשר בהדר המהדורה אזלה. עליתי למרכז הכרמל, מערמות של ספרים, הספר שלך היה בערמה קטנה – אנשים קונים אותו, אמרה לי המוכרת וכל מי שקרא אותו – אמר שהוא מעולה.

        חזרתי הביתה, כאבו לי הרגליים. היום בבוקר אמרת לי לא לכתת רגלים, אבל בינתיים עשיתי גם ספורט.

        כמו שכתבת את הספר, כך אני רואה את מסע השיווק שלך. את אדם רציני, ויסודי, אני חושבת שיש בספר הזה אמירה מאוד רצינית, ולמה לא לרצות להצליח.

        היום בבוקר קמתי עצובה שהספר נגמר לי, שלא כמו בראיונות – אחד שמעתי, או בביקורות – את כולם קראתי. הספר הוא קשה, בסיכומו של דבר יש בו הרבה עצב, אבל גם הרבה מן החיים. במרכזה של העלילה המרכזית – מככב המילייה של הספר – האירועים במדינה שלנו, היחס בין עדות, בין יהודים לבין ערבים, ובעיקר הילדות שלנו, הרבה הרבה ההורים שלנו – וכמו שאמרו כבר – השפה העברית המתפקעת עד גדותיה בדיוק כמו התאנה ופירותיה.

        אני לא זוכרת שספר העלה מתוכי כל כך הרבה זכרונות, אסוציאציות ומגוון של רגשות כמו הספר שלך.
        לא הספר הוא ספר ביכורים, אלא את עדיין צעירה והוצאת מבין ידיך יצירה כל כך יפה, כל כך אחרת, כל כך נשית ואנושית.

        יש לי הרבה מה להגיד

        אבל בינתיים
        תבורכי מנשים
        איריס

        שלך בשל חוויה חד-פעמית
        חוה

        • איריס אליה כהן

          חוה חוה חוה. את גדולה עלי בכמה מידות, אבל על "מכתוב" את תפורה לעילא. לא יכולתי לחלום על קריאה יותר טובה, מרגשת אמהית ואוהבת לבייבי הזה. והסיפור שסיפרת לי/לו הוא ספר אחר שמכתוב לו שיכתב.
          אין לי מספיק מילות תודה.

השאר תגובה ל איריס אליה כהן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן